ונקטרמן רמאקרישנן
ונקטרמן רמאקרישנן (בטמילית: வெங்கட்ராமன் ராமகிருஷ்ணன்; נולד בשנת 1952) הוא ביולוג מבני הודי במעבדה לביולוגיה מולקולרית של מועצת המחקר הרפואי (באנגלית: Medical Research Council) הפועלת בפאתי קיימברידג' באנגליה. הוא עמית בטריניטי קולג' ומכהן כנשיא החברה המלכותית. חתן פרס נובל לכימיה לשנת 2009 במשותף עם עדה יונת ותומאס סטייץ.
לידה |
1952 (בן 72 בערך) צ'ידמבארם, הודו |
---|---|
ענף מדעי | ביוכימיה, ביולוגיה חישובית, ביולוגיה מולקולרית |
מקום מגורים | קיימברידג'שייר |
מקום לימודים |
|
מוסדות |
|
תלמידי דוקטורט | ביל קלמונס |
פרסים והוקרה |
|
אתר רשמי | |
רמאקרישנן נולד בשנת 1952 בצ'ידמברם שבמדינת טאמיל נאדו בהודו. סיים לימודי מכינה ללימודים אוניברסיטאיים באוניברסיטת אנמלאי שבטאמיל נאדו. בשנת 1971 סיים לימודי תואר ראשון בפיזיקה באוניברסיטת מהראג'ה סיאג'יראו בברודה, במדינת גוג'ראט. הוא עקר לארצות הברית, שם התאזרח, והשלים לימודי דוקטורט בפיזיקה באוניברסיטת אוהיו בשנת 1976 והמשיך בלימודי ביולוגיה במשך שנה באוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו לצורך מעבר מתחום הפיזיקה התאורטית לתחום הביולוגיה. הוא שימש פוסט-דוקטורנט באוניברסיטת ייל וכן עבד במעבדה הלאומית ברוקהייבן במדינת ניו יורק.
בשנת 1977 החל לפרסם מאמרי מחקר בירחונים מקצועיים ועד היום פרסם 95 מאמרים. בשנת 2000 פרסמה מעבדתו את המבנה של תת-יחידה 30S של הריבוזום והמבנה שהיא יוצרת עם אנטיביוטיקות שונות[1] פרסום זה הוא אחד מתוך שורה של פרסומיו בנושא מבנה הריבוזום. בעשור הראשון של המאה ה-21 פרסמה מעבדתו את המבנה האטומי של כל הריבוזום.
קישורים חיצוניים
עריכה- ונקטרמן רמאקרישנן, באתר פרס נובל (באנגלית)
- ונקטרמן רמאקרישנן, באתר גוגל סקולר
- אתר המעבדה של ונקטרמן רמאקרישנן
- Venkatraman Ramakrishnan: A profile. The Times of India, October 7, 2009.
- אסף רונאל, נובל? שותפה של עדה יונת לפרס חושב שזו לא חוכמה גדולה, באתר הארץ, 1 במרץ 2020
- רוני דורי, "ההייפ סביב עצירת ההזדקנות יגרום לאנשים לא להאמין למדע", באתר כלכליסט, 25 באפריל 2024
- ונקטרמן רמאקרישנן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ The Structural Basis for the Action of the Antibiotics Tetracycline, Pactamycin, and Hygromycin B on the 30S Ribosomal Subunit. Cell 2000;103:1143-1154. עבודה המצטטת אף את מחקריהם של עדה יונת ותומאס סטייץ החולקים עמו את פרס נובל לכימיה.