פתיחת התפריט הראשי

זבוב הצה צה

סוג של חרק

זבוב הצה צה (שם מדעי: Glossinidae) הוא שם של משפחה וסוג יחיד בסדרת הזבובאים שמיניה חיים ברוב שטחי מרכז אפריקה, בין מדבר סהרה בצפון למדבר קלהארי בדרום. הם ניזונים מדם של בעלי חיים ובני אדם והם המעבירים העיקריים של הפרוטיסטים הגורמים למחלת השינה אצל בני האדם ולמחלות אחרות בקרב בעלי חיים.

קריאת טבלת מיוןזבוב הצה צה
זבוב הצה צה
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: פרוקי רגליים
מחלקה: חרקים
סדרה: זבובאים
תת־סדרה: זבובים
משפחה: Glossinidae
סוג: Glossina
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Glossinidae
תחום תפוצה
Tsetse distribution.png
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הוא דומה במראהו לזבוב הבית אולם קיימים הבדלים שניתנים להבחנה בעין: זבוב הצה צה מקפל את כנפיו לגמרי בזמן מנוחה, כך שהן מונחות אחת על השנייה וחופפות את שטחה של הבטן. בנוסף יש לו חדק ארוך שמזדקף ישר קדימה ומחובר לתחתית ראשו במעין בלוטה נראית לעין.

שמו העממי ניתן לו בגלל צליל הצקצוק שהוא משמיע במעופו.

מחזור חיים ואנטומיהעריכה

אורך חיי זכר הצה צה נמשכים 2-3 שבועות, בעוד חיי הנקבה עשויים להמשך חודש עד ארבעה חודשים. ההזדווגות מתרחשת פעם אחת בחייו של כל חרק, זכר או נקבה. לעיתים רחוקות נקבה מזדווגת יותר מפעם אחת. הזרע מההזדווגות משמש להפריית ביצים רבות לאורך זמן. בניגוד לחרקים רבים, הנקבה מפרה רק ביצה אחת כל פעם ומגדלת את הזחל בתוך רחמה כשהוא ניזון מבלוטת חלב בתוכה. במשך תשעה ימים מתפתח הזחל תוך שהוא עובר שני שלבים והוא מופרד מאימו כאשר הוא בשלב השלישי - הרימה. הנקבה מסוגלת לפרות ולהרות שוב מיד לאחר הטלה של זחל אחד, אולם כדי להזין אותו היא חייבת להמשיך להיות ניזונה מדם. במקרה שהנקבה לא ניזונה ממספיק דם, הזחל יצא קטן וחלוש ולעיתים לא יישאר בחיים. שלב הרימה נמשך כמה שעות, בהן אוכל הזחל וגדל. לאחר מכן הוא מתחפר באדמה או בפסולת, מייצר פקעת שהיא כיסוי חיצוני קשה ונהפך בתוכו לגולם. גודל הפקעת לרוב פחות מס"מ אחד, מלבנית, ובקציה האחד מחולקת לשתי אונות כהות יותר. בסיום גלגול החיים הזה שנמשך כמה שבועות, יוצא זבוב בוגר בגודל של 0.5 עד 1.5 ס"מ. ראשו גדול, שתי עיניו רחוקות ומובדלות זו מזו ומחושים יוצאי דופן בצורתם. החזה יחסית ארוך והבטן רחבה יותר מאשר ארוכה וקצרה מהכנפיים. לזבוב שלושה זוגות רגליים, שתי כנפיים ושתי בוכניות.

בסוג Glossina יש בין עשרים לשלושים מינים שמחולקים לשלוש קבוצות. התנהגות הזבובים משתנה בהתאם למין ולמזג האוויר. מינים מסוימים חיים בסביבה מיוערת בעוד אחרים נמשכים לשדות עשב בהם שוהות חיות גדולות. מינים אחרים מעדיפים סביבה של צמחייה עבותה לגדות גופי מים. גם הזכרים וגם הנקבות ניזונים מדם, אולם לא כל המינים בהכרח נשאים של מחלת השינה.

חדק כנפיים מקופלות תא גרזן שערות מסתעפות במחושים
לזבובי הצה צה חדק ייחודי, בעל מבנה ארוך וצר המחובר לתחתית הראש ומופנה קדימה במנוחה מקפלים זבובי הצה צה את כנפיהם בצורה מלאה זו על זו התאים במרכז הכנף בעלי צורת "גרזן" במחוש יש שערות מסועפות

נזקים לאדםעריכה

הנזק העיקרי והחמור שגורם הזבוב הוא העברת פרוטיסט Trypanosoma שחי כטפיל בגופו של הזבוב. בעת עקיצה, מועבר הטפיל לגוף הנעקץ וגורם למחלת השינה. המחלה גורמת בדרך כלל למוות ומדי שנה מתים ממנה עשרות אלפי אנשים. ב-2012 ירד לראשונה מזה 50 שנים מספר המתים מתחת ל-10,000[1][2]. בנוסף, הזבובים עוקצים גם חיות משק שחולות ומתות ובכך נגרם נזק כספי לחקלאים. הדלדלות משק החי מוביל גם להתפתחות של רעב באזורים הנגועים, כתוצאה מחוסר היכולת לעבד את השדות[3]. לעיתים, כתוצאה מנזקים גבוהים מדי, היגרו כפרים שלמים לאזורים הרריים בהם לא חי הזבוב[4].

אמצעי הדברהעריכה

בגלל הסיכון הרב שבעקיצות הזבוב, מופעלים מגוון אמצעים על מנת לצמצם את נושאי המחלה שנישאים על ידו או לצמצם את אוכלוסיית הזבובים עצמה.

אחד האמצעים העיקריים הוא ביעור קרקע באזורים לא מיושבים משיחים ועצים בהם הוא חי. אמצעי זה דורש שריפה מחזורית של השטח כדי למנוע צמיחה מחודשת. עם זאת, הנזקים הסביבתיים שנגרמו כתוצאה מכך והקושי להפעלתה, גורמים לזניחת השיטה. שיטות נוספות שיעילות ברמה מקומית אך לא פותרות את הבעיה לגמרי הן הדברה, הדבקה בטפילים נייטרליים ומלכודות פשוטות. אמצעי נוסף שננקט ונחשב מוצלח הוא חשיפה של זבובים זכרים במעבדה לקרינת גמא ועיקורם, ואחר כך לשחררם לטבע.[5]. הזכרים המעוקרים מתחרים עם הזכרים בטבע על זיווג עם הנקבות, אך אלו לא מטילות ביצים בעקבות זיווג כזה וכך מצומצמת אוכלוסיית הזבוב בדור הבא.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ ארגון הבריאות העולמי
  2. ^ מידע באתר אוניברסיטת בוסטון
  3. ^ חדשות החקלאות
  4. ^ באתר ארגון המזון והחקלאות
  5. ^ כתבה באתר פורבס