זאולז'ה
זָאוֹלזֶ'ה (בפולנית: Zaolzie, בצ'כית: Zaolší או Zaolží) הוא חבל ארץ היסטורי במרכז אירופה שהיווה סלע מחלוקת בין פולין ובין צ'כוסלובקיה.
שם וגבולות עריכה
זאולז'ה היא השם הפולני של האזור של שלזיה הצ'כית הנמצא ממערב לאולז'ה, בסמוך לה. משמעות השם זאולז'ה היא: מעבר לאולזה, כלומר הטריטוריה שמעבר לנהר אולזה. בצ'כיה מכונה האזור טשין הצ'כית (České Těšínsko). היא מורכבת מהשטחים של המחוזות של צ'שין ופריזסטט של האימפריה האוסטרו-הונגרית. שטחה של זאולז'ה היא בסביבות 2250 קמ"ר.
ישנם המשתמשים בטעות בשם זאולז'ה בהתייחס לכל שלזיה הצ'כית.
היסטוריה עריכה
החבל היה חלק מפולין ובהמשך, משנת 1339, גם חלק משלזיה הצ'כית. משנת 1653 עבר החבל לידי בית הבסבורג. חבל זאולז'ה היה מחולק בתקופת האימפריה האוסטרו-הונגרית לארבעה מחוזות - בשלושה מתוכם היה רוב פולני, וברביעי - רוב צ'כי. במהלך המאה ה-19 גדל מספר התושבים הגרמנים של החבל. מיעוט משמעותי נוסף היו היהודים, אך כמעט כולם נספו בשואה. התושבים הפולנים והצ'כים שיתפו פעולה נגד ההתיישבות האוסטרית/גרמנית. בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 הגיע אל החבל גל של הגירה (כ-60,000 מהגרים) מגליציה ושינה את המאזן הדמוגרפי. מרבית המהגרים היו עניים מאוד וחסרי השכלה, וחלקם התיישבו מעבר לגבולות החבל, באוסטרבה שבתחומי שלזיה הצ'כית.
המהלכים אחרי פירוק האימפריה האוסטרו-הונגרית עריכה
לאחר מלחמת העולם הראשונה, כאשר החל פירוק האימפריה האוסטרו-הונגרית, מועצת תושבים פולנית (Rada Narodowa Księstwa Cieszyńskiego) תבעה את הריבונות על המקום ב-30 באוקטובר 1918, וכך עשתה גם מועצת תושבים צ'כוסלובקית (Národní výbor pro Slezsko) ב-1 בנובמבר 1918.
בסיום מלחמת העולם הראשונה ופירוק האימפריה האוסטרו-הונגרית, מרבית השטח היה תחת שליטה של רשויות פולניות המגובות בכוחות צבא. ב-2 בנובמבר, בהסכם ביניים, לא הגיעו הצדדים להסכמה. ב-5 בנובמבר החליטו פולין וצ'כוסלובקיה, בהסכם ביניים, לחלק את השטח ולהפקידו בידי שתי המועצות המקומיות, הפולנית והצ'כוסלובקית. בתחילת 1919 המועצות נבלעו בתוך מנגנוני שתי המדינות החדשות, ולמרות שלפי ההסכם האחרון הוקטן השטח שבשליטה פולנית והוגדל השטח שבשליטה צ'כוסלובקית, הצ'כוסלובקים לא היו מרוצים מהמצב ושאפו ליותר. ב-23 בינואר פלשו הצ'כוסלובקים לתוך השטח, כשהם מנצלים את היות פולין שקועה במלחמה עם הרפובליקה העממית של מערב אוקראינה.
האמתלה הצ'כוסלובקית לפלישה, שכללה כ-15,000 חיילי חיל רגלים, הייתה ארגון בחירות לסיים (הפרלמנט הפולני) בשטח השנוי במחלוקת. לטענת הצ'כוסלובקים, היה זה צעד של הפגנת ריבונות. הצבא הצ'כוסלובקי נבלם ליד העיירה סקוצוב ובין הצדדים נחתם, ב-3 בפברואר, הסכם הפסקת אש.
המהלכים הדיפלומטיים עריכה
תביעת הפולנים על השטח התבססה על כך שמרבית התושבים היו פולנים ועל כך שהשטח כבר היה שייך בעבר למדינה פולנית. הצ'כוסלובקים, בנוסף לטענות היסטוריות ואתניות, הציגו גם סיבות כלכליות - באזור נמצא צומת רכבות חשוב המחבר את שלזיה הצ'כית עם סלובקיה ומכרות פחם חיוניים לתעשיית המתכת הצ'כוסלובקית.
הסכסוך הפולני-צ'כוסלובקי הובא בפני המעצמות שניצחו במלחמת העולם הראשונה, והללו הזמינו את שני הצדדים לפריז כדי להציג את טיעוניהם. המעצמות ניסו להתחשב בתביעות הצדדים ועמדו לחלק את הטריטוריה בצורה שתיתן לצ'כוסלובקיה 60% ממכרות הפחם ולפולנים את צומת הרכבות והטריטוריות המיושבות בפולנים. בשלב זה הגיש אדווארד בנש הצעה מפתיעה - הוא הציע לערוך משאל עם. נציגי המעצמות ניסו להניא אותו מהצעתו והסבירו לו שהרוב הפולני יהיה נגדו, אך הצ'כוסלובקים התעקשו. הפולנים הסכימו להצעה, והמעצמות החלו בהכנות למשאל עם לחודש ספטמבר 1919. עם זאת, המתח בחבל עלה מאוד, בוצעו מעשי טרור ואף מעשי רצח, ובנסיבות אלה החליטו המעצמות שאין אפשרות לערוך את משאל העם.
בחודש יולי 1920 התכנסה בעיר ספא שבבלגיה ועידה של המעצמות (ועידת ספא) כדי לטפל בבקשת פולין לעזרה במלחמה הפולנית-סובייטית. הצ'כוסלובקים ניצלו את הסיטואציה ושכנעו את המעצמות שבמצב זה הפולנים יקבלו כל החלטה בנושא הגבול עם צ'כוסלובקיה, וכך הובילו את המעצמות לקבל החלטה שהעבירה את מרבית השטח לידי צ'כוסלובקיה, כולל כ-139,000 פולנים. תחת שלטון פולני נשארו רק כ-2,000 צ'כים. הפולנים זעמו, אך נאלצו לקבל את התכתיב.
פולין ראתה בהעברת שטח מיושב פולנים לריבונות צ'כוסלובקית פגיעה, והמתינה בקוצר רוח להזדמנות להשיבו אליה. נושא זה היה אחת הסיבות העיקרית לעוינות ביחסי פולין-צ'כוסלובקיה והיו שטענו שהייתה הסיבה העיקרית לאי כריתת בריתות מול האיום הגרמני המשותף.
השלטון הצ'כוסלובקי עד הסכם מינכן עריכה
לאחר שהחבל עבר לידי צ'כוסלובקיה, ב-1920, גדל מספר התושבים הצ'כים והתמעטו הפולנים, הן בשל הגירה והן בשל התבוללות פולנים בתוך המדינה הצ'כוסלובקית. השלטונות הצ'כוסלובקיים עשו מאמצים רבים לשם כך, הם הקשו על פולנים לקבל אזרחות, עודדו מעבר של ילדי פולנים לבתי ספר צ'כיים שהיו מצוידים טוב יותר, ובדרך של פיתוי ודיכוי הביאו לכך שפולנים רבים התבוללו תרבותית בקרב האוכלוסייה הצ'כית.
הסכם מינכן ומלחמת העולם השנייה עריכה
כשהוחלט על חלוקת צ'כוסלובקיה, ב-30 בספטמבר 1938, בהסכם מינכן, מיהרה פולין להגיש אולטימטום לצ'כוסלובקיה, בדרישה להוצאת צבאה מחבל זאולז'ה ובהמשך, ב-1 באוקטובר, נכנס הצבא הפולני והשתלט על החבל. הפולנים פעלו במהירות כדי שלא יקדימו אותם הגרמנים, שגם הם רצו בסיפוח החבל.
האוכלוסייה הפולנית של החבל קיבלה את החלפת השלטון בהתלהבות רבה. עם קבלת השלטון על החבל נקטו הפולנים בצעדים להפיכת תהליך הצ'כיזציה של החבל. במקום אנשי רשות צ'כים, שפוטרו, מונו פולנים. הפולנים הפעילו פולניזציה מהירה ואילצו צ'כים וגרמנים לעזוב את החבל. כ-35,000 צ'כים עזבו את החבל, מרצונם או שלא מרצונם.
לאחר שגרמניה הנאצית פלשה לפולין, היא סיפחה את זאולז'ה לשטחה ב-1 בספטמבר 1939. במהלך המלחמה היה החבל חלק מגרמניה ועבר תהליך של גרמניזציה. כחלק מתהליך הגרמניזציה, שלווה בטרור ומעשי רצח, נדרשו התושבים להצהיר על לאומיותם ולחתום על כך שיש גרמנים בין אבותיהם. מי שחתמו היו צפויים בהמשך לגיוס לוורמכט ויציאה לחזית המלחמה. רבים מאלה שלא חתמו נלקחו לעבודות כפייה, למחנות ריכוז וכו'. ליהודים לא ניתנה הבחירה, הם נשלחו למוות. מחוז זאולז'ה שילם בכ-6,000 קורבנות, 2,500 יהודים, 2,000 אזרחים (כ-80% פולנים) וכאלף חיילי ורמכט. היו קורבנות מהמחוז גם בין הרוגי טבח יער קאטין.
אחרי מלחמת העולם השנייה עריכה
בסיום מלחמת העולם השנייה הוחזר קו הגבול בין פולין לבין צ'כוסלובקיה למתאר של שנת 1920, וחבל זאולז'ה הוחזר לשלטון צ'כוסלובקי. החלפת השלטון הביאה שוב לרדיפות, הפעם רדיפת פולנים, שהיו חלק מהרשויות הפולניות, בידי הצ'כים. הלחץ המחודש לצ'כיזציה הוקל רק לאחר עליית הקומוניסטים לשלטון, אך רכוש פולני ויהודי, שהוחרם על ידי הגרמנים בתקופת המלחמה, לא הושב לידי בעליהם.
ב-13 ביוני 1958, בוורשה, נחתם בין שתי המדינות הסכם שאישר את קו הגבול כפי שהיה ביום 1 בינואר 1938 ושם קץ לסכסוך הגבולות. החבל עבר פיתוח תעשייתי מואץ שיצר ביקוש לידיים עובדות, ביקוש שסופק מיתר חלקי צ'כוסלובקיה, בעיקר מסלובקיה. התושבים החדשים של החבל התבוללו בתוך האוכלוסייה הצ'כית, ועם התפרקות צ'כוסלובקיה ב-1993 החבל היה לחלק מצ'כיה.
בחבל קיים עדיין מיעוט פולני משמעותי - 43,479 איש נכון לשנת 1991, מתוך אוכלוסייה של 368,355 תושבים.
