פתיחת התפריט הראשי

ז'אן-אוגוסט-דומיניק אנגר

צייר צרפתי

ז'אן-אוגוסט-דומיניק אַנְגְרצרפתית: Jean Auguste Dominique Ingres; ‏ 29 באוגוסט 178014 בינואר 1867) היה צייר צרפתי. היה תלמידו המצטיין של ז'אק לואי דויד והנהיג את אסכולת דויד והתנועה הנאו-קלאסית לאחר מותו.

ז'אן-אוגוסט-דומיניק אנגר
Jean-Auguste-Dominique Ingres
Ingres, Self-portrait.jpg
דיוקן עצמי, 1804
לידה 29 באוגוסט 1780
מונטובן, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 14 בינואר 1867 (בגיל 86)
פריז, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים Institut supérieur des arts de Toulouse (1791)
בית הספר הלאומי הגבוה לאמנויות היפות (אוקטובר 1799)
אקדמיית צרפת ברומא (1806)
זרם באמנות נאו-קלאסיציזם עריכת הנתון בוויקינתונים
הושפע על ידי Guillaume-Joseph Roques, ז'אק-לואי דויד, Jean Suau
השפיע על Jules Breton, Théodore Chassériau, ז'אן-איפוליט פלנדרן, Louis Janmot, Joseph Guichard, Alexandre Desgoffe, Firmin Salabert, Paul Flandrin, Étienne-François Haro, Henri Lehmann, Frederic Peyson, Pierre Grivolas
יצירות ידועות Mademoiselle Caroline Rivière, Antiochus and Stratonice, Vénus Anadyomène, Grande Odalisque, Oedipus and the Sphinx, The Turkish Bath, Jupiter and Thetis
פרסים והוקרה פרס רומא (1801)
שבלייה בלגיון הכבוד (12 בינואר 1825)
קצין בלגיון הכבוד (1 במאי 1833)
קצין גבוה בלגיון הכבוד (14 בנובמבר 1855)
מפקד בלגיון הכבוד (24 באפריל 1845)
מסדר ההצטיינות במדעים ואמנויות
אביר מסדר יוסף הקדוש עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
בית המרחץ הטורקי (1862), שמן על בד, מוזאון הלובר

ז'אנר ציוריו כולל ציורים היסטוריים, מיתולוגיים, דיוקנאות ועירום נשי. הוא הקדיש הרבה מחיו לעירום הנשי וניסה להקנות להן יופי אידיאלי המודגש בציוריו בכך שהיה "מוותר" על פירוט אנטומי מדויק של גופן של הנשים ("האודליסק הגדולה" 1814, "המרחץ הטורקי" 1862).

ב-1801 זכה בפרס רומא המלכותי אשר נתן לו את ההזדמנות לעזוב את פריז לאיטליה, אך עזב רק ב-1806 לאחר שהציג חמש יצירות ב"סלון" הצרפתי. הקהל הרחב התלהב מעבודותיו, אך מבקרי האומנות הצליפו בו קשות כשטענו שיצירות מאופיינות בקווים נוקשים מדי, שהצבעוניות מאופקת ושפירוט גוף האדם נראה מעוות.

ב-1824 חזר לפריז והקים סטודיו לתלמידים, כדי לעורר שוב את המוניטין הטוב שלו התחיל להתערבב עם אנשי החברה הגבוהה בכך שצייר את דיוקנאותיהם. בשנים 18341841 אף כיהן כראש האקדמיה לאמנות צרפתית ברומא. ב-1850 עזב את האקדמיה בעקבות מות אשתו.

מודל היופי הנשי ביצירותיו של אנגרעריכה

על פי אנגר, מודל היופי הוא קרוב במהותו ליופי הקלאסי. האמן הושפע רבות מהז'אק-לואי דויד, אבי הסגנון הנאו קלאסי ויוהאן יואכים וינקלמן, היסטוריון תולדות האומנות אשר כתב במאה ה-18 בגרמניה אודות יופיים של האנשים והאמנות בימי יוון ורומא העתיקים אשר הגיעה לתמצות אידיאל היופי. וינקלמן טען כי על האומנות הנאו-קלאסית לשאוף ולחקות את אומנות יוון ורומא מכיוון שאמנות זו נעלה יותר מטבע עצמו. נשותיו של אנגר התאפיינו בפנים אובליות ובהירות, עיני שקד גדולות, גבות עגולות ומשורטטות, סנטר קטן וצוואר ארוך וענוג. דוגמאות בולטות לכך הן ביצירותיו: "הברונית רוטשילד" 1848, ו"העלמה ריווייר" 1806. גם מבחינת תיאור גוף נשי נהג אנגר לתאר נשים ענוגות, ארוכות, חלקות וחסרות קמטים וזוויות. מכיוון ששאף לשמור על קו יפה וזורם כמנהג אמני הנאו קלאסיקה לעיתים נהג להוסיף חוליות ולהאריך את גב הדוגמניות או לטשטש את מרפקן. בולטת במיוחד היא יצירתו: "המעיין" 1856 המציגה אידיאל יופי של אישה חלקה, נטולת שיער ערווה, נראית כפסל שיש מימי יוון ורומא. זהו אינו תיאור של אישה בשר ודם, אלא אידיאל נשי חף מפגמים[1].

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ פייפר, דיוויד, אנציקלופדיה לאמנות הציור והפיסול, הוצאת כתר, 1984