ז'ואשן די בלה

משורר, ומלומד הומניסט צרפתי, חבר בחבורת ה"פליאד"
(הופנה מהדף ז'ואקן די בלה)

ז'ואשן די בֶּלֵה (צרפתית: Joachim du Bellay‏; 1522 - 1 בינואר 1560) היה משורר צרפתי.

ז'ואשן די בלה
Joachim du Bellay
ציור דיוקן מאת ז'אן קוזן הבן
לידה 1522
צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1 בינואר 1560 (בגיל 38 בערך) עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה קתדרלת נוטרדאם עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת פואטייה עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה לטינית, צרפתית של ימי הביניים עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם ספרותי לה פליאד עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ? – 1 בינואר 1560 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

די בלה נולד למשפחת אצולה עתיקה, בטירת לה טורמולייה קרוב לעיירה לירה (צר') שבחבל אנז'ו (בצפון מערב צרפת). הוא נתייתם מהוריו בעודו ילד וגדל תחת השגחתו של אחיו, שהזניח אותו. את ימי נעוריו בילה באחוזה הכפרית של המשפחה בחיק הטבע, על גדות הנהר לואר. די בלה קיווה לקריירה צבאית בזכות בן דודו שהיה מושל פיימונטה (כיום בצפון איטליה). אולם בן דוד זה נפטר ב-1541, ודי בלה הצעיר פנה לקריירה דתית בחסות בן דודו הקרדינל ז'אן די בלה. כדי להיות מוכן לעמוד לשירות הקרדינל, החל ז'ואקן די בלה ללמוד משפטים באוניברסיטה של העיר פואטייה ב-1545. שם למד לטינית בעזרת ז'אק פלטייה די מאן, שפרסם את התרגום הראשון לצרפתית של היצירה "על אמנות הפיוט" של הורטיוס, ועודד את די בלה להתמסר לכתיבת שירה בלשון הצרפתית בסגנון שירת העת העתיקה של יוון ורומא.

בסוף 1547 פגש ז'ואשן די בלה את פייר דה רונסאר באכסניה על גדות הנהר לואר. הם התיידדו וגילו עד מהרה כי יש להם עניין משותף בכתיבת שירה בשפה הצרפתית. די בלה עבר להתגורר בפריז כדי ללמוד יחד עם רונסאר בקולז' קוקרה, בהנהלת ז'אן דורא שהיה מרצה לספרות העת העתיקה של יוון ורומא. די בלה ורונסאר הקימו בעיר לה מאן את קבוצת שבעת המשוררים, שהציבה לעצמה כמטרה להגן על הלשון הצרפתית מפני השתלטותה של השפה הלטינית. ב-1549 פרסם די בלה את החיבור "להגנתה ולתפארתה של השפה הצרפתית" ואת "אוליב", שהיה קובץ שירי אהבה בלשון הצרפתית. בסוף אותה שנה חלה די בלה בשחפת, ומאז החל לאבד את כושר שמיעתו, אך המשיך לכתוב שירה.

מ-1553 עד 1557 שהה ז'ואשן די בלה ברומא, שם שימש כמזכירו של הקרדינל ז'אן די בלה. הוא התרשם מהריסות רומא העתיקה, וכאשר חזר לצרפת פרסם את "קדמוניות רומא"[1] או "עתיקותיה של רומא" (1558). באותה שנה פרסם את "החרטות", קובץ סונטות שבו הביע את "רגשי המרירות והצער שמילאוהו בגלותו על אדמת נכר."[2]. בקיץ 1559 הפך די בלה חרש לחלוטין, ונזקק לכתיבה כדי להבין מה שנאמר לו.

הוא נפל למשכב ונפטר בלילה של 1 בינואר 1560, בעת שעסק בכתיבת חרוזים. ב-1568 יצא לאור קובץ שהכיל את כל שיריו.

בעיירה לירה, מקום הולדתו, קיים מוזיאון קטן המשמר את זכרו.

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

  • עמינדב דיקמן - אנתולוגיה משירת צרפת במאה הט"ז ,כרמל ירושלים, המועצה הציבורית לתרבות ולאמנות, המפעל לתרגום ספרי מופת, 1996

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא ז'ואשן די בלה בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ לפי עמינדב דיקמן עמ' 167
  2. ^ יהושע קנז, בסיפור הקצר "סונט 113", "שירת המקהלה", ספריה לעם, הוצאת עם עובד, 2012