ועדת העזרה האוטונומית בבוקרשט
ועדת העזרה האוטונומית בבוקרשט (ברומנית: Comisia Autonomã De Ajutorare) הוקמה בסוף חודש ינואר 1941, לאחר דיכוי מרד הלגיונרים ופרעות בוקרשט ונועדה תחילה לסייע לנפגעים היהודים של האירוע. הוועדה הוקמה על ידי אישים בהנהגת יהדות רומניה ופדרציית הקהילות היהודיות של רומניה ובהם וילהלם פילדרמן, אפרים שרגא, אמיל קוסטינר, מישו בנבנישטי, קורנל ינקו, אנשי עסקים ונשים פעילות במיוחד בהושטת עזרה. בראש הוועדה התמנה עורך הדין ארנולד שוופלברג.
המילה "אוטונומית" בשם באה להבדיל אותה מוועדה שהוקמה במצוות השלטונות הרומניים והייתה כפופה למרכז היהודים (רומניה) וציון השם "בוקרשט" בא להבדילה מוועדות דומות, שהוקמו במקומות אחרים, למשל בבודפשט.
הוועדה אספה כספים, בגדים וציוד כדי לסייע בהם לאוכלוסייה היהודית שנפגעה בפרעות. לאחר מכן הוועדה סייע לאוכלוסייה היהודית, כ-40,000, שגורשה מהכפרים ומהעיירות וליהודי יאשי, שהורחקו ממנה בימי פרעות יאשי ונשלחו למחנות ריכוז.
עם כניסת רומניה למלחמת העולם השנייה, כיבוש בוקובינה ובסרביה, הפרעות ביהודי חבלים אלה והגליית השורדים לטרנסניסטריה, התווסף קהל ענק של יהודים הזקוקים נואשות לעזרה והוועדה התגייסה גם לכך.
הוועדה העבירה כסף, מזון, כלי עבודה, כלי מטבח ותרופות ליהודים שגויסו לעבודת כפייה וגם ניסתה לעזור למשפחותיהם.
יהודי רומניה עשו מאמצים ליצור קשר עם היהודי שהוגלו לטרנסניסטריה, ביקשו שוב ושוב לאפשר להם לשלוח משלחת לטרנסניסטריה שתעמוד על מצבם של היהודים שם. למרות התנגדותו של המושל גאורגה אלכסיאנו, בדצמבר 1942 אישר יון אנטונסקו יציאת משלחת כזו[1]. המשלחת הראשונה יצאה לדרך ב-31 בדצמבר 1942 והיא הייתה מורכבת מאפרים שרגא, יוסף אבר כהן, יעקב שכטר ויחיאל מרקוביץ' והם קיבלו ליווי של היועץ של ראש הממשלה, יוליו מומויאנו.