פתיחת התפריט הראשי
אין תמונה חופשית

הרב זאב אריה רבינר (י"א בשבט תרנ"ה, 5 בפברואר 1895 - כ"ג בתשרי תשל"ט, 24 באוקטובר 1978) היה מראשי תנועת המזרחי בלטביה ופעיל בה בארץ ישראל, דרשן, מחבר תורני פורה וביוגרף של רבנים וקהילות במזרח אירופה. שימש פעמיים כציר בקונגרס הציוני.

תוכן עניינים

קורות חייועריכה

נולד בעיר בויסק שבמחוז קורלנד שברוסיה (כיום בלטביה), ללאה ולרב בנימין בינוש רבינר רבה של שימבורג, מצאצאיו של הרב מרדכי יפה בעל הלבושים. בילדותו למד תורה אצל אביו ובבחרותו נכנס ללמוד בישיבת "תורה ומדע" בלידא אצל ראשי הישיבה רבי יצחק יעקב ריינס ורבי שלמה פוליצ'ק. בהיותו בישיבה בלידא נקשר לרב ריינס, לדרכו ולשיטתו והוא היה זה שסמך אותו לרבנות. נשא לאשה את שרה מלכה, בתו של זלמן אברמוביץ שהיה ראש הקהילה בעיירה דובניש ובעל בית חרושת לגרביים אותו ניהל יחד עם בתו.

לאחר נישואיו התגורר במוסקבה ובחארקוב, שם היה פעיל ציבורי בקהילות היהודיות ובתנועות הציוניות. בחדש כסלו תרע"א (בסוף 1917) השתתף בתור ציר בוועידת "אחדות" שהתקיימה בקייב ובתרע"ו (1916), בהיותו במוסקבה שימש מזכיר של ההסתדרות "מסורת וחרות".

בתרפ"ה (1925) עבר להתגורר בריגה בירת לטביה, שם הרחיב את פעילותו בתנועת המזרחי שייסד רבו הרב ריינס. הוא היה מראשי תנועת המזרחי בלטביה ומרכז ענייני ההכשרה לעליית צעירי המזרחי לארץ ישראל. באלול תרצ"ד השתתף בישיבת הוועד הראשי של המזרחי בלמברג.

בתרצ"ה (1935) עלה לארץ ישראל והתיישב בתל אביב. באותה שנה שימש כציר לוועידה העולמית של המזרחי בקרקוב ושנתיים אחר כך בציריך, מטעם תנועת המזרחי בארץ ישראל.

שימש כציר לקונגרס הציוני העולמי ה-19 שהתקיים בלוצרן וה-20 שהתקיים בציריך.

בארץ ישראל היה פעיל למען תנועת המזרחי, נודע בנאומיו ודרשותיו בארץ ישראל ובתפוצות, כשחלק גדול מהן נשא במטרה לעודד מתן צדקה ולטובת מוסדות תורה וחסד והקרנות הציוניות. על כושר הנאום שלו כתב הרב ריינס בכתב הסמיכה שהעניק לו: "וגם נתן את לבו במשך הזמן לדעת דרכי הדרוש וההטפה, וגם בזה הצליח מאוד, עד כי יודע עתה לדרוש ברבים ושפתותיו נוטפות שושנים".

שימש ספרא דדיינא בבית הדין הרבני בתל אביב.

נפטר בתשרי תשל"ט ונקבר לצד רעייתו בבית הקברות נחלת יצחק בתל אביב.

חיבוריועריכה

מאז עלותו לארץ ישראל השקיע הרב רבינר בחיבורים תורניים וספרי ביוגרפיה על רבנים גדולי תורה מאירופה, יצירותיו המגוונות העשירו רבות את הספרות התורנית.

מאמרו הראשון פורסם בכ"א בטבת תרצ"ו ביומון העברי דואר היום, תחת הכותרת "ברוך הבא", לקראת בואו של הרב משה אביגדור עמיאל לכהן בתור רב ראשי בתל אביב. לאחר מכן פרסם הרבה מאמרים ומחקרים בעיתונות היומית והשבועית, כתבי עת וקבצים שונים.

ספרי הרב ריינסעריכה

שנים רבות הקדיש לחקר משנתו של הרב ריינס שהוביל לפרסום שלושה ספרים:

  • אורות - על ארץ ישראל הציונית-הדתית.
  • טללי אורות - מאימרותיו של הרב ריינס על התורה ותיאור דמותו התורנית והמחשבתית.
  • קרני אורה - מפתח לאוצרותיו הרוחניים של הרב ריינס ודוגמה למחשבותיו ורגשותיו, סגנונו וניסוחו של יוצר תנועת-תורה וציון, עם תולדות חייו.

ספרי אביועריכה

ערך וסידר שניים מכתבי אביו, הרב בנימין רבינר, רבה של שימבורג

  • נר בנימין - הדרנים וחידושי תורה בהלכה ואגדה.
  • אהל בנימין - ביאורים על מסכת אבות.

ספריו התורנייםעריכה

ספרים על שבתעריכה

  • השבת העם והארץ - מאמרים בגודל חשיבותה של השבת ושמירתה
  • פני שבת - על שבת וקידוש והלכותיהם
  • רזא דשבתא - ליקוט מאמרי חז"ל על שמירת שבת וחומרת עוון חילולה, בתוספת מאמרי הגות בעניינים אלו.
  • גדולי ישראל מקדשי שביעי - מנהגיהם של גדולי התורה לאורך הדורות בשבתות ויחסם החמור למחללי השבת.

הגות ומוסרעריכה

  • דעת החיים אהל שרה - ספר מוסרי הכולל מאמרים על עבודת האדם בעולמנו. ספר זה הוציא לזכר רעייתו שרה מלכה (נפטרה בכ"ט באדר תשי"ט)
  • למחזיקים - הסברה על חשיבות החזקת תורה בימינו.
  • צדקה וחסד - אנשי צדקה וחסד - ליקוט מאמרים בחשיבות עשיית צדקה וחסד.
  • רזא דאורייתא - מאמרים על יגיעה בתורה וההבדל בין חוכמת התורה לשאר חוכמות העולם.
  • רזא דחיי - על השארת הנפש לאחר פטירת האדם.
  • רזא דצדקה וחסד - כוחה גדולתה ורום מעלתה של מצוות הצדקה
  • רזא דשמע ישראל - שמע ישראל בשרשרת הדורות, שמע ישראל בשואה.

ספרי ביוגרפיהעריכה

לקריאה נוספתעריכה