ז'וזפ בורל

פוליטיקאי ספרדי

ז'וזפ בורל פונטלסקטאלנית: Josep Borrell i Fontelles ; נולד ב-24 באפריל 1947) הוא פוליטיקאי ספרדי-קטלוני, המכהן כנציג העליון לענייני חוץ ומדיניות ביטחון של האיחוד האירופי. כחבר מפלגת הפועלים הסוציאליסטית הספרדית (PSOE), שימש כשר לענייני חוץ, איחוד אירופי ושיתוף פעולה של ממשלת ספרד בין השנים 20182019, לאחר שכיהן בעבר תחת פליפה גונסאלס כשר העבודות הציבוריות בין השנים 1991 ל-1996.

ז'וזפ בורל
Josep Borrell i Fontelles
Josep Borrell (49468484246).jpg
לידה 24 באפריל 1947 (בן 73)
לה פובלה דה סגור, ספרד עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ספרדספרד  ספרד וארגנטינהארגנטינה  ארגנטינה (קיבל אזרחות בשל היות אביו מהגר מארגטינה)
השכלה האוניברסיטה הטכנית במדריד (UPM)
אוניברסיטת קומפלוטנסה של מדריד
אוניברסיטת סטנפורד
המכון הצרפתי לנפט
עיסוק פוליטיקאי, כלכלן, איש איגוד מקצועי, מהנדס עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה מפלגת הפועלים הסוציאליסטית הספרדית
נשיא הפרלמנט האירופי ה־22
20 ביולי 200416 בינואר 2007
(שנתיים ו־25 שבועות)
הנציג העליון של האיחוד לענייני חוץ ומדיניות ביטחון ה־3
1 בדצמבר 2019
מכהן ←
פרסים והוקרה
  • הצלב הגדול במסדר איזבלה הקתולית (2000)
  • הצלב הגדול של מסדר המופת האזרחי (2007)
  • הצלב הגדול של מסדר קרלוס השלישי (1996)
  • מדליית המסדר להצטיינות חוקתית (2011)
  • מסדר המלכה ילנה (2006)
  • אביר הצלב הגדול של השמש של פרו (2019)
  • קצין גבוה במסדר המלכותי עלווי (1996) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

בורל נולד וגדל בכפר הקטלוני לה פובלה דה סגור. הוא מהנדס אווירונאוטיקה וכלכלן בהכשרתו ופרופסור למתמטיקה. הוא נכנס לפוליטיקה בשנות השבעים כחבר מפלגת הפועלים הסוציאליסטית הספרדית (PSOE) לאחר מותו של פרנקו ובמהלך המעבר של ספרד מדיקקטורה לדמוקרטיה (אנ'), והחל לכהן בכמה תפקידים בולטים בממשלותיו של פליפה גונסאלס, תחילה במשרד הכלכלה והאוצר כמזכיר הכללי לתקציב והוצאות ציבוריות (19821984) ומזכיר המדינה לאוצר (1984–1991), ואחר כך הצטרף למועצת השרים כשר העבודות הציבוריות והתחבורה (1991-1996). בעת שהיה באופוזיציה לאחר בחירות 1996, זכה בורל במפתיע להיות מועמד מפלגת הפועלים הסוציאליסטית הספרדית (PSOE) לראשות הממשלה בבחירות 2000 הקרבות, מועמדות שלא התממשה בשל התפטרותו בשנת 1999. לאחר התפטרותו החל לעסוק בפוליטיקה האירופית, ונבחר לחבר הפרלמנט האירופי. בין השנים 2004 ל-2007 כיהן כנשיא הפרלמנט האירופי.

לאחר הצעת אי האמון המוצלחת ונפילת ממשלתו של מריאנו רחוי, הוא שב למועצת השרים הספרדית ביוני 2018, ומונה לשר לענייני חוץ, האיחוד האירופי ושיתוף פעולה בממשלתו של ראש הממשלה פדרו סנצ'ס.

ב-1 בדצמבר 2019 מונה לנציג העליון של האיחוד האירופי לענייני חוץ ומדיניות ביטחון.

ביוגרפיהעריכה

ז'וזפ[1] בורל פונטלס נולד ב-24 באפריל 1947 לחואן (מהגר מהעיר מנדוסה, ארגנטינה ממוצא קטלוני) ולואיסה בכפר לה פובלה דה סגור שבחבל קטלוניה, ספרד בסמוך להרי הפירנאים.[2][3]

בשנת 1964 עבר לברצלונה בכדי ללמוד הנדסה תעשייתית, אך עזב לאחר שנה אחת בלבד ב-1965 למדריד בכדי ללמוד הנדסת אווירונאוטיקה באוניברסיטה הטכנית במדריד (UPM). סיים את לימודיו בשנת 1969.

בקיץ 1969 נסע בורל לישראל והתנדב בקיבוץ גלאון, שם פגש את אשתו הצרפתייה לעתיד קרולינה, ממנה התגרש מאוחר יותר. במהלך תקופה זו החל גם ללמוד תואר ראשון ובהמשך דוקטורט בכלכלה באוניברסיטת קומפלוטנסה במדריד (UCM). בנוסף בורל הוא בעל תואר שני במתמטיקה יישומית (חקר פעולות) מאוניברסיטת סטנפורד בפאלו אלטו, קליפורניה, ותואר שני בכלכלת אנרגיה מהמכון הצרפתי לנפט בפריז.[4][5]

בשנים 19721982 כיהן כמרצה למתמטיקה בבית הספר הטכני הגבוה להנדסת אווירונאוטיקה של אוניברסיטת קומפלוטנסה.[5] בשנת 1982 מונה לפרופסור חבר למתמטיקה עסקית באוניברסיטת ואיאדוליד.[6] בשנים 1975–1982 עבד בחברת "Cepsa" תוך שהוא ממשיך בלימוד באוניברסיטה ומתחיל להיות מעורב בפוליטיקה מקומית.[7][8][9]

קריירה פוליטיתעריכה

מעורבות בפוליטיקה המקומיתעריכה

בורל הצטרף למפלגת הפועלים הסוציאליסטית הספרדית (PSOE) בשנת 1975 והחל את פעילותו הפוליטית במהלך המעבר של ספרד לדמוקרטיה (אנ') בסניף המפלגה הסוציאליסטית הספרדית במדריד.[10][11][12] הוא התמודד ברשימת מפלגת הפועלים הסוציאליסטית הספרדית בבחירות המוניציפליות בספרד בשנת 1979 בעיר מחדאונדה (אנ'), כשהוא ממוקם במקום ה-5 ברשימה והפך לחבר מועצת העיר.[13]

בתקופת ממשלות גונסאלסעריכה

 
בורל, מזכיר המדינה לאוצר, לצד אדוארדו סוטיוס, דובר הממשלה, בארמון לה מונקלואה (מעונו הרשמי של ראש ממשלת ספרד), 1984.

בבחירות הכלליות ב-1982 זכתה מפלגת הפועלים הסוציאליסטית הספרדית בניצחון מוחץ. בכך החזירה את הסוציאליסטים לשלטון לראשונה מאז ימי הרפובליקה הספרדית השנייה.[14][15] תחת ראש הממשלה פליפה גונסאלס מונה בורל למספר תפקידים בולטים במשרד הכלכלה והאוצר, תחילה כמזכיר הכללי לתקציב והוצאות ציבוריות (1982–1984), ואחר כך כמזכיר המדינה לאוצר (1984–1991).[16][17][18] בשנת 1986, במהלך כהונתו כמזכיר המדינה לאוצר הצטרפה ספרד לקהילה הכלכלית האירופית. הוא התפרסם לאחר שבתקופתו גברה המלחמה במקרי ההונאה ובהעלמת מיסים, בייחוד אצל אנשים אמידים וידוענים כמו לולה פלורס.[19][20][21][22] בבחירות הכלליות של 1986 נבחר לראשונה לקונגרס הנציגים, בו המשיך וייצג את ברצלונה עד שנת 2004.[23][24][25][26][27]

בשנת 1991 הצטרף למועצת השרים של ספרד כשר העבודות הציבוריות והתחבורה.[28][29]

לאחר הבחירות הכלליות ב-1993, המשיך בורל לכהן במועצת השרים, והחזיק בתיק שר העבודות הציבוריות, התחבורה והסביבה בממשלתו האחרונה של פליפה גונסאלס. הוא עזב את המשרד לאחר עלייתה לשלטון של המפלגה העממית בשנת 1996, ונשאר לכהן כחבר פרלמנט מטעם ברצלונה בקונגרס הספרדי.

כמנהיג האופוזיציהעריכה

בשנת 1998 החליט בורל להתמודד נגד יו"ר מפלגת הפועלים הסוציאליסטית חואקין אלמוניה בבחירות המקדימות הראשונות שהתקיימו במפלגת הפועלים הסוציאליסטית מאז כוננה הרפובליקה הספרדית השנייה, בחירות שעתידות לקבוע את המועמד של המפלגה לראשות הממשלה בבחירות הכלליות של שנת 2000.[30][31] בורל היה נציג האגף הסוציאליסטי יותר של המפלגה מול הממסד המפלגתי בראשותו של אלמוניה ונתפס כאנדרדוג בהתמודדות.[32][33][34][35][36] להפתעת רבים ניצח, ברוב של 114,254 מקולות החברים (54.99%) לעומת 92,860 (44.67%) שקיבל אלמוניה.[37][38][39] בעקבות הניצחון התפתחה מערכת יחסים מתוחה בין יו"ר המפלגה, אלמוניה למועמד לראשות הממשלה בורל.[40][41][42][43] במאי 1999 נפתחה חקירת הונאה כנגד שני גורמים, שכמה שנים קודם לכן מינה בורל לתפקידים בכירים במשרד האוצר. על אף שלא היה מעורב ישירות בחקירה החליט להתפטר מתפקיד המועמד לראשות הממשלה, זאת משום שלדבריו לא רצה שהפרשה תפגע בסיכויי מפלגתו בבחירות המקומיות והכלליות הקרובות.[44]

מעורבות בפוליטיקה האירופיתעריכה

 
בורל במהלך הפסגה האיברית-אמריקאית בסלמנקה, ספרד, 2005

במהלך הכהונה השישית שלו בקורטס חנרלס, נבחר בורל להיות יו"ר הוועדה המשותפת לקונגרס ולסנאט לאיחוד האירופי באוקטובר 1999, במקומו של פדרו סולבס. הוא נבחר פעם נוספת לחבר פרלמנט מטעם ברצלונה בבחירות הכלליות של שנת 2000, והמשיך לכהן כנשיא הוועדה המשותפת לאורך כל הכהונה השביעית שלו בפרלמנט.[45][46]

בשנת 2004 הציע ראש הממשלה ומנהיג מפלגת הפועלים הסוציאליסטית, חוסה לואיס רודריגס ספאטרו לבורל להוביל את המחנה הסוציאליסטי (בראשות מפלגת הפועלים הסוציאליסטית הספרדית) בבחירות 2004 לפרלמנט האירופי בספרד.[47] מפלגת הפועלים הסוציאליסטית ניצחה בבחירות עם 6.6 מיליון קולות (43.30%), ובכך זכתה ב-25 מושבים בפרלמנט, אם כי שיעור ההצבעה בבחירות אלו היה נמוך יחסית.[48][49] בורל ישב בפרלמנט האירופי עם מפלגת הסוציאליסטים האירופאים (PES) וייצג שם את המשלחת הספרדית.

ביולי 2004 נבחר בורל לנשיא הפרלמנט האירופי לאחר הסכם שנרקם בין שני הגושים הגדולים בפרלמנט: מפלגת העם האירופית (EPP), מפלגת ימין-מרכז והברית הפרוגרסיבית של סוציאליסטים ודמוקרטים (בה חברה מפלגת הפועלים הסוציאליסטית הספרדית), מפלגת מרכז-שמאל, והפך לספרדי השלישי בתפקיד זה אחרי אנריקה ברון וחוסה מריה חיל-רובלס.[50][51][52] בהצבעה לנשיאות הפרלמנט, השיג רוב של 388 קולות מתוך 700 חברי הפרלמנט האירופי. שני המועמדים האחרים היו הליברל הפולני ברוניסלב גרמק (208 קולות) והקומוניסט הצרפתי פרנסיס וורץ (51 קולות). [53] במסגרת העסקה עם הברית הפרוגרסיבית של סוציאליסטים ודמוקרטים (EPP), הוא הוחלף בתפקידו כנשיא הפרלמנט על ידי הפוליטיקאי השמרני הגרמני הנס-גרט פטרינג בחלקה השני של הקדנציה בת 5 השנים (כיהן כנשיא הפרלמנט במשך תקופה של 2.5 שנים ופטרינג 2.5 שנים גם הוא). [54]

בורל סיים את תפקידו כנשיא הפרלמנט ב-2007 ועזב את הפרלמנט בשנת 2009.[55]

לאחר עזיבת הפרלמנט לקח צעד אחורה מהפוליטיקה וכיהן כנשיא המכון האוניברסיטאי האירופי (אנ') מינואר 2010 עד 2012 עת נאלץ להתפטר בשל ההאשמות לניגוד אינטרסים הנוגעים לאי דיווח למכון על האינטרסים הכלכליים שלו בחברת האנרגיה "Abengoa".[55]

שר החוץ (2018–2019)עריכה

 
תמונה קבוצתית של מועצת השרים החדשה בלה מונקלואה (מעונו הרשמי של ראש ממשלת ספרד), יוני 2018.

לאחר הצעת אי-אמון מוצלחת שהובילה לנפילת ממשלתו של מריאנו רחוי ב-2018, מונה פדרו סנצ'ס לראש הממשלה החדש. סנצ'ס מינה את בורל לשר החוץ בממשלתו החדשה.[56]

בבחירות 2019 לפרלמנט האירופי בספרד, הוצב בורל בראש רשימת מפלגת הפועלים הסוציאליסטית לפרלמנט.[57] זמן קצר לאחר בחירתו, הוא ויתר על מושבו בפרלמנט האירופי וטען כי "הנסיבות הפוליטיות הנוכחיות" בספרד ובבריסל לא מאפשרות לו להשאיר את תפקיד שר החוץ ללא איוש". ויתור זה בא בזמן שראש הממשלה סנצ'ס שמפלגתו זכתה באפריל אותה השנה בבחירות עדיין מנסה להקים ממשלה.[58]

הוא פרש ממשרד החוץ הספרדי ב-29 בנובמבר 2019 והוחלף בינתיים על ידי שרת ההגנה, מרגריטה רובלס .

הנציג העליון של האיחוד האירופי לענייני חוץ ומדיניות ביטחוןעריכה

ב-2 ביולי 2019 הודיע נשיא המועצה האירופית דונלד טוסק כי המועצה האירופית תמנה את ז'וזפ בורל לנציג העליון של האיחוד לענייני חוץ ומדיניות ביטחון.[59]

הוא נכנס לתפקידו ב-1 בדצמבר 2019.

עמדותיועריכה

 
בורל מעיד בפני ועדת הפרלמנט לענייני חוץ בדיון שעסק באישור מועמדותו לתפקיד הנציג העליון, 2019

יחסו לסכסוך הישראלי-פלסטיניעריכה

ביולי 2005, כשהוא נשיא הפרלמנט האירופי, ביקר בישראל וב-27 ביולי נאם בפני מליאת הכנסת. בנאומו הדגיש תחילה את המחויבות האירופית לקיומה וביטחונה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית:" הרשו לי להביע את מחויבותה של אירופה ואחריותה לקיומה של ישראל כמדינה יהודית, דמוקרטית, שתוכל לחיות בביטחון ובשלום עם שכנותיה. שזה יהיה מאוד ברור". בורל התמקד בקשרים החזקים והאמיצים לדבריו בין ישראל לאירופה והביע את תקוותו לעתיד משותף בין השתיים: "אי-אפשר לדמיין לא את אירופה ולא את ישראל בלי הקשרים האמיצים ביניהן. אירופה מודעת לתלות ההדדית הזאת, ורוצה להעניק לה את כל חשיבותה. הדרך היחידה להתגבר על הקשיים הקיימים בין ישראל לאירופה היא להתקדם ביחד לקראת עתיד משותף."[60]

בורל שכאמור התנדב בשנות השישים בקיבוץ גלאון, ביקר פעמים רבות בישראל וכפי שתיאר זאת בנאומו בכנסת: "מאז אותו קיץ של 1969 חזרתי פעמים רבות - כשר בממשלת ספרד, כחבר פרלמנט; וגם כאזרח פשוט, שרצה לראות סוף-סוף את השלום בארץ הזאת."[60]

בורל ידוע כתומך בפתרון שתי המדינות לסכסוך הישראלי-פלסטיני וכתומך בהכרה חד-צדדית במדינה פלסטינית. סוכנות הידיעות הספרדית EEU, דיווחה בספטמבר 2018 כי הוא מוביל את המאמצים להכרה ספרדית במדינה הפלסטינית.[61]

במאמר שפורסם בעיתון הדיגיטלי הספרדי "רפובליקה" במאי 2018, לאחר אירועי "יום הנכבה" בגבול רצועת עזה שהובילו למותם של עשרות פלסטינים, נכתב כי בורל התייחס לאירועים ואמר כי הם: "משקפים את הדה-הומניזציה של הפלסטינים על ידי חלק גדול מהמעמד החברתי והחברה הישראלית".[61][62]

בפברואר 2020 איים כי סיפוח יישובים ביו"ש "לא יעבור ללא מענה". הוא תכנן לפרסם הצהרה זו בשם כלל המדינות החברות באיחוד האירופי, אך בפועל לפחות שש מדינות התנגדו ליוזמה (אוסטריה, בולגריה, צ'כיה, הונגריה, איטליה ורומניה). מדינות נוספות העלו הסתייגויות, ובורל נאלץ לפרסם את ההודעה בשם עצמו.[63]

 
הנציג העליון בורל עם מזכיר המדינה האמריקאי, מייק פומפאו במחלקת המדינה בוושינגטון, פברואר 2020

במאי 2020 על רקע "עסקת המאה" של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ וכוונות סיפוח בקעת הירדן שנשמעו מצד ממשלת ישראל וראש הממשלה נתניהו, קרא בורל בציוץ שפרסם בטוויטר לישראל להימנע מצעדים חד-צדדיים וכתב בשמו של האיחוד האירופי כי הם: "מוכנים לתמוך בתהליך שלום בין ישראל והפלסטינים ולסייע בתיווך למשא ומתן משמעותי להשגת שלום צודק ומתמשך". עם זאת, הוא הבהיר כי "החוק הבינלאומי הוא אבן יסוד של כל הסדר. לפיכך לא נכיר בשינויים בגבולות 1967, אלא אם כן הסכימו להם הישראלים והפלסטינים. אנו קוראים לישראל להימנע מכל החלטה חד-צדדית שתביא לסיפוח שטח פלסטיני כבוש כלשהו". בהמשך בירך את הממשלה החדשה ואמר כי הוא "מצפה להמשיך לעבוד יחד ברוח הידידות ארוכת השנים הקושרת אותנו".[64][65]

משרד החוץ של גרמניה הביע תמיכה מלאה בהודעתו של בורל, ומסר כי "אנו מצטרפים בברכות לממשלה החדשה בישראל, ותומכים באופן מלא בהצהרת הנציג העליון של האיחוד לענייני חוץ".[65]

בתגובה לדבריו כינה משרד החוץ הישראלי את מדיניות האיחוד האירופי "דיפלומטיית מגפון",[66] והודיע כי: "מצער כי שוב, ביטחונה של ישראל, שותפה מרכזית של האיחוד, או האיומים שעומדים בפניה, לא הוזכרו בהודעה ולא קיבלו את המרכזיות שראויה להם בהודעה כזו. כפי שאמר שר החוץ אשכנזי בדברי כניסתו לתפקיד אתמול, אנו מצפים לדיאלוג משמעותי עם בעלי בריתנו באירופה. "דיפלומטיית מגפון" אינה תחליף לדיאלוג דיפלומטי אינטימי ולא תקדם את התפקיד שהאיחוד האירופי מבקש למלא".[64][65]

יחסו לסכסוך איראן-ארצות הברית-ישראלעריכה

בתשובה לשאלה האם ארצות הברית יכולה "לנקום באיראן", אמר: "אנחנו לא ילדים. יש לנו לקוחות פוטנציאליים, אינטרסים ואסטרטגיה ואנחנו נמשיך לעבוד עם איראן. יהיה לנו רע מאוד אם היא תמשיך לפתח נשק גרעיני. איראן רוצה למחוק את ישראל, אין שום דבר חדש בזה. צריך לחיות עם זה".[61]

בראיון שנערך עמו אמר כי: "צריך להתרגל לעובדה שאיראן רוצה להשמיד את ישראל". כשנשאל על הסכם הגרעין, ואם זה היה מת, ענה בורל: "האמריקאים החליטו להרוג אותו, באופן חד-צדדי כמו שהם עושים דברים בלי שום התייעצות קודמת, בלי לדאוג לאינטרסים של האירופים". עוד אמר, כי: "איראן נותרה אובססיבית לממשלת ארצות הברית. עדיין אין להן יחסים דיפלומטיים, וגם טראמפ נסוג מברית הגרעין והטיל סנקציות. אין ספק שאיראן תוכל לשרוד את הסנקציות אם טראמפ לא ייבחר מחדש. אחרת, המשטר יוכל להפעיל מחדש את תוכנית הגרעין לצרכים צבאיים ולהכפיל את התערבויותיו באזור".[61]

באפריל 2020 בורל הצר על כך שארצות הברית מנעה מאיראן הלוואה מקרן המטבע הבינלאומית, זאת בשל המשבר הכלכלי הגדול שפקד את איראן עם התפרצות נגיף הקורונה במדינה והחמרת הסנקציות האמריקאיות על המדינה.[67]

במאי 2020 הצהיר בורל כי ארצות הברית אינה נחשבת כחברה בהסכם הגרעין עם איראן יותר.[68] בהמשך החודש הצהיר המנהיג העליון של איראן עלי חמינאי כי: "ישראל היא "גידול סרטני קטלני במזרח התיכון" וכי "ישראל תיעקר ותחוסל ללא ספק".[69] בתגובה הביע בורל עמדה נחרצת כנגד דבריו של המנהיג העליון: "אני מגנה בכל תוקף את דבריו של חמינאי שקוראים להיאבק בישראל, זה איום על השלום ועל הביטחון העולמי וכי לביטחונה של ישראל חשיבות עליונה והאיחוד האירופי יעמוד לצדה".[70]

יחסו לאיראןעריכה

 
בורל (שלישי מימין בשורה השנייה) בוועידת לוב עם מנהיגי העולם בברלין, ינואר 2020

בתגובה להפגנות אזרחי איראן נגד משטר האייתולות ב-2019, פרסם בורל בשמו של האיחוד האירופי הצהרה בה אמר כי: "בשביל האיחוד האירופי והמדינות החברות בו השימוש ההולך וגובר בכוח בלתי מדוד כנגד מפגינים הוא בלתי מקובל". הוא דחק באיראן לערוך חקירות שקופות ואמינות שיבהירו את היקף המתים בהפגנות והוסיף ואמר כי: "האיחוד מצפה להעמדתם לדין של כל אלו האחראים למקרי האלימות ולשחרורם של כל המפגינים שנעצרו במהלך ההפגנות הלא אלימות כנגד המשטר". הוא הדגיש כי שיתוק הגישה לרשת האינטרנט במשך שבוע בכדי למנוע זליגת מידע אודות ההפגנות באיראן הוא הפרה בוטה של חופש ההפגנה והביטוי ושעל איראן לציית ולפעול על פיהם.[71]

בפברואר 2020 ביקר באיראן בכדי לדון עם נשיא איראן רוחאני על עתידו של הסכם הגרעין. ביקור זה בא לאחר מתיחות הולכת וגוברת בין איראן לארצות הברית בעקבות חיסולו של קאסם סולימאני בינואר.[63][72]

יחסו לטורקיהעריכה

באוקטובר 2019 בעת שכיהן כשר החוץ הספרדי גינה בורל את המתקפה הטורקית על כורדיסטן הסורית נגד הכורדים הסורים, ואמר כי לספרד "אין כוחות קסם" שיעצרו את הפלישה הטורקית.[73]

בינואר 2020 במהלך מפגש עם שרי חוץ אירופים, קרא לטורקיה לא לשלוח מומחים צבאיים וכוחות ללוב השרויה במלחמת אזרחים וזאת בכדי לא להסלים את המצב ובכדי לכונן הפסקת אש בין הכוחות הלוחמים.[74]

במרץ 2020 נפגש עם בכירים טורקים בכדי לדון במצב באידליב ובמשבר הפליטים מעיראק וסוריה הנמצאים בטורקיה והצהיר כי על האיחוד האירופי וטורקיה לחזק את קשריהם בכדי להתמודד עם אתגרים משותפים.[75]

חיים אישייםעריכה

 
ג'וזפ בורל ובת זוגו כריסטינה נרבונה במהלך קבלת פנים לסגל הדיפלומטי, 2019

אשתו הראשונה של בורל הייתה הסוציולוגית הצרפתייה קרולינה מיור, אותה הכיר בעת שהתנדב בקיבוץ גלאון בישראל בקיץ 1969. מנישואים אלו יש לו שני בנים, חואן, דיפלומט וליונל, טייס.[76] בורל ומיור התגרשו בשנות התשעים. מאז 1998, בורל במערכת יחסים עם כריסטינה נרבונה, נשיאת מפלגת הפועלים הסוציאליסטית ושרת הסביבה לשעבר (2004–2008). הזוג התחתן ביולי 2018.[77]

בורל דובר ספרדית, קטלאנית, איטלקית, צרפתית ואנגלית.[78]

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא ז'וזפ בורל בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ בספריו הוא משתמש גם בשם ז'וזפ וגם בשם חוסה. לעיתים מכונה בשם החיבה "פפה". בעיתונות הישראלית שמו נהגה כג'וזף / יוזף.
  2. ^ Iglesias, Leyre (16 בספטמבר 2018). "El pueblo que quiere borrar a Borrell". El Mundo. 
  3. ^ "Luisa Fontelles Doll". ABC (Madrid): 29. 13 בספטמבר 1986. 
  4. ^ "Feroz con Israel y cariñoso con Irán: preocupación en Jerusalén por el inminente nombramiento de Borrell en la UE". Aurora Israel. 4 ביולי 2019. 
  5. ^ 1 2 "Biography". www.exteriores.gob.es. אורכב מ-המקור ב-2018-03-17. בדיקה אחרונה ב-17 ביולי 2019. 
  6. ^ "BOE.es - Documento BOE-A-1982-15530". www.boe.es. בדיקה אחרונה ב-17 ביולי 2019. 
  7. ^ Ramos Melero, Rodolfo (2002). "El camino de España hacia la Unión Europea (1975-2001)". Tst: Transportes, Servicios y telecomunicaciones (2): 238. ISSN 1578-5777. 
  8. ^ "Josep Borrell". Nueva Economía Fórum. 
  9. ^ "Josep Borrell: un europeísta de largo recorrido". ABC. 2 ביולי 2019. 
  10. ^ "Borrell, tercer presidente español del PE". ABC. 20 ביולי 2004. 
  11. ^ "Un 55% de caras nuevas en la ejecutiva del PSOE". El País. 23 ביוני 1997. 
  12. ^ T. L; A. P V (31 במאי 2004). "Duelo de exministros". El Siglo de Europa (605). אורכב מ-המקור ב-12 June 2018. בדיקה אחרונה ב-25 בנובמבר 2018. 
  13. ^ "Biografía de José Borrell". El Mundo. 14 במאי 1999. 
  14. ^ País, Ediciones El (29 באוקטובר 1982). "El Partido Socialista, con 201 escaños, consigue la mayoría absoluta para gobernar la nación". El País (בספרדית). ISSN 1134-6582. בדיקה אחרונה ב-17 ביולי 2019. 
  15. ^ País, Ediciones El (30 באוקטובר 1982). "El PSOE obtiene casi diez millones de votos y logra la mayoría absoluta en las dos Cámaras". El País (בספרדית). ISSN 1134-6582. בדיקה אחרונה ב-17 ביולי 2019. 
  16. ^ "BOE.es - Documento BOE-A-1982-32320". www.boe.es. בדיקה אחרונה ב-17 ביולי 2019. 
  17. ^ "BOE.es - Documento BOE-A-1984-2677". www.boe.es. בדיקה אחרונה ב-17 ביולי 2019. 
  18. ^ "BOE.es - Documento BOE-A-1991-7058". www.boe.es. בדיקה אחרונה ב-17 ביולי 2019. 
  19. ^ País, Ediciones El (12 במרץ 1991). "Reportaje | Cambio de pareja". El País (בספרדית). ISSN 1134-6582. בדיקה אחרונה ב-17 ביולי 2019. 
  20. ^ Riego, Marta del (19 ביוני 2011). "Más allá del poder". Vanity Fair. 
  21. ^ Mateos, Roger (6 ביוני 2018). "Borrell, veterano ministro que aspiró a la Moncloa y presidió la Eurocámara". El Plural. 
  22. ^ "Borrell, el azote del independentismo catalán que pidió cuentas a Lola Flores". Madridiario. 5 ביוני 2018. 
  23. ^ "Borrell Fontelles, Josep. III Legislature". Spanish Congress of Deputies. 
  24. ^ "Borrell Fontelles, Josep. IV Legislature". Spanish Congress of Deputies. 
  25. ^ "Borrell Fontelles, Josep. V Legislature". Spanish Congress of Deputies. 
  26. ^ "Borrell Fontelles, Josep. VI Legislature". Spanish Congress of Deputies. 
  27. ^ "Borrell Fontelles, Josep. VII Legislature". Spanish Congress of Deputies. 
  28. ^ País, Ediciones El (12 במרץ 1991). "José Borrell Fontelles". El País (בספרדית). ISSN 1134-6582. בדיקה אחרונה ב-17 ביולי 2019. 
  29. ^ País, Ediciones El (12 במרץ 1991). "Felipe Gonzalez informó a Alfonso Guerra sobre la crisis antes de reunir a la ejecutiva socialista". El País (בספרדית). ISSN 1134-6582. בדיקה אחרונה ב-17 ביולי 2019. 
  30. ^ País, Ediciones El (22 במרץ 1998). "Borrell anuncia que disputará a Almunia la candidatura a la presidencia del Gobierno". El País (בספרדית). ISSN 1134-6582. בדיקה אחרונה ב-17 ביולי 2019. 
  31. ^ País, Ediciones El (22 במרץ 1998). "Tribuna | ¿Quien teme a las primarias?". El País (בספרדית). ISSN 1134-6582. בדיקה אחרונה ב-17 ביולי 2019. 
  32. ^ País, Ediciones El (22 במרץ 1998). "El verbo radical de Borrell reta al sobrio liderazgo de Almunia". El País (בספרדית). ISSN 1134-6582. בדיקה אחרונה ב-17 ביולי 2019. 
  33. ^ País, Ediciones El (20 באפריל 1998). "Borrell ve "curioso" que "todos los altos cargos" del PSOE apoyen a Almunia". El País (בספרדית). ISSN 1134-6582. בדיקה אחרונה ב-18 ביולי 2019. 
  34. ^ País, Ediciones El (24 באפריל 1998). "Tribuna | El efecto Borrell". El País (בספרדית). ISSN 1134-6582. בדיקה אחרונה ב-17 ביולי 2019. 
  35. ^ País, Ediciones El (2 במאי 1998). "Tribuna | Borrell". El País (בספרדית). ISSN 1134-6582. בדיקה אחרונה ב-17 ביולי 2019. 
  36. ^ Alcaide, Soledad (24 במאי 2011). "Las otras primarias". El País (בספרדית). ISSN 1134-6582. בדיקה אחרונה ב-18 ביולי 2019. 
  37. ^ País, Ediciones El (25 באפריל 1998). "Borrell gana y trastoca la situación del PSOE". El País (בספרדית). ISSN 1134-6582. בדיקה אחרונה ב-17 ביולי 2019. 
  38. ^ País, Ediciones El (7 במאי 1998). "Borrell gana por 21.394 votos a Almunia en las primarias". El País (בספרדית). ISSN 1134-6582. בדיקה אחרונה ב-17 ביולי 2019. 
  39. ^ "Borrell gana por 21.394 votos a Almunia en las primarias". El País. 7 במאי 1998. 
  40. ^ País, Ediciones El (28 באפריל 1998). "Borrell exigirá a Almunia el control sobre la maquinaria electoral y el programa socialista". El País (בספרדית). ISSN 1134-6582. בדיקה אחרונה ב-17 ביולי 2019. 
  41. ^ País, Ediciones El (26 באפריל 1998). "Borrell será el portavoz socialista en el Congreso y hablará en el debate del estado de la nación". El País (בספרדית). ISSN 1134-6582. בדיקה אחרונה ב-17 ביולי 2019. 
  42. ^ País, Ediciones El (1 במאי 1998). "El PSOE concede a Borrell el papel de líder de la oposición y evita el congreso extraordinario". El País (בספרדית). ISSN 1134-6582. בדיקה אחרונה ב-17 ביולי 2019. 
  43. ^ Garea, Fernando (20 במאי 2017). "Por un puñado de votos, con sorpresas y con heridas". El País (בספרדית). ISSN 1134-6582. בדיקה אחרונה ב-18 ביולי 2019. 
  44. ^ Martin Banks (July 14, 2004), Parliament’s head boy European Voice.
  45. ^ "El candidato de la experiencia europea y de la cercanía". El País. 26 במאי 2004. 
  46. ^ País, Ediciones El (14 ביוני 2004). "Guadiana Borrell". El País (בספרדית). ISSN 1134-6582. בדיקה אחרונה ב-18 ביולי 2019. 
  47. ^ AGENCIAS (26 באפריל 2004). "La Comisión Ejecutiva del PSOE propone a Borrell como cabeza de lista para las elecciones europeas". El País (בספרדית). ISSN 1134-6582. בדיקה אחרונה ב-18 ביולי 2019. 
  48. ^ País, Ediciones El (14 ביוני 2004). "El PSOE ratifica la victoria del 14-M". El País (בספרדית). ISSN 1134-6582. בדיקה אחרונה ב-18 ביולי 2019. 
  49. ^ ELPAIS.es; AGENCIAS (14 ביוני 2004). "El PSOE celebra los resultados como la confirmación de que el 14-M "no fue un espejismo"". El País (בספרדית). ISSN 1134-6582. בדיקה אחרונה ב-18 ביולי 2019. 
  50. ^ AGENCIAS (20 ביולי 2004). "El Parlamento Europeo elige a Borrell como presidente en su primera sesión". El País (בספרדית). ISSN 1134-6582. בדיקה אחרונה ב-18 ביולי 2019. 
  51. ^ AGENCIAS (13 ביולי 2004). "José Borrell será el próximo presidente del Parlamento Europeo". El País (בספרדית). ISSN 1134-6582. בדיקה אחרונה ב-18 ביולי 2019. 
  52. ^ País, Ediciones El (21 ביולי 2004). "Borrell, elegido presidente del Parlamento Europeo con el voto de los populares". El País (בספרדית). ISSN 1134-6582. בדיקה אחרונה ב-18 ביולי 2019. 
  53. ^ Borrell confirmed in top job European Voice, July 21, 2004.
  54. ^ Dan Bilefsky (January 16, 2007), EU Parliament elects German conservative International Herald Tribune.
  55. ^ 1 2 Dave Keating (April 25, 2012), Borrell forced to resign over energy interests European Voice.
  56. ^ Brito, Renata (5 ביוני 2018). "Spain's ousted leader steps down as conservative party boss". AP NEWS. 
  57. ^ Charlie Duxbury (May 23, 2019), Big names aim to swap national politics for EU career Politico Europe.
  58. ^ Ya Chun Wang (June 26, 2019), Spanish foreign minister gives up European Parliament seat Politico Europe.
  59. ^ "Von der Leyen Tapped to Run European Commission". Politico Europe. 2 ביולי 2019. בדיקה אחרונה ב-2 ביולי 2019. 
  60. ^ 1 2 נשיא הפרלמנט האירופי ג'וזף בורל פונטלס - אורח הכנסת, knesset.gov.il, ‏יום שני, כ' בסיוון התשס"ה , 27 ביוני 2005
  61. ^ 1 2 3 4 מינויו של פונטלס לתפקיד שר החוץ של האיחוד האירופי מהווה מקור לדאגה, www.maariv.co.il
  62. ^ Raphael Ahren, Tough on Israel, fond of Iran: Jerusalem wary of incoming EU foreign policy czar, www.timesofisrael.com (באנגלית)
  63. ^ 1 2 ישראל בלמה יוזמה של שר החוץ האירופי: "ביקר באיראן - ותקף אותנו", ynet, ‏2020-02-04
  64. ^ 1 2 שר החוץ של האיחוד האירופי: על ישראל להימנע מכל צעד שיוביל לסיפוח, Haaretz הארץ
  65. ^ 1 2 3 טל שלו, האיחוד האירופי: קוראים לישראל להימנע מסיפוח ומצעדים חד-צדדיים, news.walla.co.il, ‏19 במאי 2020
  66. ^ השמעת הצהרות דרמטיות ומאיימות בכדי להשפיע ולגרום למדינה אחרת לעשות כרצונך
  67. ^ Jacopo Barigazzi, EU foreign policy chief chides US for blocking Iran loan, POLITICO, ‏2020-04-22
  68. ^ https://plus.google.com/113403756129291503583Borrell: US No Longer a JCPOA Participant, Financial Tribune, ‏2020-05-01 (באנגלית)
  69. ^ חמינאי: ישראל היא גידול סרטני; נתניהו: מי שמאיים עלינו שם עצמו בסכנה, Haaretz הארץ
  70. ^ N12 - באיחוד האירופי מגיבים לדברי חמינאי: "לביטחון ישראל יש..., N12, ‏2020-05-21
  71. ^ Declaration by the High Representative on behalf of the EU on the recent protests in Iran, www.consilium.europa.eu (באנגלית)
  72. ^ Borrell holds talks in Iran to de-escalate tensions, www.euractiv.com, ‏2020-02-04 (באנגלית)
  73. ^ "The Times view on Turkey’s march into Syria: Europe’s Dilemma". The Times. 15 באוקטובר 2019. 
  74. ^ "EU'S Borrell rejects Turkish plans to send military to Libya". Reuters (באנגלית). 7 בינואר 2020. בדיקה אחרונה ב-7 ביוני 2020. 
  75. ^ EWB, Borrell: Turkey and EU need to work hand in hand, European Western Balkans, ‏2020-03-04 (באנגלית)
  76. ^ Mellado, A (22 בנובמבר 2018). "La "boda discreta" de Josep Borrell y Cristina Narbona". ABC. 
  77. ^ "Josep Borrell y Cristina Narbona se casan en secreto". El País. 23 בנובמבר 2018. 
  78. ^ Díez, Anabel (5 ביוני 2018). "Josep Borrell, ministro de Exteriores". El País.