ועדת השרים למתן היתר לפרסומים

ועדה ממשלתית ישראלית

ועדת השרים למתן היתר לפרסומים היא ועדה ממשלתית ישראלית שבה חברים שלושה שרים, ומטרתה לאשר לפרסום פרסומים של עובדי הציבור ועובדי הציבור לשעבר.

סעיף 117 לחוק העונשין,[1] שהחליף את סעיף 27 לחוק דיני העונשין (ביטחון המדינה, יחסי חוץ וסודות רשמיים), תשי"ז­-1957,[2] מטיל עונש של שלוש שנות מאסר על עובד ציבור שמסר, ללא סמכות כדין, ידיעה שהגיעה אליו בתוקף תפקידו, לאדם שלא היה מוסמך לקבלה. במיוחד רלוונטית הגבלה זו לעובד ציבור בכיר, המעוניין לפרסם ספר זכרונות על תקופת כהונתו, אך היא חלה גם על עובדי ציבור זוטרים.

בהתאם לסעיף זה פורסמו בשנת 1975 כללים לעניין היתרים לפרסום ספרים וחוברות בידי עובד ציבור.[3]

הכללים מגדירים עובד ציבור: "ראש הממשלה, שר, סגן שר, נושא משרה או תפקיד ממלכתי במינוי על־פי חיקוק, עובד המדינה לפי חוק שירות המדינה (מינויים), תשי״ט-1959, או לפי חוזה או בדרך אחרת, לרבות חייל ושוטר, וכן מי שהיה מן המנויים בהגדרה זו וחדל להיות אחד מאלה".

האיסור לפרסם אינו חל על עובד הציבור לשעבר כאשר מתקיימים שלושת התנאים הבאים גם יחד:

(א) חלפו חמש שנים מהיום שחדל להיות עובד הציבור;
(ב) הידיעה אינה נוגעת לביטחון המדינה או ליחסי החוץ של המדינה;
(ג) במסירתה אין משום פגיעה באינטרס ציבורי או בזכות של פרט.

אין איסור על פרסום ידיעה שכבר פורסמה.

לשם בדיקת בקשות היתר לפרסום ולשם מתן היתר לפרסום מוקמת ועדת שרים לעניין זה. עובד הציבור המבקש לכלול ידיעה שהניעה אליו בתוקף תפקידו בפרסום אותו הוא עומד לפרסם, נדרש להגיש את הפרסום לאישור הוועדה. אם הפרסום כולל ידיעה שחלה עליה חובת הצנזורה לפי תקנות ההגנה (שעת חירום), יש להעביר תחילה את הפרסום לבדיקת הצנזורה.

בממשלת ישראל השלושים וחמש חברים בוועדה שר המשפטים אבי ניסנקורן (יו"ר הוועדה), שר הביטחון וראש הממשלה החליפי בני גנץ וראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו.

הערות שולייםעריכה

  1. ^ חוק העונשין, באתר "נבו"
  2. ^   היסטוריית החקיקה של חוק דיני העונשין (בטחון המדינה, יחסי חוץ וסודות רשמיים), תשי"ז­-1957, במאגר החקיקה הלאומי באתר הכנסת
  3. ^ הודעה בדבר כללים לעניין היתרים לפרסום, י"פ 2097 מ-13 במרץ 1975, באתר "נבו"