ז'אן סיבליוס

ז'אן סיבליוס (בפינית: Jean Sibelius) ‏ (8 בדצמבר 1865 - 20 בספטמבר 1957) היה כנר ומלחין פיני.

ז'אן סיבליוס

לידה	8 בדצמבר 1865 המנלינה, הדוכסות הגדולה של פינלנד, האימפריה הרוסית
פטירה	20 בספטמבר 1957 (בגיל 91) Järvenpää, פינלנד
בן/בת זוג	Aino Sibelius
צאצאים	Ruth Snellman, Heidi Blomstedt, Katarina Ilves
מקום לימודים	אקדמיית סיבליוס, אוניברסיטת הלסינקי
סוגה	מוזיקה קלאסית, אופרה, סימפוניה, מוזיקת ליווי, מוזיקה קלאסית של המאה ה-20, art song
עיסוק	מלחין, מנצח, מוזיקולוג, מרצה באוניברסיטה, כנר
כלי נגינה	כינור, פסנתר
פרסים והוקרה	אביר הצלב הגדול של הוורד הלבן של פינלנד פרס סיבליוס (1953) מדליית הזהב של החברה הפילהרמונית המלכותית (1935)
www.sibelius.fi

סיבליוס ב-1913

סיבליוס הוא אחד המלחינים הפופולריים של שלהי המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. המוזיקה שחיבר וכשרונו הרב היוו מרכיב בהתהוותה של הזהות הלאומית הפינית. חוקרים סבורים כי סיבליוס היה אוהד של הנאצים גם אחרי שנודעו זוועות השואה.

תוכן עניינים

ביוגרפיה

סיבליוס נולד למשפחה דוברת שוודית בעיר המנלינה (Hämeenlinna) בדוכסות הגדולה של פינלנד, אשר הייתה בזמנו מדינה כחלק מהאימפריה הרוסית. שמו המלא היה יוהאן יוליוס כריסטיאן סיבליוס (Johan Julius Christian Sibelius). סיים את לימודיו בבית הספר התיכון בשנת 1885. הוא החל לימודי משפטים באוניברסיטה בהלסינקי, אולם עד מהרה פרש מלימודיו. בהיותו סטודנט אימץ את השם ז'אן, גרסה צרפתית לכינויו המשפחתי. הוא נשלח לבית ספר ידוע ללימוד השפה הפינית. ניתן לראות את לימודיו אלו כחלק מהתעוררות התנועה הרומנטית-לאומית בפינלד באותם ימים. הלכי רוח אלו היוו חלקים מכריעים ביצירותיו ודעותיו של סיבליוס.

בין 1885 ל-1889 למד מוזיקה בבית הספר למוזיקה של הלסינקי (הנקרא כיום אקדמיית סיבליוס). מורהו היה מרטין וגאליוס. סיביליוס למד נגינה בכינור והמשיך את לימודיו בברלין (בין 1889 ל-1890) ווינה (בין 1890 ל-1891). סיבליוס התחתן ביוני 1892. לו ולרעייתו נולדו שש בנות.

יצירותיו הידועות ביותר הן "פינלנדיה", "וולס טריסטה", ה"קונצ'רטו לכינור ברה מינור", "הברבור מטואונלה" והסדרה הקרליאנית. הוא כתב יצירות רבות נוספות, כולל כאלו המושפעות מה"קאלוואלה", שבע סימפוניות, מעל 100 שירים לשירה ופסנתר, מוזיקת רקע לשלושה עשר מחזות, אופרה ("Jungfrun i tornet", "העלמה במגדל"), מוזיקה קאמרית (כולל עבור רביעיית מיתרים), מוזיקת פסנתר, 21 יצירות של שירי מקהלה, ומוזיקה טקסית של הבונים החופשיים.

בשנות ה-20 של המאה ה-20 הוא חדל מלחבר יצירות.

סיבליוס מת מדימום מוחי ב-20 בספטמבר 1957.

סגנונו המוזיקלי

ז'אן סיבליוס היה חלק מתוך גל של מלחינים אשר קיבלו את נורמות הקומפוזיציה של המאה ה-19, אולם חיפשו בהתמדה כיצד לפשט את המבנה הפנימי של המוזיקה. בדומה לאנטונין דבוז'אק חיפש סיבליוס לחנים אופייניים אשר להם אופי לאומי, אך בו בזמן הביא גישה ייחודית ואידיוסינקרטית. הוא הושפע מפרוצ'ו בוזוני ופיוטר צ'ייקובסקי, אשר השפעתו ניכרת לדוגמה ביצירתו "סימפוניה מספר 1 במי מינור" מ-1899. יצירות של סיבליוס מתאפיינות בפיתוח של קטעים בתוכן בהדרגתיות עד לסיומן הגדול. המיזוג ביניהם הוא לעיתים כה מרשים עד כי יש החושבים כי הוא נהג להתחיל את העבודה על יצירותיו דווקא מן האמירה הסופית שלהם.

עבודותיו הגדולות האחרונות היו הסימפוניות השישית והשביעית שלו, מוזיקת רקע למחזהו של שייקספיר "הסערה", ו"טפיולה" (Tapiola). סיבליוס צוטט כמי שאמר כי "בעוד מלחינים אחרים נוהגים להגיש קוקטיילים, הוא מציע לציבור מים קרים וטהורים".

לקריאה נוספת

• צבי צרי, סיבליוס - קולה של פינלנד המתעוררת, נהר ספרים, 2017.

קישורים חיצוניים

• ז'אן סיבליוס, באתר iTunes (באנגלית)
• ז'אן סיבליוס, באתר Spotify
• ז'אן סיבליוס, באתר Last.fm (באנגלית)
• ז'אן סיבליוס, באתר Komponisten der Gegenwart
• ז'אן סיבליוס, באתר Allmusic (באנגלית)
• ז'אן סיבליוס, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• ז'אן סיבליוס, באתר Discogs (באנגלית)
• ז'אן סיבליוס, באתר Songkick (באנגלית)
• ז'אן סיבליוס, באתר בית לזמר העברי

• ז'אן סיבליוס, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)