ז'אן-איב טיבודה

פסנתרן צרפתי
(הופנה מהדף ז'אן איב תיבודה)

ז'אן-איב טיבודהצרפתית: Jean-Yves Thibaudet; נולד ב-7 בספטמבר 1961 בליון) הוא פסנתרן צרפתי, מנגן מוזיקה קלאסית וג'אז, בעל שורשים צרפתיים וגרמנים.

ז'אן-איב טיבודה
Jean-Yves Thibaudet
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 7 בספטמבר 1961 (בן 62)
הרובע השישי של ליון, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים הקונסרבטואר של פריז עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה מוזיקה קלאסית עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת צרפתית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה פסנתר עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת תקליטים דקה רקורדס עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • קצין מסדר האמנויות והספרות (2012)
  • בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה עריכת הנתון בוויקינתונים
www.jeanyvesthibaudet.com
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ילדותו ולימודיו עריכה

ז'אן-איב טיבודה נולד בליון להורים בעלי השכלה וכישורים מוזיקליים. האב כנר חובב, והאם, גרמניה במוצאה, פסנתרנית חובבת, הייתה מורתו הראשונה לפסנתר. מגיל 5 התחיל ללמוד פסנתר לאחר מכן גם כינור וחלם להיות מנצח בחייו הבוגרים. בגיל 7 הופיע בפעם הראשונה בפני קהל. בין חוויות הילדות שטיבודה מציין לעיתים קרובות כבעלות השפעה על דרכו, היו פגישותיו הקצרות כילד בן 5 ובן 7 עם ארתור רובינשטיין.

בגיל 11 כפרס בתחרות שנקראה "ממלכת המוזיקה" התאפשר לו לנגן לראשונה בפני קהל בקונצרט פומבי עם תזמורת בקונצרטו לפסנתר בסול מז'ור מאת ראוול ובגיל 12, אחרי שסיים עם מדליית זהב את לימודיו בבית ספר למוזיקה בליון, התקבל לקונסרבטוריון בפריז בו למד אצל לוסט דקאב (Lucette Descaves), מתלמידותיו של גבריאל פורה ומוריס ראוול, לאחר מכן אצל רֶן ז'יאנולי (Reine Gianoli), תלמידה של שנאבל, ולבסוף אצל אלדו צ'יקוליני שהשפיע רבות על אמנותו. בגיל 15 זכה בפרס הראשון של הקונסרבטוריון ואחרי 3 שנים דורג במקום הראשון ב"אודישנס של נגני קונצרט צעירים" בניו יורק.

פעילותו עריכה

זכה בפרסים בינלאומיים חשובים (ראה למטה). טיבודה ניגן עם תזמורות בעלות שם כמו התזמורת הסימפונית של שיקגו, התזמורת הלאומית של צרפת, תזמורת רדיו בוואריה, תזמורת פילדלפיה, ותחת ניצוחם של מנצחים כמו לורין מאזל, ולדימיר אשכנזי, הרברט בלומסטדט, ריקרדו שאיי, שארל דיטואה, ואלרי גרגייב, ג'יימס לוויין, ליאונרד סלטקין ויאניק נזה-סגין.

השתתף בהקלטות רבות: ליווה בין השאר את הזמרות הסופרן רנה פלמינג (אות לרסיטל לידר הטוב ביותר בגרמניה בשנת 2002) והמצו-סופרן בריגיטה פאסבנדר, צ'צ'יליה ברטולי (1998) ואנגליקה קירכשלאגר, את הבריטונים דמיטרי חורובסטובסקי ומתיאס גרנה, כמו כן את הוויולן יורי באשמט, הכנר ג'ושואה בל ואת הצ'לן טרולס מורק. לקח חלק בקידום קריירה של מוזיקאים צעירים כמו זמר הטנור ג'ון מאץ והכנרת הגרמניה יוליה פישר. אחת ההקלטות המרשימות שלו היא זו של סימפוניית "טורנגלילה" מאת מסייאן עם התזמורת קונצרטחבאו בניצוחו של ריקרדו שאיי.

הרפרטואר של טיבודה הוא עשיר וכולל במיוחד יצירות רומנטיות, אימפרסיוניסטיות ומהמאה ה-20, של מלחינים כמו שומאן, שופן, סן סנס, ד'אנדי, ריכרד שטראוס, קלוד דביסי, מוריס ראוול ומסייאן. הוא מוערך תכופות כאחד המבצעים הטובים של אריק סאטי ושל ראוול (כמו בבקורות בעת הופעותיו ברוסיה ב-2006:

"מי מסוגל טוב ממנו לנגן את המוזיקה של סאטי?" כתב המבקר המוזיקלי של העיתון "קומרסנט" [1]

בין 30 ההפקות שבהן לקח חלק אפשר לציין את הסרטים דיוקנה של גברת שבפסקולו ניגן שני אימפרומפטי מאת שוברט ו"גאווה ודעה קדומה" בשנת 2005. ניגן והופיע הופעת קמאו גם בסרט "כלת הרוח" על אודות חייה של אלמה מאהלר. בתחום מוזיקת ג'אז הקליט תקליטים עם קטעי דיוק אלינגטון וב-1997 דיסק עם יצירות של מוזיקאי הג'אז האמריקאי ביל אוואנס תחת הכותרת "שיחות עם ביל אוונס".

טיבודה ידוע כאוהב אופרה, ספרות, אמנות, ייניות, נסיעה במכוניות ובסירות מהירות, וכמו כן אופנה, (היה בין היתר ידיד של ג'אני ורסצ'ה) ומקפיד על לבוש אלגנטי ולפעמים אקסטראווגנטי מבתי אופנה מפורסמים (לאחרונה של ויויאן וסטווינד, למשל). הופיע פעם על במת אופרה כשניגן כפסנתרן הוירטואוז ביצירתו של ג'ורדאנו, "פדורה".

טיבודה הוא הומוסקסואל מוצהר והתראיין על כך בכתבי עת של קהילות הלהט"ב בעולם (כגון האדבוקט). מתגורר בפריז ובלוס אנג'לס.

פרסים וכיבודים עריכה

בקליבלנד

דיסקוגרפיה עריכה

  • דביסי - כלל היצירות לפסנתרן כרך א, 1996
  • ראוול - הקונצרטים לפסנתר -1997
  • מגיקה של סאטי - 2002
  • סאטי - כלל יצירותיו לפסנתרן סולו - 2003
  • קונצרטו ורשה -
  • אריה - אופרה ללא מילים -2007

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Жан-Ив Тибоде в Зале Чайковского // «КоммерсантЪ-Weekend», № 61 (3392), 7.04.2006.בקורת מוזיקה בעיתון קומרסנט