ועידת מזרח אסיה רבתי

משתתפי הוועידה. משמאל לימין: בא מאו, זאנג ג'ינגהואי, ואנג ג'ינגווי, הידקי טוג'ו, ואן ואית'איאקון, חוזה לורל, סובהס צ'נדרה בוזה

ועידת מזרח אסיה רבתי (נקראה גם ועידת טוקיו) נערכה בטוקיו שביפן בימים 5–6 בנובמבר 1943, במהלך מלחמת העולם השנייה. בוועידה השתתפו פוליטיקאים מארצות שונות של מרחב השגשוג המשותף של מזרח אסיה רבתי. נדונו בה עניינים מעטים בעלי ערך והיא נועדה בעיקר לצורכי תעמולה לצורך הצגת האימפריה היפנית כמחויבת לאידיאל של פאן-אסייתיות וכמשחררת של אסיה מעול הקולוניאליזם המערבי.

רקעעריכה

כבר מאז שנת 1931 ניסתה יפן להצדיק את שאיפות ההתפשטות שלה בדרום מזרח אסיה תחת הכותרת של פאן-אסייתיות. כאשר נכנסה למלחמה מול בעלות הברית ב-1941 הציגה יפן את עצמה כלוחמת מלחמת שחרור בשם העמים האסייתיים. בין השאר הוצגו האמריקאים והבריטים בתעמולה היפנית במסגרת טון גזעני כ"שדים לבנים" וכמפלצות תת-אנושיות המתנגדות לשאיפות השחרור של עמי אסיה בהובלתה של יפן.

לפחות חלק מהעמים האסייתים שבמושבות האירופיות בדרום מזרח אסיה ומנהיגיהם קיבלו את הגעתם של היפנים לתחומיהם כמשחררים. ביניהם היה למשל אחמד סוקרנו באיי הודו המזרחיים ההולנדיים. בפועל ראו היפנים את עצמם כ"גזע יאמטו הגדול", העליון מבחינה גזעית על יתר עמי אסיה ואשר נועד למשול בהם.

קודם לכינוס הוועידה השמיעה יפן הבטחות מעורפלות בדבר מתן עצמאות לתנועות אנטי קולוניאליות בשטחים שכבשה, אך בפועל, מלבד הקמת מספר ממשלות בובות, הבטחות אלו לא מומשו. כאשר החל גלגל המלחמה באוקיינוס השקט לנטות לרעת יפן, החלו אישים במשרד החוץ היפני ותומכי הפאן-אסייתיות בממשלה ובצבא לקדם תוכנית של מתן עצמאות לעמים באסיה במטרה להגדיל את ההתנגדות להקמת מחדש של המושבות הקולוניאליות האירופיות שם וכן להגדיל את התמיכה במאמץ המלחמה היפני (בפועל היה הצבא מוכן למתן עצמאות מזערית לעמים במרחב שבו שלט).

בראשית 1943 הוקם ביפן "המשרד הממשלתי למזרח אסיה רבתי" ובהמשך השנה כונסה הוועידה. לא הוזמנו אליה נציגים מכל העמים שבמרחב השלטון היפני באסיה. כך, קוריאה וטאיוואן הוכרזו מכבר כמסופחות לאימפריה היפנית, ללא כל כוונה לתת להן אפילו אוטונומיה. נציגים מוייטנאם ומקמבודיה לא הוזמנו על מנת שלא לפגוע במשטר וישי הפרו-נאצי, בן ברית פורמלי של יפן, אשר הוסיף לטעון לזכותו למשול על המושבה הודו-סין שבה נכללו שתי הארצות. ב-31 במאי 1943 הכריז המטה הכללי היפני על סיפוחם ליפן של שטחי מלאיה הבריטית ושל איי הודו המזרחיים ההולנדיים שהיו תחת שלטונו. ההכרזה הביכה את מארגני הוועידה והקשתה מאד על הצגת יפן כמשחררת עמי אסיה. המנהיגים סוקרנו ועמיתו מוחמד האטה לא הורשו להשתתף בוועידה ורק הוזמנו לטוקיו סמוך לאחר סיומה לשם קיום התייעצויות בלתי רשמיות.

הוועידהעריכה

בוועידה השתתפו ששה משתתפים "עצמאיים" ומשקיף אחד:

טכנית נכח סובהס צ'נדרה בוזה בוועידה רק כמשקיף שכן הודו נמצאה אז תחת שליטה בריטית. תאילנד שלחה לוועידה רק שליח ולא את ראש ממשלתה על מנת להדגיש שהיא לא נמצאה תחת שליטה יפנית (ראש הממשלה גם חשש מהדחה אם יעזוב את בנגקוק). קוריאה סופחה ליפן ב-1910 ועל כן לא נכחה בוועידה משלחת מטעמה, אך מספר אינטלקטואלים קוריאנים השתתפו בוועידה כחלק מהמשלחת היפנית והביעו את תודתם ליפן על הפיכת קוריאה למושבה שלה.

ראש ממשלת יפן טוג'ו קידם את משתתפי הוועידה בנאום שהילל את אופייה הרוחני של אסיה לעומת הציוויליזציה המטריאליסטית של המערב. הוא תיאר את אומות מזרח אסיה רבתי כקשורות יחד מכל בחינה ביחסים שאינם ניתנים לניתוק.

במהלך הוועידה הביעו המשתתפים סולידריות זה עם זה וגינוי לקולוניאליזם המערבי ובפרט לארצות הברית ולבריטניה כאויבות הגדולות ביותר לציוויליזציה האסייתית. הם תיארו את יפן כמגינת אסיה מפני האנגלו-סקסונים והדגישו את הצורך להתאחד מאחוריה. המלחמה בארצות הברית ובריטניה תוארה כמלחמה של המזרח מול המערב וכמלחמה של דם מול דם. כמו כן תואר מנהיג סין צ'יאנג קאי שק כמי שאיננו אסייתי אמיתי, שכן שום אסייתי אמיתי לא היה כורת ברית עם "השדים הלבנים" המערביים כפי שעשה קאי שק.

בוועידה לא הועלו תוכניות לאינטגרציה ולפיתוח כלכלי.

בתום הוועידה פורסמה הצהרה משותפת של כל המשתתפים בה. היא כללה גינוי לארצות הברית ולבריטניה, אשר שיעבדו וניצלו את עמי מזרח אסיה ומנעו מהם את מקומם בעולם, דבר שהביא למלחמה הנוכחית. הוכרז בה כי עמי מזרח אסיה הגדולה ישתפו פעולה כדי להביא את המלחמה לכלל סיום מוצלח ולשחרר את האזור משליטת המערב על מנת לתרום למטרה של שלום עולמי. ההצהרה ציינה עקרונות שונים לפעולה המשותפת האמורה של עמי מזרח אסיה הגדולה: ביניהם היו שיתוף פעולה, הבטחת היציבות והשגשוג באזור על בסיס של צדק, כיבוד הריבונות והמסורת של כל אחד מהם, חיזוק התרבות והציוויליזציה של כל עמי מזרח אסיה הגדולה, פיתוח כלכלי על בסיס של הדדיות, פיתוח יחסי ידידות עם כל ארצות העולם, ביטול האפליה הגזעית וקידום שיח בין-תרבותי על מנת לתרום לקידומה של האנושות.

האירוניה של הוועידה הייתה שכל הנאומים שנישאו בה, לרבות הדברים המתלהמים נגד האנגלו-סקסונים, נאמרו באנגלית, שהייתה השפה היחידה המשותפת למשתתפי הוועידה.

בעקבות הוועידהעריכה

לוועידה נודעה בעיקר משמעות תעמולתית. עם זאת היא סימנה נקודת מפנה במדיניות החוץ היפנית בנוגע ליחסים עם עמי אסיה. התבוסות הראשונות של יפן במלחמה וההכרה הגוברת במגבלות הכוח הצבאי שלה הביאו את הנהגתה האזרחית להבנה כי נדרשת התייחסות לעמי האזור על בסיס שיתוף פעולה ולאו דווקא על בסיס שליטה קולוניאלית בהם על מנת לרכז משאבים וכוח אדם במלחמה נגד מעצמות המערב. הייתה זו גם ראשיתם של מאמצים לאפשר גיבוש פתרון דיפלומטי כלשהו למלחמה על בסיס פשרה במידה והניסיון להכריע אותה באמצעים צבאיים ייכשל. צעדים אלו ננקטו מאוחר מדי מבחינת האימפריה היפנית, אשר נכנעה לאויביה פחות משנתיים לאחר הוועידה.

ההיסטוריון האמריקאי ג'ון דוור (John W. Dower) הדגיש כי יפן נהגה כלפי עמי מזרח אסיה בגזענות ובניצול שלא נפלו במאום ממה שייחסה ל"שדים הלבנים" וכי היא הפגינה נגד אחיה האסייתים אכזריות יתרה, לרבות רצח מיליונים מהם, ניצול מאות אלפים לעבודת כפייה בתנאים קשים ביותר ועריכת מעשי אונס וניצול מיני בהיקף נרחב.

עם זאת, בא מאו הבורמזי טען לימים שאווירת הוועידה התקיימה גם לאחר תום המלחמה וכי אווירה זו היוותה בסיס לוועידת באנדונג ב-1955. ההיסטוריון ההודי פאנג'אג' מישרה (Panjaj Mishra) טען שהוועידה הייתה חלק מתהליך האיחוד של עמי אסיה כנגד המערב בכך שחשפה את עומק הרגשות העוינים נגדו, וכי הייתה בין הגורמים לקבלת העצמאות המהירה של רבים מעמי אסיה מידי המערב לאחר המלחמה.

קישורים חיצונייםעריכה