זאב (וילי) גלמור (גוטליב) (?- 23 באוקטובר 2018[1]) היה הממונה על ההגבלים העסקיים בין השנים 1978–1992.

בטרם מינויו של גלמור לתפקיד הממונה על ההגבלים העסקיים, שימש כפקיד במשרד התעשייה והמסחר.

בזמן כהונתו של גלמור, הרשות להגבלים עסקיים היוותה אגף במשרד המסחר והתעשייה. במהלך כהונתו גובש חוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח-1988, שהחליף את חוק ההגבלים העסקיים, התשי"ט-1959, וכלל תיקונים ושינויים לפי המלצות של ועדות ציבוריות ולפי ניסיון הפעלת החוק במשך השנים. בין השאר פעל גלמור בתחומים הבאים:

  • הגשת תביעה, בשנת 1979, נגד איגוד המוסכים, על קביעת מחירון מנחה לשירותי המוסכים.[2]
  • הזהרת הבנקים, בשנת 1981, שלא לתאם ביניהם את שערי הריבית שהם משלמים בתוכניות חיסכון.[3] בהמשך, הוגש כתב אישום נגד ארבעת הבנקים הגדולים ומנהליהם, באשמת גיבוש הסדר כובל.[4] הבנקים הורשעו ועל כל אחד מהם הוטל קנס בסך 40,000 ש"ח, והופסקו ההליכים נגד מנהליהם.[5] בעקבות משבר מניות הבנקים הוציא גלמור הנחיות לשלושת הבנקים הגדולים, למניעת פעילות שיש בה הגבל עסקי.[6]
  • הגשת תביעה, בשנת 1988, נגד יבואן תקליטים וסוחרי תקליטים, על הזדר כובל לקביעת מחירי התקליטים.[7]
  • הכרזה על חברת המלט "נשר" כמונופול.

לדברי העיתונאי הדר חורש, גלמור "נחשב לממונה פסיבי, שעסק בעיקר באישור או בפסילה של מיזוגים ורכישות ונחשב למכשול עביר למדי בפני אנשי עסקים, שחיברו חברות והשתלטו על נתחים גדולים מהשווקים שבהם פעלו".[8]

לקריאה נוספתעריכה

  • זאב גלמור, "גישתו של הממונה לפיקוח על הגבלים עסקיים - סוגיות נבחרות", עיוני משפט טו, 1990, עמ' 589–628.

הערות שולייםעריכה

  ערך זה הוא קצרמר בנושא אישים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.