ז'אן טיגנה

(הופנה מהדף ז'אן טיגאנה)

ז'אן אמאדו טיגנהצרפתית: Jean Amadou Tigana; נולד ב-23 ביוני 1955) הוא כדורגלן עבר צרפתי, יליד סודאן הצרפתית, ששיחק בעמדת הקשר והיה מטובי הקשרים בעולם בשנות ה-80. מאז פרישתו משמש טיגנה כמאמן כדורגל.

ז'אן טיגנה
Jean Tigana
מידע אישי
לידה 23 ביוני 1955 (בן 68)
במקו שבסודאן הצרפתית
שם מלא ז'אן אמאדו טיגנה
גובה 1.68 מטר
עמדה קשר
מועדוני נוער
19741975 קאסיס
מועדונים מקצועיים כשחקן*
שנים מועדונים הופעות (ש)
1975 - 1978
1978 - 1981
1981 - 1989
1989 - 1991
סה"כ:
טולון
אולימפיק ליון
ז'ירונדן דה בורדו
אולימפיק מרסיי
77 (10)
104 (15)
251 (11)
56 (0)
488 (36)
נבחרת לאומית כשחקן
19801988 צרפת 52 (1)
קבוצות כמאמן
19931995
1995 - 1999
20002003
20052007
20102011
2012
אולימפיק ליון
מונקו
פולהאם
בשיקטאש
ז'ירונדן דה בורדו
שאנגחאי שנחווה
* הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד

ככדורגלן שיחק טיגנה בקשר במרכז השדה בחלק מהמועדונים המובילים בכדורגל הצרפתי. הוא רשם 52 הופעות במדי נבחרת צרפת, וזכה עימה באליפות אירופה ביורו 1984.

כמאמן, הוביל טיגנה קבוצות מצרפת, אנגליה, טורקיה וסין, ובין היתר הוביל את מונקו לזכייה באליפות צרפת בעונת 1996/1997.

קריירת משחק עריכה

טיגנה נולד בסודאן הצרפתית לאב מקומי ולאם צרפתית, ועבר עם משפחתו למרסיי בגיל שלוש. הוא החל לשחק כדורגל חצי-מקצועני במדי קבוצה חובבנית בפרברי העיר, במקביל לעבודות כפיים שונות.

הוא החל את הקריירה המקצוענית בעונת 1975/1976, כשהצטרף לקבוצת טולון מליגת המשנה. עד מהרה תפס טיגנה מקום של קבע בקישור הקבוצה, עימה סיים שלוש פעמים ברציפות במקום השלישי בטבלה.

מאמן קבוצת אולימפיק ליון, איימה ז'אקה, הבחין ביכולותיו של טיגנה כקשר אתלטי, מהיר וקבוצתי במרכז השדה, והחתים אותו בקבוצתו לקראת עונת 1978/1979. הוא הפך לשחקן מפתח בקבוצתו הראשונה בליגה הבכירה, ושיחק בה במשך שלוש עונות. בעונתו השנייה בקבוצה, 1979/1980, עזר לה להינצל מירידה לליגת המשנה. בעונה שאחריה, האחרונה שלו בקבוצה, כבש שבעה שערי ליגה - שיא קריירה לטיגנה - בדרך למקום השישי בסיום העונה.

טיגנה חזר לשתף פעולה עם ז'אקה לקראת עונת 1981/1982, כשחתם במדי ז'ירונדן דה בורדו, אותה אימן ז'אקה. הוא השתלב במהרה כשחקן מפתח במועדון. בעונת 1983/1984 זכתה בורדו באליפות צרפת, הראשונה בקריירה של טיגנה. הופעותיו המצוינות במהלך העונה, בנוסף על יכולתו במהלך טורניר יורו 1984 בו זכתה צרפת, זיכו את טיגנה במקום השני בפרס כדור הזהב לשנת 1984, אחרי חברו לנבחרת מישל פלאטיני. בורדו, עם טיגנה בקישור וז'אקה על הקווים, זכתה עונה אחר כך באליפות שנייה ברציפות, ובמקביל הגיעה עד לחצי גמר גביע אירופה לאלופות, שם הודחה על ידי יובנטוס ופלטיני.

בעונת 1985/1986 הסתפקה בורדו במקום השלישי בטבלה, אך זכתה בגביע הצרפתי, לאחר שפגשה בגמר את אולימפיק מרסיי. טיגנה כבש בדקה ה-53 שער שוויון לזכות בורדו, שגברה על מרסיי 2-1 בהארכה. עונה אחר כך השלימה בורדו זכייה בדאבל. היא זכתה באליפות עם ארבע נקודות יותר מסגניתה מרסיי, עליה גברה פעם שנייה ברציפות בגמר הגביע הצרפתי. במקביל, הצליחה להגיע עד לחצי גמר גביע אירופה למחזיקות גביע, שם הודחה על ידי לוקומוטיב לייפציג בדו-קרב פנדלים.

בפברואר 1989, במהלך עונת 1988/1989 בה לראשונה מזה שש שנים סיימה בורדו מחוץ לשלוש הראשונות בטבלה, פוטר ז'אקה מתפקידו כמאמן בורדו. בסיום העונה, עזב בעקבותיו גם טיגנה, שחתם בשורות אולימפיק מרסיי. הוא סיים תקופה בת שמונה עונות בבורדו, בהן רשם 326 הופעות בכל המסגרות והיה משחקני המפתח בקבוצה.

טיגנה חתם את קריירת המשחק במדי מרסיי. בעונה הראשונה שלו בקבוצה, עונת 1989/1990, היה טיגנה גורם משמעותי בזכייה של מרסיי באליפות צרפת. הוא רשם 37 הופעות ליגה והנהיג את הקבוצה ממרכז הקישור. עונה אחר כך אמנם פחתו דקות המשחק של טיגנה, אך הוא הוסיף זכייה נוספת, שנייה ברציפות, באליפות צרפת עם מרסיי לעונת 1990/1991. בסיום העונה, פרש טיגנה ממשחק פעיל בגיל 36, עם חמש אליפויות ושני גביעים בקריירה.

נבחרת צרפת עריכה

טיגנה זומן לסגל נבחרת צרפת על ידי המאמן מישל הידלגו בשנת 1980, במהלך מוקדמות מונדיאל 1982. הוא רשם את הופעת הבכורה שלו במדי הנבחרת ב-23 במאי 1980, כשפתח בהרכב צרפת בהפסד 1-0 לברית המועצות במשחק ידידות.

לאחר שצבר חמש הופעות במסגרת מוקדמות המונדיאל, ו-13 הופעות בסך הכל, זומן טיגנה על ידי הידלגו לטורניר מונדיאל 1982 בספרד. הוא עלה כמחליף כרבע שעה לסיום בהפסד של צרפת 3-1 לאנגליה בפתיחת שלב הבתים, ולא שותף בשני המשחקים הנותרים בשלב זה, בהם ניצחה צרפת 4-1 את כווית וסיימה בשוויון 1-1 עם צ'כוסלובקיה. אמנם, בשלבי ההכרעה של הטורניר היה לטיגנה תפקיד משמעותי יותר. הוא עלה בהרכב צרפת בניצחון 1-0 על אוסטריה בפתיחת שלב הבתים השני, ושמר על מקומו גם בניצחונה של צרפת 4-1 על צפון אירלנד, שהעלה אותה לשלב חצי הגמר, שם פגשה את גרמניה המערבית. טיגנה פתח בהרכב באחד מהמשחקים המפורסמים בהיסטוריה של גביע העולם, הפסידה צרפת בדו-קרב פנדלים, בו לא נטל טיגנה חלק, לאחר שוויון 3-3 בסיום ההארכה. אמורוס, הבועט השני של צרפת בדו-קרב, אמנם כבש, אך נבחרתו הפסידה בדו-קרב ולא הצליחה להעפיל לגמר. טיגנה פתח פעם נוספת בהרכב כשנבחרתו הפסידה 3-2 לפולין במשחק על המקום השלישי, וסיים עם נבחרתו במקום הרביעי. בסך הכל שיחק טיגנה בחמישה משחקים מתוך השבעה של צרפת בטורניר.

טיגנה זומן על ידי הידלגו לסגל צרפת גם לטורניר יורו 1984 הביתי. באותו טורניר הציגה צרפת את חוליית הקישור מהטובות בהיסטוריה, שנודעה בשם "ריבוע הקסם" וכללה את טיגנה, מישל פלאטיני, לואיס פרננדס ואלן ז'ירס. טיגנה פתח בהרכב בכל חמשת משחקיה של צרפת בטורניר. טיגנה וצרפת נעזרו בשבעה שערים של מישל פלאטיני בשלב הבתים כדי לעלות מהמקום הראשון עם מאזן מושלם של שלושה ניצחונות, ובחצי הגמר פגשה צרפת את פורטוגל. לאחר שוויון 1-1 בסיום 90 דקות, הגיע המשחק להארכה. שמונה דקות מפתיחתה עלתה פורטוגל ליתרון 2-1, אך בדקה ה-114 הצליחה צרפת להשיג שוויון. בדקה ה-119, דקה בלבד לסיום ההארכה, רשם טיגנה את אחד מרגעי השיא בקריירה שלו. הוא פרץ לרחבה תוך שהוא מתגבר על שני שחקני הגנה, ומסר את הכדור לפלטיני, שקרוב קבע 3-2 והעלה את צרפת לגמר. ניצחון 2-0 על ספרד הביא לטיגנה ולצרפת את תואר אליפות אירופה. טיגנה, בצוותא עם חבריו לקישור פלטיני וז'ירס, זכה להכרה על יכולתו הגבוהה בטורניר כשנכלל בסיומו בנבחרת הטורניר.

טיגנה היה חלק חשוב גם בסגל של המאמן החדש, הנרי מישל, לקראת טורניר מונדיאל 1986 במקסיקו. צרפת המשיכה את יכולתה מטורניר היורו המוצלח, וזכתה להצלחה גם בטורניר גביע העולם. טיגנה פתח בכל משחקיה של צרפת בטורניר. צרפת פתחה באופן מוצלח את שלב הבתים עם ניצחון 1-0 על קנדה לאחר תוצאת שוויון 1-1 מול ברית המועצות, פגשה צרפת את הונגריה. בדקה ה-62, במצב של 1-0 לצרפת, החל טיגנה בפריצה מהחלק האחורי של הקישור. הוא החליף מסירות עם פלטיני, הוסיף להתקדם והחליף מסירות גם עם דומיניק רושטו, ומתוך הרחבה כבש בבעיטה חזקה את שערו היחיד בקריירה הבינלאומית. צרפת ניצחה במשחק 3-0, והוסיפה להתקדם עם ניצחון בשמינית הגמר 2-0 על איטליה. ברבע הגמר הדיחה צרפת את ברזיל בדו-קרב פנדלים לאחר שוויון 1-1 בתום הארכה. בחצי הגמר הפסידה צרפת לגרמניה המערבית בתוצאה 2-0. לאחר שכל ארבעת חברי "ריבוע הקסם" פתחו בכל המשחקים בטורניר עד אז, במשחק על המקום השלישי היה טיגנה הנציג היחיד מהרביעייה. צרפת גברה על בלגיה 4-2 בהארכה, בה טיגנה לא נטל חלק לאחר שהוחלף בדקה ה-83. בסך הכל שיחק טיגנה שבעה משחקים בטורניר, וכמו בטורניר היורו גם הפעם נכלל בנבחרת הטורניר.

ב-1987, לאחר כישלונה של צרפת להעפיל ליורו 1988, החליט טיגנה לפרוש מהנבחרת. לאחר שמישל פלאטיני התמנה לתפקיד מאמן הנבחרת ב-1988, הוא ביקש לכבד את טיגנה במשחק פרידה מהנבחרת, וכך טיגנה פתח בהרכב בהפסד 3-2 ליוגוסלביה במסגרת מוקדמות מונדיאל 1990. בסך הכל רשם טיגנה 52 הופעות במדי צרפת, בהן כבש שער אחד.

קריירת אימון עריכה

טיגנה החל את קריירת האימון במועדון בו החל את דרכו בליגה הבכירה כשחקן, אולימפיק ליון, כשהתמנה לתפקיד המאמן לקראת עונת 1993/1994. לאחר עונה אחת בה סיימה בקבוצה במקום השמיני, הוביל טיגנה את ליון למקום השני בטבלה בעונת 1994/1995, עם עשר נקודות פחות מהאלופה נאנט.

בתום שנתיים בליון, התמנה טיגנה לתפקיד מאמן קבוצת מונקו לקראת עונת 1995/1996. בעונה זו הוביל טיגנה את מונקו למקום השלישי, תוך שהיא מסיימת עם מספר נקודות זהה לסגנית האלופה פריז סן-ז'רמן, ורק עם ארבע נקודות פחות מהאלופה אוסר. עונת 1996/1997 הייתה עונת השיא של טיגנה על הקווים במונקו. הוא הוביל את הקבוצה לאליפות משכנעת, מרחק 12 נקודות מסגניתה פריז סן-ז'רמן, ולחצי גמר גביע אופ"א. במפעל האירופי הצליחה מונקו להדיח, בין היתר, את בורוסיה מנשגלדבאך, המבורג וניוקאסל יונייטד, לפני שנעצרה על ידי אינטר מילאנו. על הישגיו כמאמן מונקו באותה עונה, זכה טיגנה בתואר מאמן השנה בצרפת.

בעונת 1997/1998 אמנם הפסידה מונקו את האליפות, כשסיימה במקום השלישי בלבד, אך רשמה קמפיין מוצלח בליגת האלופות של אותה עונה. לאחר שסיימה בראש בית שכלל את באייר לברקוזן, ספורטינג ליסבון וליירסה, הדיחה מונקו את מנצ'סטר יונייטד ברבע הגמר, ונעצרה רק בשלב חצי הגמר מול יובנטוס. הייתה זו העונה המלאה האחרונה של טיגנה כמאמן מונקו, לאחר שבינואר 1999 התפטר מתפקידו כמאמן הקבוצה. הוא שימש כמאמן מונקו בשלוש וחצי עונות, בהן הציגה יכולת גבוהה ושיחקה כדורגל התקפי, לרוב בשיטת 4-4-2, וכן הציגה שילוב בין שחקנים ותיקים ומוצלחים כגון פביאן בארטז, עמנואל פטי, אנזו שיפו וסוני אנדרסון, לבין שחקנים צעירים ומוכשרים להם טיגנה לא חשש לתת מקום נרחב בהרכב הקבוצה, וביניהם תיירי הנרי, וילי סניול ודויד טרזגה.

לקראת עונת 2000/2001 התמנה טיגנה לתפקיד מאמן פולהאם, ששיחקה אז בליגה האנגלית השנייה[1]. פולהאם נרכשה כשלוש שנים קודם לכן על ידי מוחמד אל-פאייד איש עסקים מצרי, שהעמיד תקציב גבוה עבור הקבוצה. טיגנה קיבל את תפקיד המאמן בעונה השנייה בלבד מאז עלתה פולהאם מהליגה השלישית. לאחר שנהנה גם הוא מתקציב גבוה וצירף שחקנים צעירים ומבטיחים, כמו החלוץ בן ארצו לואיס סאהה, הוביל טיגנה את פולהאם למקום הראשון בליגה, והעלה אותה לפרמייר ליג לאחר 33 שנים. למרות החתמות מבטיחות כמו זו של שוער יובנטוס אדווין ואן דר סאר, והצהרות מצד אל-פאייד כי קבוצתו מועמדת לזכייה באליפות, הצליח טיגנה להוביל את פולהאם למקום ה-13 בלבד, ולחצי גמר גביע ה-FA. לקראת עונת 2002/2003 הצליחה פולהאם לזכות במקום בגביע אופ"א, לאחר שהייתה מהמנצחות בגביע האינטרטוטו. בגביע אופ"א הקבוצה הצליחה להתקדם לאחר שהדיחה את היידוק ספליט ואת דינמו זאגרב, אך הודחה על ידי הרטה ברלין בשלב 32 האחרונות. במקביל, רשמה פולהאם עונה מאכזבת נוספת בפרמייר ליג, שבמהלכה הודיע אל-פאייד כי פולהאם תיפרד מטיגנה בסיום העונה. אמנם הפרידה התרחשה עוד קודם לאחר שב-17 באפריל 2003, חמישה מחזורים לסיום העונה כשפולהאם עדיין בסכנת ירידה, פוטר טיגנה מתפקידו.

לאחר פיטוריו של טיגנה, הוא נתבע על ידי אל-פאייד בבית משפט, בחשד ששילם סכומים מופרזים להעברות, כשההתייחסות הספציפית הייתה למעברם של ואן דר סאר מיובנטוס ושל החלוץ הצרפתי סטיב מרלה מליון, שעל עסקת העברתו אף נטען כי הסכום המופרז שולם בעקבות קשריו של טיגנה למועדון הצרפתי וכן על היותו סוכנו של מרלה לתקופה קצרה, שבעקבות כך חלק מסכום ההעברה חזר לטיגנה עצמו. אמנם, בנובמבר 2004 דחה בית המשפט את טענותיו של אל-פאייד, ואף גזר עליו תשלום פיצויים של כ-2.5 מיליון ליש"ט לטיגנה עקב האשמות השווא.

טיגנה חזר למגרשים ב-31 באוקטובר 2005, כשהתמנה לתפקיד מאמן בשיקטאש מהליגה הטורקית. בעונתו הראשונה בקבוצה הוביל טיגנה את בשיקטש לזכייה בגביע הטורקי, לאחר ניצחון בגמר על פנרבחצ'ה, ולמקום השלישי בליגה. את עונת 2006/2007 פתחה בשיקטאש עם זכייה בתואר הסופר קאפ הטורקי לאחר ניצחון על גלאטסראיי, ובהמשכה השלימה זכייה בגביע שני ברציפות, הפעם לאחר ניצחון בגמר על ארג'ייספור, וסיימה במקום השני בליגה. טיגנה עזב את הקבוצה ב-14 במאי 2007, שני מחזורים לסיום העונה ולאחר הבטחת הסגנות, בעקבות סכסוך עם מעסיקיו.

טיגנה חזר למגרשים לאחר הפסקה בת כשלוש שנים, כשהתמנה ב-25 במאי 2010 לתפקיד מאמן בורדו, המועדון בו שיחק במשך שמונה עונות, כמחליפו של מאמן צרפת המיועד, לורן בלאן[2]. הציפיות מטיגנה ובורדו היו גבוהות, אך הקבוצה רשמה עונה חלשה הרחק ממאבקי הצמרת. במהלך העונה רשמה בורדו הפסדים קשים, ביניהן תבוסה 5-1 ללוריאן. ב-7 במאי 2011, לאחר תבוסה ביתית 4-0 לסושו, במהלכה נשמעו גם נאצות מצד הקהל כנגד בתו של טיגנה שנכחה באצטדיון, התפטר טיגנה מתפקיד מאמן בורדו לאחר פחות מעונה אחת.

ב-15 בדצמבר 2011 הודיעה קבוצת שאנגחאי שנחווה על הצטרפותם של טיגנה כמאמן הקבוצה ושל ניקולא אנלקה מצ'לסי לחוליית ההתקפה[3]. למרות שבקבוצתו שיחקו שחקנים בעלי שם עולמי כאנלקה וכדידייה דרוגבה, לא הצליח טיגנה להוביל את הקבוצה להישגים, והוא התפטר מתפקידו ב-15 באפריל 2012.

תארים עריכה

תארים כשחקן עריכה

תארים קבוצתיים
תארים אישיים

תארים כמאמן עריכה

תארים קבוצתיים
תארים אישיים
  • מאמן השנה בצרפת: 1997

סטטיסטיקות עריכה

מועדונים עריכה

עונה קבוצה ליגה בליגה בגביעים
מקומיים
במפעלים
אירופיים
סה"כ
הופעות שערים הופעות שערים הופעות שערים הופעות שערים
1975/1976 טולון צרפת  ליג 2 24 1 2 0 0 0 26 1
1976/1977 27 3 1 0 0 0 28 3
1977/1978 26 6 1 0 0 0 27 6
סה"כ טולון 77 10 4 0 0 0 81 10
1978/1979 אולימפיק ליון צרפת  ליג 1 36 3 3 1 0 0 39 4
1979/1980 33 5 3 0 0 0 36 5
1980/1981 35 7 1 1 0 0 36 8
סה"כ ליון 104 15 7 2 0 0 111 17
1981/1982 ז'ירונדן דה בורדו צרפת  ליג 1 27 1 7 1 1 0 35 2
1982/1983 32 2 4 0 5 0 41 2
1983/1984 32 1 5 0 1 0 38 1
1984/1985 28 3 3 0 6 0 37 3
1985/1986 32 2 11 2 2 0 45 4
1986/1987 37 0 11 0 8 0 56 0
1987/1988 30 1 0 0 5 0 35 1
1988/1989 33 1 0 0 6 0 39 1
סה"כ בורדו 251 11 41 3 34 0 326 14
1989/1990 אולימפיק מרסיי צרפת  ליג 1 37 0 4 0 8 0 49 0
1990/1991 19 0 3 0 5 1 27 1
סה"כ מרסיי 56 0 7 0 13 1 76 1
סה"כ בקריירה 488 36 59 5 47 1 594 42

נבחרת לאומית עריכה

נבחרת צרפת
שנה הופעות שערים
1980 4 0
1981 5 0
1982 12 0
1983 4 0
1984 10 0
1985 4 0
1986 11 1
1987 1 0
1988 1 0
סה"כ 52 1

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא ז'אן טיגנה בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ עמיחי שלו, האתגר החדש של ז'אן טיגנה, באתר ynet, 19 ביולי 2000
  2. ^ ז'אן טיגאנה מונה למאמן בורדו, באתר ynet, 25 במאי 2010
  3. ^ יעקב זיו, טיגאנה מונה למאמן שנחאי שנואה, באתר nrg‏, 16 בדצמבר 2011


נבחרת צרפתמונדיאל 1982 (מקום רביעי)

1 בראטלי • 2 אמורוס • 3 בטיסטון • 4 בוסיס • 5 ז'נביון • 6 לופז • 7 מאהוט • 8 טרזור • 9 גנגיני • 10 פלאטיני • 11 ז'יראר • 12 ז'ירס • 13 לאריו • 14 טיגנה • 15 בלון • 16 קוריו • 17 לקומב • 18 רושטו • 19 סיקס • 20 סולר • 21 קסטנדה • 22 אטורי • מאמן: הידלגו

צרפת 
נבחרת צרפתיורו 1984 (מקום ראשון)

1 באטס • 2 אמורוס • 3 דומרג • 4 בוסיס • 5 בטיסטון • 6 פרננדס • 7 פררי • 8 בראבו • 9 גנגיני • 10 פלאטיני • 11 בלון • 12 ז'ירס • 13 סיקס • 14 טיגנה • 15 לה רו • 16 רושטו • 17 לקומב • 18 טוסו • 19 ברגרו • 20 רוסט • מאמן: הידלגו

צרפת 
נבחרת צרפתמונדיאל 1986 (מקום שלישי)

1 באטס • 2 אמורוס • 3 אייאש • 4 בטיסטון • 5 ביבאר • 6 בוסיס • 7 לה רו • 8 טוסו • 9 פרננדס • 10 פלאטיני • 11 פררי • 12 ז'ירס • 13 ז'נז'יני • 14 טיגנה • 15 ורקריס • 16 בלון • 17 פאפן • 18 רושטו • 19 סטופירה • 20 קסרב • 21 ברגרו • 22 רוסט • מאמן: מישל

צרפת