ועידת קטוביץ
ועידת קטוביץ הייתה ועידה שהתכנסה ב-6 בנובמבר 1884 בעיר קטוביץ שבחבל שלזיה בגרמניה (כיום בפולין), ביוזמתם של הד"ר יהודה לייב פינסקר והרב שמואל מוהליבר. בוועידה, שנערכה בלשכת "קונקורדיה" של בני ברית בעיר, השתתפו 36 נציגים של חובבי ציון מרוסיה, מרומניה, משלזיה, מגרמניה ומצרפת, ובהם ראשי חיבת ציון: קלונימוס זאב ויסוצקי, משה לייב ליליינבלום, שאול פנחס רבינוביץ (שפ"ר), אלכסנדר צדרבוים, אחד העם ודוד גורדון. נשיא הכבוד של הוועידה היה הרב שמואל מוהליבר והניהול המעשי הוטל על פינסקר, שנאם את נאום הפתיחה ונאום הנעילה.
מארגני הוועידה חששו לפרסם את מטרת הוועידה מאחר שהפעילות הציונית ברוסיה הייתה אסורה על-פי חוק, ולכן הוסוותה הוועידה כמסיבת יובל לרגל יום הולדתו המאה של השר משה מונטיפיורי. מטרתה האמיתית של הוועידה הייתה לנסות ולפתור את בעיות הארגון של תנועת "חובבי ציון" ולמצוא דרך לסייע להתיישבות בארץ ישראל. כמו כן הכינוס הניח את היסוד לתחילתה של פעילות לאומית מאורגנת.
בפתח הוועידה הטעים פינסקר כי מצבם של היהודים ישתנה "רק על ידי שינוי מקום ואורחות חיים". פינסקר ציין כי רק רכישת שטח פעולה חדש לעבודת האדמה בארץ ישראל עשויה לפתור את הבעיה היהודית. דיוני הוועידה התנהלו באווירה חגיגית, מתוך תחושה היסטורית של פתיחת תקופה חדשה בחיי העם היהודי.
משתתפי הוועידה
עריכהישובים (מימין לשמאל): יעקב דייכס (חארקוב); ד"ר ישראל מיכל רבינוביץ (פריז); אלכסנדר הלוי צדרבוים (ארז) (סנקט פטרבורג); ר' דוד פרידמן (קרלין); ד"ר יהודה לייב פינסקר (אודסה); ר' שמואל מוהליבר (ביאליסטוק); דוד גורדון (ליק, אז בפרוסיה); לייב קליבאנסקי (קובנה); זאב קלונימוס ויסוצקי (מוסקבה).
עומדים מלפנים (מימין לשמאל): אץ לבינגר (קטוביץ); לייבוש דודיסון (ורשה); קלמן ואלרויך (לונדון); זאב-וולף לונץ (ריגה); ד"ר ב' דרובינוביץ (רוסטוב על הדון); לייב שליט (ריגה); עו"ד ישראל יסינובסקי (ורשה); ד"ר יוסף חזנוביץ (ביאליסטוק); שאול פנחס רבינוביץ (שפ"ר) (ורשה).
עומדים מאחור (מימין לשמאל): כתריאל-צבי (ירקין, פולטאבה); פנחס פינס (רוז'ינוי); בנימין ריטנברג (ורשה); מוריץ מוזס (קטוביץ; היו"ר-המייסד של לשכת בני ברית בעיר); זליג פרייטאל (קטוביץ); ברוך פריידנברג (ביאליסטוק); ש' פרידלנדר (קטוביץ).
עוד שנטלו חלק בוועידה, אך אינם מופיעים בתמונה: זרח ברנט (לונדון);[2] משה בראמסון (קובנה); ד"ר קרפל ליפה (יאשי); יהודה לייב קלישר (טורון); נ' שיינמן (מזריץ').
יצאו לוועידה אך לא הגיעו: ר' אברהם חנהל'ס (מינסק); המגיד ר' יעקב יוסף (וילנה); הרב ליפמן רבינוביץ (קרויצבורג); הרב יצחק יעקב ריינס (לידא).
הד"ר פינסקר הציג את יעדי "חובבי ציון" ותוכניתם בנאומו שכלל בין השאר את התובנה כי "עמדת היהודים החברתית בארצות שבהן הם יושבים צפופים בהמוניהם, והמצוקה העמוקה הנובעת ממנה הביאו לידי הכרה, שאפשר לשנותה לטובה רק אם אפשר לסול מסילה חדשה ולפתוח מקצוע (דרך, נתיב) חדש לפעולת עמנו".[3]
החלטות הוועידה
עריכהבחמשת ימי הוועידה התקבלו ההחלטות הבאות:
- להקים ועד מרכזי קבוע של 18 חברים לכל אגודות חובבי ציון, שבראשו יעמוד פינסקר.
- לתמוך במושבות ארץ ישראל.
- הצורך בשתדלנות אצל השלטונות העות'מאניים על מנת לבטל את איסור כניסת היהודים לארץ-ישראל.
- לשלוח משלחת חקר לארץ ישראל לבדיקת אפשרויות העלייה.
- להשתדל אצל ממשלת רוסיה שתתיר את קיומן של אגודות "חובבי ציון" ברוסיה.
- הקמת הנהגה כללית לכלל אגודות חובבי ציון אשר תיקרא על שם משה מונטיפיורי: "יסוד מזכרת משה מונטיפיורי".
הניסיון לבצע את החלטות הוועידה נתקל בקושי מצד השלטון העות'מאני, שלא התיר רכישת קרקעות והתיישבות בארץ, וכן בקשיים כספיים.
קישורים חיצוניים
עריכה- 120 שנה לוועידת קטוביץ (מאמרים ומסמכים), באתר מינהל חברה ונוער
- אספת מכבדי משה, המליץ, 17 בנובמבר 1884
- מזכרת משה, המגיד, 20 בנובמבר 1884
- חגיגת קאטוביץ, הזמן, 7 בנובמבר 1909
- שאול פינחס ראבינוביץ (שפ"ר), לפני רבע מאה שנה: (זכרונות ע"ד אספת קאטוביץ), הזמן, 11 בנובמבר 1909
- יובל לאספת קאטוביץ, במוסף שבת של עיתון "דבר":
- מ. ל. לילינבלום, על אספת קאטוביץ (הערות: ב. שוחטמן), דבר, 26 באוקטובר 1934
- נאום הנעילה של י. ל. פינסקר, דבר, 26 באוקטובר 1934
- אברהם יערי, "המגיד" על אספת קאטוביץ, דבר, 26 באוקטובר 1934
- נשף הזכרון לועידת קטוביץ, דבר, 31 באוקטובר 1934, המשך, המשך, המשך
- ד"ר נ. מ. גלבר, שבעים שנה לועידת קאטוביץ, דבר, 14 בנובמבר 1954
- ש. יבנאלי, בשלהי יובלות השבעים, דבר, 23 בדצמבר 1954
הערות שוליים
עריכה- ^ מתוך: א. צנציפר, פעמי הגאולה – ספר הציונות הרוסית – מראשית חיבת ציון עד למהפכת 1917, תל אביב: טברסקי, תשי"ב. מובא באתר מינהל חברה ונוער
- ^ ממקימי אם המושבות פתח תקווה. באותן שנים חי בלונדון עד ששב למושבה ב-1885.
- ^ מנאום הד"ר י. ל. פינסקר, בתוך: ח. מרחביה (עורך), הציונות, אוצר התעודות הפוליטיות, ירושלים: הוצאת אחיאסף, 1943, עמ' 40.