ולריוס מקסימוס

ולריוס מקסימוסלטינית: Valerius Maximus; ‏המאה ה-1 לספירה) היה נואם והיסטוריון רומאי שחי בתקופת טיבריוס.

מהדורה מימי הביניים של ספרו

על חייו ידוע מעט מאוד, הוא היה בן למשפחה ענייה, ואת מעמדו חב לסקסטוס פומפיוס שהיה קונסול בשנת 14. יצירתו היחידה ששרדה נקראת "ספרי מעשים ופתגמים בלתי נשכחים" ("ממוראביליה", כלומר: דברים הראויים לזיכרון) (אנ'). זהו אוסף בתשעה ספרים של מעשיות, אמרות ואירועים הבאים להדגים מידות טובות ורעות שמומלץ להימנע מהן. היצירה מלווה, כפי ששמה מעיד עליה, באנקדוטות מההיסטוריה הרומאית והיוונית, הממחישות את שמתאר המחבר.

בתקצירים ששרדו של כתבי מקסימוס מאת פאריס (המאה ה-4) ונפוטיאנוס (המאות ה-5-4), תחת הכותרת "De Superstitionibus" ישנו אזכור לגירוש מיסיונרים יהודים מרומא בשנת 139 לפנה"ס.[1] זהו האירוע הראשון בהיסטוריה של יהודי איטליה שידוע לנו. הטקסט המלא של מקסימוס לא שרד. ייתכן שמקסימוס שאב את המידע הזה מליוויוס.[2]

לקריאה נוספתעריכה

  • מנחם שטרן - M. Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Jerusalem, 1976, Vol. I, LIII. Valerius Maximus, pp. 357-360

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא ולריוס מקסימוס בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Facta et Dicta Memorabilia, I, 3:3
  2. ^ M. Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol. I, LIII. Valerius Maximus, p. 357
  ערך זה הוא קצרמר בנושא היסטוריה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.