ועידת קונסטנטינופול השנייה

ועידת קונסטנטינופול השנייה הייתה הוועידה האקומנית החמישית של הכנסייה. הוועידה התכנסה ביוזמתו של יוסטיניאנוס הראשון בקונסטנטינופול, בין ה-5 במאי ל-2 ביוני 553. למעט שישה-עשר נציגים לטיניים מהקרתגו ומאיליריה, כל המשתתפים בוועידה היו מן המזרח היווני. החלטות הוועידה קיבלו תוקף מחייב בכנסייה הכלקדונית של אותם הימים, והן מקובלות כיום על הנצרות הקתולית, רוב הכנסיות הפרוטסטנטיות והנצרות האורתודוקסית.

יוסטיניאנוס כינס את הוועידה במטרה להשיג פשרה שתתקבל על המיאפיזיטים ("מונופיזיטים") ותבטיח את שובם לחיק הכנסייה הממוסדת. כדי להרגיע את המיאפיזיטים מכל חשש לנסטוריאניות, ביקש הקיסר מהבישופים המתוועדים לגנות כתבים אנטי-אלכסנדרוניים מאת שלושה תאולוגים אנטיוכיים מנוחים – תאודורט מקירוס, תאודור ממופאסטיה וחיבא האורפלי. הכתבים שנועדו לגינוי נודעו כ"שלושת הפרקים" (τρία κεφάλαια). כתבים אלו הכילו הצהרות כריסטולוגיות שחידדו מדי את הבידול בין האנושי לאלוהי בטבע ישו לטעמם של המיאפיזיטים, לצד התקפות אישיות חריפות על מנהיגיהם ההיסטוריים, כמו קירילוס האלכסנדרוני.

האפיפיור ויגיליוס, אשר גינה אמנם את שלושת הפרקים אך דרש לנקות את שמם של תאודורט וחיבא, הוחזק על ידי יוסטיניאנוס כשבוי בקונסטנטינופול מאז שנת 547. ויגיליוס סירב להסכים לחתום. בשנת 551 פרסם הקיסר צו שחידש את גינוי שלושת הפרקים. בשנת 553 נראה היה כי הניצים קרובים להסכמה, והבישופים המזרחיים חזרו בהם מגינוי שלושת הפרקים, אך האפיפיור דרש כי הוועידה תתכנס באיטליה או בסיציליה כדי להבטיח לכנסייה המערבית ייצוג הוגן, ולכך יוסטיניאנוס לא הסכים. הוא כינס את הוועידה בקונסטנטינופול, והאפיפיור לא לקח בה חלק. הוועידה קיימה שמונה ישיבות ו-165 הבישופים שנכחו בה גינו באופן סופי את שלושת הפרקים.

עם זאת, מטרתה המקורית של הוועידה - פיוס בין הכלקדונים למיאפיזיטים - לא הושגה. כאשר רומא שוחררה מכיבוש הגותים, יוסטיניאנוס הסכים לאפשר לאפיפיור לשוב אליה, ובלבד שהאחרון יכיר בהחלטת ועידת קונסטנטינופול השנייה, ואכן האפיפיור נכנע לבסוף לדרישותיו של יוסטיניאנוס וגינה את שלושת הפרקים.