פתיחת התפריט הראשי

ועדה מקומית לתכנון ולבנייה

הודעה פומבית של הוועדה המקומית לתכנון ובנייה של תל אביב-יפו על הפקדת תוכנית מפורטת. התוכנית נוגעת להרחבת מגורי הצוות במתחם של המרכז הרפואי ת"א ע"ש סוראסקי ותלוי בסמיכות למתחם

ועדה מקומית לתכנון ולבנייה היא ועדת התכנון הנמוכה ביותר במסגרת הסדרת התכנון והבנייה בישראל. סמכויות רישוי הבנייה בישראל מחולקות בין שלוש ערכאות מרכזיות: ועדות מקומיות, ועדות מחוזיות וועדה ארצית. ועדה מקומית אחראית על מרחב תכנון מקומי אשר לרוב חופף את שטחה של רשות מקומית אחת. ייתכנו מקרים בהם מרחב התכנון המקומי מהווה שטח של מספר רשויות מקומיות, ובמקרה כזה תכונה הוועדה המקומית ועדה מקומית מרחבית.

מבנה וסמכויותעריכה

חברי הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה הם נבחרי ציבור ברמה המקומית וכאשר מרחב תכנון מקומי כולל תחום של רשות מקומית אחת בלבד חברי מועצת הרשות המקומית הם חברי הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה. עם זאת, החוק מבדיל בין הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה לבין מועצת הרשות המקומית, והוועדה המקומית לתכנון ולבנייה היא גוף משפטי נפרד. שטח מרחב התכנון המקומי וגבולותיו נקבעים על ידי שר הפנים.

מאחר שמליאת הוועדה המקומית כוללת את כל מועצת הרשות המקומית, הרי שלעיתים קרובות מדובר בעשרות חברים. קיום דיונים מקצועיים בקוורום של עשרות חברים אינו מאפשר לבצע עבודה יעילה. די בכך, למשל, שכל אחד מחברי מליאת הוועדה המקומית יבקש לדבר רק 5 דקות בכל אחד מהנושאים המועלים במסגרת הישיבה, כדי להביא לכך שבקשות להיתר בנייה יתארכו ויידונו הרבה מעבר לצורך. על כן, על פי רוב, הוועדה המקומית מקימה ועדת משנה המורכבת ממספר קטן יותר של נציגים. החלטותיה של ועדת המשנה הן כדין החלטתה של מליאת הוועדה המקומית, אלא אם הועבר הדיון בנושא פלוני למליאת הוועדה המקומית.

הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה אחראית על הנפקת היתרי בנייה בהתאם לתקנות התכנון והבנייה בשטחים בהם קיימת תוכנית בניין עיר מאושרת. כמו כן, בשנת 1995 תוקן חוק התכנון והבנייה והוסף בו סעיף 62א המעניק לוועדה המקומית סמכות לאשר שינויים בתוכניות מתאר מקומיות בהתאם לרשימה סגורה של נושאים המנויים בסעיף. מטרת התיקון היה לקצר את הליכי התכנון. אולם בתי המשפט קבעו שהסמכות שהועברה לוועדה המקומית במסגרת התיקון היא מצומצמת ומאפשרת עריכת שינויים מינוריים בלבד בעלי "השלכה מקומית מצומצמת"[1]. בשנת 2014 תוקן חוק התכנון והבנייה פעם נוספת, והורחבו משמעותית הסמכויות של הוועדות המקומיות.

בנוסף למתן היתרים ואישור שינויים על פי סמכויותיה, הוועדה המקומית מגישה להפקדה לוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה תוכניות בתחומה אשר אין בסמכותה לאשרן אך היא מעוניינת בקידומן.

בית המשפט העליון הבהיר את הסיבות לסמכויות המצומצמות של הוועדה המקומית במילים אלו:

"במרחב תכנון מקומי הכולל תחום רשות מקומית אחת בלבד – והרוב המכריע של מרחבי התכנון המקומיים החשובים והמאוכלסים בצפיפות הם מסוג זה – משמשת מועצת הרשות המקומית כוועדה המקומית. חברי המועצה הם עסקנים מקומיים שלא תמיד שיקוליהם הם שיקולי תכנון נאותים. במצב הטוב ביותר, לא פעם נסחפים המה בלהט הרצון לקדם את הפיתוח המואץ של המקום ומוכנים לאשר כל הקלה וחריגה, בניגוד לדעת מומחי התכנון ואיכות החיים והסביבה; לעיתים אינם מסוגלים לעמוד כנגד לחצים ציבוריים ופרטיים מצדדים שונים ומאשרים דברים בניגוד לחוק; ובמצב הגרוע ביותר – זהו מקור לפרוטקציות, לנוהגים פסולים ואף פתח לשחיתות"[2]

מתן היתר בלתי חוקיעריכה

שופטת בית המשפט העליון אילה פרוקצ'יה כתבה על:

"תופעה מטרידה המוכרת בתחום התכנון והבנייה, המצביעה על קיום דינמיקה בעייתית תלויית הקשר בין מוסדות תכנון מקומיים לבין יזמים במרחב המקומי, המבקשים לקדם את פיתוח השטח באזור. דינמיקה זו מובילה, לעיתים, לשיתוף פעולה של מוסדות תכנון עם יזמים מקומיים בקידום מיזמי בנייה שאינם מתיישבים עם הדין. לא אחת, אנו נתקלים בתופעה של מוסדות תכנון מקומיים הנכונים להגמיש את עמדותיהם ולהתפשר על דרישות החוק, כדי לקדם אינטרסים מקומיים ששני הצדדים מבקשים לקדם, כל אחד ממניעיו הוא"[3].

במקרה בו הוועדה המקומית לתכנון ובנייה העניקה היתר בלתי חוקי, חייב בית המשפט העליון את הוועדה בתשלום פיצויים ליזם על נזקים שנגרמו לו מפני שפעל על פי ההיתר, למרות שהיזם ידע שההיתר אינו חוקי והוא שהגיש את הבקשה להיתר מלכתחילה. עם זאת, קבע בית המשפט שיש לנקות מהפיצויים על הנזקים בגלל האשם התורם של היזם[4].

פעילות הוועדהעריכה

הוועדה המקומית לתכנון ולבניה מתכנסת אחת למספר שבועות (תלוי בהיקף עבודתה) כדי לדון בבקשות להיתר בנייה המופנות אליה. על הוועדה למסור את החלטתה בתוך שלושה חודשים לכל היותר. לאחר הדיון בוועדה ייכתב הפרוטוקול ("דף הדרישות"), אשר יכלול את ההחלטה עצמה, ורשימת התנאים לצורך קבלת ההיתר. הפרוטוקול יועבר בדואר הן לאדריכל והן אל היזם. במידה וההחלטה מתעכבת, או במידה והוועדה מסרבת לחלק מבקשת ההיתר או לכולה, פתוחה בפני היזם האפשרות להגיש ערעור, בהתייעצות עם אדריכל המבנה, בפני וועדת הערר המחוזית.

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה