ז'אק הלברונר
ז'אק הלברונר (בצרפתית: Jacques Helbronner; 21 בספטמבר 1873, פריז, צרפת – 23 בנובמבר 1943, אושוויץ) היה יהודי צרפתי ששימש נשיא הקונסיסטוריה המרכזית של יהודי צרפת (מוסד המנהל את הדת היהודית בצרפת) בשנים 1940–1943. בנוסף היה משפטן צרפתי, עובד ציבור, יועץ מדיני ופקיד.
_(cropped).jpg) | |
| לידה |
21 בספטמבר 1873 הרובע התשיעי של פריז, צרפת  |
|---|---|
| פטירה |
23 בנובמבר 1943 (בגיל 70) אושוויץ, גרמניה הנאצית |
| מדינה |
צרפת |
| השכלה |
בית הספר החופשי למדעים פוליטיים |
| תפקיד |
|
| השקפה דתית |
יהדות |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
במהלך מלחמת העולם השנייה כאשר נכבשו חלקים נרחבים משטחה של צרפת נכבש גם האזור עליו שלט כנשיא, הוא נתפס על ידי הנאצים וגורש למחנה הריכוז אושוויץ, שם נרצח בתא הגזים של הנאצים, ב-1943.[1]
ראשית חייו עריכה
הלברונר נולד ב-21 בספטמבר 1873. אביו, הוראס הלברונר, היה עורך דין. אמו, הרנס סנט פול, הייתה עקרת בית.
הלברונר שירת בצבא הצרפתי משנת 1894 ועד שנת 1895. הוא סיים את לימודיו במדעי המדינה בצרפת, לאחר מכן קיבל גם דוקטורט במשפטים.
היה עורך דין בבית המשפט לערעורים של פריז מ-1895 עד 1898. לאחר מכן עבד בתור עובד ציבור, ויועץ המדינה לשעבר.[1]
חייו עד השואה עריכה
בראשית המאה חיו בצרפת 90,000 יהודים. לאחר מלחמת העולם הראשונה והתמוטטות האימפריה העות'מאנית הגיעו לצרפת גלים גדולים של מהגרים יהודים מהים התיכון. גל מהגרים נוסף הגיע ממרכז אירופה לאחר עלייתו של היטלר לשלטון ב-1933, וב-1935 הגיע מספרם ל-260,000.
היהודים הזרים נתפסו כמקור לצרות בעיני הלברונר וכבר ביוני 1933 הכריז הלברונר שאז עבד בתור יועץ מדינאי: "צרפת... יש לה מובטלים משלה, ולא כל הפליטים היהודים מגרמניה ראויים להישאר כאן. ... 7, 8, או אולי 10,000 היהודים שיבואו לצרפת, האם באמת מענייננו להשאירם כאן?". עמדתו גרמה לכך שהחל משנת 1934 פסקה העזרה לפליטים. הלברונר המשיך כך גם בשנים הבאות וב-1936 הביע צער על הליברליות של צרפת וכינה את הפליטים היהודים "ערב־רב, פסולת החברה, האלמנטים שלא יכלו להביא כל תועלת לארצם שלהם".[2] כבר אז ניתן היה לראות את שנאתו של הלברונר ליהודים הפליטים שאינם תושבי צרפת.
תפקידו כנשיא הקונסיסטוריה עריכה
שגיאות פרמטריות בתבנית:לשכתב
פרמטרי חובה [ נושא ] חסרים
בשנת 1940 נכנעה צרפת לגרמניה ויותר ממחצית משטחה נכבש על ידי הגרמנים. המרשל פיליפ פטן עמד בראש משטר וישי, שהיה למעשה ממשלת בובות של גרמניה הנאצית.
ב-23 ביוני 1940 נמלט הברון אדואר אלפונס ג'יימס דה רוטשילד, יושב ראש הקונסיסטוריה לספרד, ז'אק הלברונר הפך ליושב ראש החדש של הקונסיסטוריה המרכזית. באוקטובר 1940 אותה שנה אימץ משטר וישי תקנון המפלה את החברה היהודית בצרפת (statut des Juifs). בשל חוקים אלו נאלץ הלברונר לעזוב את תפקידו והפך לסגן נשיא הקונסיסטוריה[דרושה הבהרה]. זמן מה לאחר הפלישה.
לאחר הכיבשו הגרמני היתה תקופה בה פטן, שכונה "המרשל", שיתף פעולה עם הקונסיסטוריה והלברונר - הוא שמר והגן על הקונסיסטוריה, למרות התקנון המפלה את מעמד היהודים ואוסר זאת. אך למרות שיתוף הפעולה נמשכה רדיפת היהודים ונקבעו חוקים רבים נגד יהודי צרפת.[3] הלברונר תמך במרשל פיליפ פטן. פטן אמר לז'אק שלחצו עליו הפולשים הגרמנים להעביר חוקים אנטישמיים חולפים. כמו כן, נאמר לו שבעתיד ישנו את מרבית חוקים אלה. ההיסטוריון ז'אק אדלר טען שהלברונר הוטעה על ידי ממשלת וישי כמו צרפתים רבים נוספים אשר האמינו כי שיתוף הפעולה של פטן עם גרמניה הוא העמדת פנים זמנית. ככל שחלף הזמן הלכו והתמעטו המאמינים באמונה זו.
לאחר שצרפת חוותה תבוסה כאשר נכנעה לגרמניה ושטח רב ממנה נכבש ב-1940, ז'אק הלברונר גויס לתוכנית השיקום של צרפת ומדיניותו הייתה להבטיח מיטב ההגנה לצרפתים היהודים, לרבות האזרחים, אנשי הצבא ושבויי המלחמה. במטרה זו הוא קיים מגעים תכופים עם ממשלת וישי ופטן. נמתחה ביקורת על הלברונר על שהסתגל למדיניות של המשטר שקבעה כי יהודי צרפת היחידים המאושרים לחיות בצרפת (אם כי גם הם נרדפו ונפגעו) וניסה בהתאם לכך לסייע קודם כל ליהודים הצרפתים השורשיים ולהגן על חייהם, על חשבון היהודים הזרים, שנפלטו לצרפת לפני ובזמן המלחמה.
מותו עריכה
בשנת 1942 הגרמנים כבשו אזורים רבים נוספים בצרפת, כאלה שהיו בשליטת ממשלת וישי קודם לכן. באזורים הללו התעצמו הרדיפות נגד היהודים והחלו גם מעצרים ושליחה לגטאות. ב-22 באוקטובר 1943 הלברונר עצמו נעצר על ידי הגרמנים, ולמרות שמבחינת ממשלת וישי נחשב משתף פעולה - נעצר על ידי הגרמנים בשל יהדותו.[4] לאחר מעצרו נשלח לאושוויץ, שם נרצח ב23 בנובמבר שנת 1943, בן 70 במותו.
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 Legifrance, Helbronner, Jacques, Edouard, Legifrance, 22/6/2016
- ^ שאול פרידלנדר, גרמניה הנאצית והיהודים- שנות הרדיפות, 1933–1939, 1997
- ^ סוכנויות הידיעות, פטן הקשיח בעצמו את החוקים נגד היהודים, באתר nrg, 3 באוקטובר 2010
- ^ רנה פוזננסקי, להיות יהודי בצרפת, 1999