זאב צלטנר
זאב ולדימיר צלטנר (19 בינואר 1909 - 17 במרץ 1977) היה פרופסור למשפטים ונשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב.
זאב צלטנר | |
לידה |
19 בינואר 1909 קייב, האימפריה הרוסית |
---|---|
פטירה | 17 במרץ 1977 (בגיל 68) |
מדינה | ישראל |
השכלה | |
השתייכות | מערכת בתי המשפט הישראלית |
תקופת כהונה | ? – 17 במרץ 1977 |
תקופת הפעילות | ? – 17 במרץ 1977 |
תפקידים בולטים |
|
ביוגרפיה
עריכהצלטנר נולד בקייב והתחנך באוניברסיטאות ברלין, לייפציג, היידלברג ופריז. בשנת 1936 עלה לארץ ישראל ובשנים 1941–1949 עסק באופן פרטי בעריכת דין.
שופט
עריכהבשנת 1949 מונה צלטנר לשופט בבית המשפט המחוזי בתל אביב. בשנת 1952 כיהן כשופט במינוי זמני בבית המשפט העליון ובשנת 1953 מונה לנשיא בית המשפט המחוזי.
צלטנר כיהן כשופט במשפטם של עמוס קינן ושאלתיאל בן יאיר שהועמדו לדין באשמת זריקת פצצה על ביתו של השר דוד צבי פנקס והוא זיכה את הנאשמים מכל אשמה. בערעור לבית המשפט העליון הנאשמים זוכו מחמת הספק, אך בית המשפט העליון ביקר את פסק דינו של צלטנר ואת העובדה שהעדיף את גרסת הנאשמים על פני גרסת השוטרים[1].
צלטנר גם היה אחד משלושת השופטים שדנו בתביעת הדיבה של עמוס בן-גוריון נגד שורת המתנדבים. בשנת 1969 פסק צלטנר שעל מדינת ישראל לשלם לאלכסנדר זרחין תמלוגים על כל מתקני ההתפלה שהוקמו בישראל, ללא קשר לשיטה בה פעלו, בהתאם לנוסח החוזה שהיה לו עם מדינת ישראל[2]. אולם בערעור בבית המשפט העליון נקבע שיש לפרש את החוזה בהתאם לשרשרת ההסכמים בין מדינת ישראל וזרחין, מהם ברור כי הכוונה הייתה רק למתקנים על פי שיטת ההקפאה[3].
באקדמיה
עריכהבמקביל פעל צלטנר באקדמיה, כשהוא נמנה בין מייסדי הפקולטה למשפטים בבית הספר הגבוה למשפט ולכלכלה ולאחר מכן בייסוד הפקולטה במסגרת אוניברסיטת תל אביב. במשך חמש שנים הוא שימש דיקן הפקולטה למדעי החברה ובשנים 1959–1961 שימש עוזר לדיקן הפקולטה למשפטים של שלוחת האוניברסיטה העברית בתל אביב. צלטנר קודם לדרג פרופסור חבר באוניברסיטה העברית בשנת 1964 ולדרגת פרופסור מן המניין מטעם אוניברסיטת תל אביב בשנת 1971. במקביל, הוא החליף את פלטיאל דייקן ושימש שש שנים עורך כתב העת המשפטי הפרקליט, וכן עורך ראשי של כתב העת עיוני משפט. פרסומיו הרבים כללו את הספר המקיף הראשון בישראל בנושא דיני חוזים.
פעילות ציבורית
עריכהלאורך השנים עמד צלטנר בראש ועדות ציבוריות שונות, בהן הוועדה לתיקון חוק החברות (1965), הוועדה לבחינת רפורמה בחינוך העל-יסודי, ומשנת 1960 כיהן כיו"ר המועצה להגבלים עסקיים. בשנת 1957 עמד בראש ועדה לבדיקת החינוך התיכוני בישראל[4]. במאי 1968 ייצג את ישראל בוועידת האו"ם לזכויות אדם בטהראן[5].
בשנת 1971 הוענק לצלטנר פרס ישראל למשפטים. בשנים 1971–1972 הוא כיהן בתפקיד נגיד "רוטרי" בישראל, על שמו מוענק מטעם הארגון, ביחד עם הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת תל אביב פרס צלטנר לחוקרים בתחום המשפט. לצלטנר היו ארבעה ילדים.
ממאמריו
עריכה- בעיות בתורת הרשלנות בחוק הנזיקים, הפרקליט ח 221 (תשי"ב)
- תורת החיובים מאין ולאן: ממעמד לחוזה ומחוזה שוב למעמד, הפרקליט י 30 (תשי"ד)
- נאמנות פרטית בישראל, הפרקליט טו 214 (תשי"ט)
- ביטול התמורה - והלאה? הפרקליט יז 39 (תשכ"א)
- המצאות במשפט, הפרקליט יט 122 (תשכ"ג)
- יעילות בבתי המשפט, הפרקליט כג 189 (תשכ"ז)
- שימוש לרעה בזכות, משפטים ב 465 (תש"ל)
- הרהורים על הצעת חוק החוזים (חלק כללי), עיוני משפט ג 121 (תשל"ג)
- דיני החוזים בישראל בהתפתחותם במשך חצי יובל מאז קום המדינה, הפרקליט כט 56 (תשל"ד)
- הרהורים על דיני מעין חוזים, משפטים ז 149 (תשל"ו)
קישורים חיצוניים
עריכה- זאב צלטנר, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^ אשר אילני, התנקשויות פוליטיות בארץ ישראל, 2004, עמוד 94
- ^ המדינה חוייבה בתשלום תמלוגים לזרחין על כל מתקן להתפלת ימים, למרחב, 29 באפריל 1969
- ^ זרחין יקבל תמלוגים רק על מתקן ההתפלה הנסיוני באילת, דבר, 7 ביולי 1970
- ^ הצעות הביניים של ועדת צלטנר, דבר, 15.04.1957
- ^ החלטה אנטי ישראלית נתקבלה בוועידת או"ם לזכויות אדם בטהראן, דבר, 08.05.1968