וסיל קולארוב

וסיל פטרוב קולארוב
Васил Петров Коларов
	וסיל קולארוב
	וסיל קולארוב
לידה	16 ביולי 1877; שומן, האימפריה העות'מאנית
פטירה	23 בינואר 1950 (בגיל 72); סופיה, הרפובליקה העממית הבולגרית
מדינה	הרפובליקה העממית של בולגריה
מקום קבורה	מאוזוליאום גאורגי דימיטרוב (1950); בית הקברות המרכזי של סופיה (1990) ;
השכלה	אוניברסיטת ז'נבה; Paul Cézanne University ;
מפלגה	המפלגה הקומוניסטית הבולגרית
	2 ביולי 1949 – 23 בינואר 1950; (29 שבועות ו־3 ימים)
	→ גאורגי דימיטרוב וולקו צ'רבנקוב ←
	2 ביולי 1949 – 20 ביולי 1949; (19 ימים)
	→ גאורגי דימיטרוב החל לכהן באופן רשמי ←
	11 בדצמבר 1947 – 6 באוגוסט 1949; (שנה ו־34 שבועות)
	→ קימון גאורגייב ולדימיר פופטומוב ←
פרסים והוקרה
	הצלב הגדול של מסדר פולוניה רסטיטוטה

וסיל פטרוב קולארוב (בבולגרית: Васил Петров Коларов;‏ 16 ביולי 1877, שומן, האימפריה העות'מאנית – 23 בינואר 1950, סופיה, הרפובליקה העממית הבולגרית), היה פוליטיקאי בולגרי, מנהיג המפלגה הקומוניסטית הבולגרית, אשר כיהן כנשיא וכראש ממשלת בולגריה בשלהי שנות ה-40 של המאה ה-20.

ראשית הקריירה עריכה

קולארוב סיים בית ספר תיכון בווארנה ובין 1895 ל-1897 הועסק כמורה בעיר ניקופול. ב-1897 הצטרף למפלגת הפועלים הבולגרית. בהמשך יצא ללימודי משפטים באקס-אן-פרובאנס ובז'נבה. ב-1900, לאחר הסמכתו עבד כעורך דין בעיר שומן וב-1904 עבר לעיר פלובדיב, שם המשיך לעסוק בעריכת דין. ב-1913 נבחר קולארוב לאספה הלאומית הבולגרית ובמקביל היה חבר באינטרנציונל השני. ב-1919 נמנה קולארוב עם מייסדי המפלגה הקומוניסטית הבולגרית ונבחר לתפקיד המזכיר הכללי הראשון שלה. בספטמבר 1923 הוביל ביחד עם גאורגי דימיטרוב את ניסיון ההפיכה שיזמה המפלגה הקומוניסטית, אשר דוכא בכוח רב על ידי הצבא הבולגרי ובמניין נפגעים רב. קולארוב גלה מבולגריה לברית המועצות ובה היה פעיל בקומינטרן.

כהונתו כנשיא מועצת האספה הלאומית וכראש הממשלה עריכה

ב-9 בספטמבר 1944 כבש הצבא האדום את סופיה ובמקביל התחוללה ברחבי הממלכה הפיכה שהובלה על ידי חזית המולדת. קימון גאורגייב התמנה לראש הממשלה וקולארוב הורשה לחזור לבולגריה. ב-1945 נבחר לאספה הלאומית הבולגרית והפך ליושב הראש שלה. ב-15 בספטמבר 1946 נערך משאל עם בבולגריה שבמסגרתו הוחלט ברוב סוחף של 97 אחוזים, על ביטול מוסד המלוכה. בעקבות ההחלטה מונה קולארוב לנשיא הזמני של מועצת האספה הלאומית של הרפובליקה העממית הבולגרית. בדצמבר 1947 סיים את תפקידו והצטרף לממשלתו של גאורגי דימיטרוב, כסגן ראש הממשלה וכשר החוץ. עם מותו של דימיטרוב התמנה קולארוב לראש הממשלה. ב-23 בינואר 1950 הלך קולארוב לעולמו והוא בן 73 שנים. מחליפו וולקו צ'רבנקוב שינה את שם העיר שומן לקולארובגרד, להנצחתו של קולארוב והיא נותרה בשם זה עד 1965.

קולארוב והקהילה היהודית עריכה

קולארוב, כעמיתיו במפלגה הקומוניסטית הבולגרית התנגד לרדיפות היהודים בבולגריה במהלך מלחמת העולם השנייה. מעצם היותו בגלות, השפעתו על מהלך האירועים בפועל הייתה מצומצמת והתבטאה בנאומי רדיו שנשא מעת לעת בתחנת שידור במוסקבה ונאומים מוקלטים ששודרו בתחנת השידור המחתרתית הבולגרית "חריסטו בוטב", בהם בין השאר שיקף את התנגדות ומחאת מפלגתו נגד רדיפות היהודים שבוצעו על ידי המלך בוריס השלישי וממשלתו.^[1]

ב-3 באוגוסט 1947 נפתח היריד הבינלאומי בפלובדיב ובו ביתן ארץ ישראלי. הנשיא קולארוב הגיע לביקור רשמי בביתן עם חברי הממשלה הבולגרית ועם סגל הפיקוד הצבאי הבכיר. קולארוב, שהתקבל על ידי ד"ר אוטו מאנדל - נציג הסוכנות היהודית בבולגריה ומנהל הביתן הישראלי ביריד, ביקר במשך שעה ארוכה בביתן, כאשר חברי הממשלה הבולגרית מגלים עניין ביצירת קשרים מסחריים. קולארוב התעכב ליד תמונת העיר תל אביב וציין שהוא מאחל "לעיר העברית הראשונה שגשוג, התפתחות וצמיחה".

לאחר תום היריד ובעקבות ביקורו של קולארוב נחתם הסכם מסחרי בין ממשלת בולגריה לבין הסוכנות היהודית. זו הייתה אחת הפעמים הראשונות שבהן ניתן לסוכנות היהודית מעמד רשמי כצד בהסכם מסחרי בינלאומי. ב-25 באוקטובר עזב ד"ר מאנדל את בולגריה בדרכו לארץ ישראל, מטוסו התרסק ליד אתונה והוא נהרג. ההסכם שחתם עם שלטונות בולגריה שרד והיה בהמשך בסיס להסכם המסחרי הראשון בין בולגריה למדינת ישראל,.^[2]^[3]

קישורים חיצוניים עריכה

מדיה וקבצים בנושא וסיל קולארוב בוויקישיתוף

וסיל קולארוב, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערות שוליים עריכה

^ Frederick B. Chary, יהודי בולגריה והפתרון הסופי 1940-1944 (באנגלית).
^ קשלס, חיים, קורות יהודי בולגריה, כרך ד' - מאחורי מסך הברזל, הוצאת דבר, תל אביב, 1969, עמודים 182-186.
^ בן, יוסף, לחרות ולעלייה, בתוך:אנציקלופדיה של גלויות - יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמוד 950.

הקודם: אין	נשיא מועצת האספה הלאומית של הרפובליקה העממית הבולגרית 15 בספטמבר 1946 - 9 בדצמבר 1947	הבא: מינצ'ו נייצ'ב

הקודם: קימון גאורגייב	שר החוץ של הרפובליקה העממית של בולגריה 11 בדצמבר 1947 - 6 באוגוסט 1949	הבא: ולדימיר פופטומוב

הקודם: גאורגי דימיטרוב	ראש ממשלת הרפובליקה העממית הבולגרית 20 ביולי 1949 - 23 בינואר 1950	הבא: וולקו צ'רבנקוב

[אחד-1] Frederick B. Chary, יהודי בולגריה והפתרון הסופי 1940-1944 (באנגלית).

[2] קשלס, חיים, קורות יהודי בולגריה, כרך ד' - מאחורי מסך הברזל, הוצאת דבר, תל אביב, 1969, עמודים 182-186.

[3] בן, יוסף, לחרות ולעלייה, בתוך:אנציקלופדיה של גלויות - יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמוד 950.

[1]

[2]

[3]