טומאת זב

טומאה קלה שנגרמת לגבר שפלט זיבה
(הופנה מהדף זב (טמא))

בהלכות טומאה וטהרה, זב הוא איש שיצאה הפרשה מסוימת מאיבר המין שלו. כדי להיטהר, עליו להמתין עד שיעברו שבעה ימים רצופים ללא הפרשה זו ("שבעה נקיים"), ואז עליו לטבול במעיין ולהקריב קורבן. השם זב משמש גם כשם כללי למטמאי משכב ומושב שהם זב, זבה, נידה ויולדת.

טומאת זב
(מקורות עיקריים)
מקרא ויקרא פרק ט"ו
משנה זבים
ספרי מניין המצוות ספר החינוך קעח,
ספר המצוות עשה קד
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מהות הזיבהעריכה

לזיבה, יש דמיון מסוים לנוזל זרע, אבל היא שונה מעט בצבע ובמרקם הפנימי שבין חלקיה, כך שבעוד הזרע הוא כלובן (הכינוי של חז"ל לחלבון הביצה) של ביצה רגילה, הזיבה היא כלובן של ביצה מוזרה[1], דימוי נוסף שנאמר בגמרא, שהזוב דומה למי בצק של שעורים. מבואר בראשונים,[2] שמדובר בהפרשה מוגלתית, כתוצאה ממחלה מידבקת בדומה למחלה הקרויה בימינו "זיבה"[3].

חילוק בין זב בעל שתי ראיות לזב בעל שלוש ראיותעריכה

חומרת טומאתו תלויה במספר הפעמים ובהפרש הזמן ביניהם: אם ראה פעם אחת - לדעת בית שמאי הרי הוא בספק זב, ואם יראה ראייה נוספת יטמא למפרע. לדעת בית הלל, וודאי שאינו זב, אף אם יראה ראייה נוספת, אלא דינו כבעל קרי בלבד, ואיננו אב הטומאה, אף אם יראה אחר כך ראייה נוספת[4]. אם ראה שתי ראיות, תוך יום אחד או תוך יומיים רצופים - דינו כזב לכל דבר, פרט לכך שהוא פטור מקרבן להשלמת טהרתו. אם ראה שלוש פעמים, במשך יום או יומיים או במשך שלושה ימים רצופים - הרי הוא חייב גם בקרבן. נחלקו בית שמאי ובית הלל האם כשראה שלוש ראיות במשך שלוש ימים אך בהפסק של יום אחד באמצע, האם חייב קרבן, לדעת בית שמאי, הרי הוא כזב בעל שלוש ראיות שחייב קרבן ולדעת בית הלל הרי הוא כזב בעל שתי ראיות, ופטור מקרבן. להלכה קיימא לן בשתי המחלוקות כבית הלל[5].

תליית הזיבה בשבעת הדברים ובאונסעריכה

מכיוון שטומאת זיבה חלה רק כאשר הזיבה נגרמת כתוצאת ממחלה ודווקא בכלי הזרע ולא בחולשה כללית של הגוף וגם לא כאשר הזיבה נגרמת כתוצאה מגורם חיצוני (שאינו מחלה), לכן, ישנן שבעה דברים שתולים בהם את הזיבה, והם: אם הוא חולה או אם ידוע שגופו נחלש כתוצאה מאכילה או שתייה מרובה, או של דברים הגורמים לזרע לזוב, או במשא שהתאמץ לסחוב דברים כבדים או שקפץ, או שהרהר בענייני יחסי מין או שראה אשה יפה במיוחד, אף אם לא הרהר אודותיה. אין הוא נחשב לזב. קיימות אף דעות מקלות יותר של רבי יהודה ורבי עקיבא, רבי יהודה סובר שאף הרואה בהמה חיה או עוף מתעסקין ביחסי מין או שראה בגדים נאים צבועים של נשים ניתן לתלות בכך את הזיבה, ורבי עקיבא מקל אף יותר וסובר שכל שהזב אכל או שתה משקה כל שהוא באותו יום בו ראה את הזיבה, ניתן לתלות באכילה או שתייה מועטת זו את הזיבה.

כלל זה קיים רק לגבי ראיה שניה. ראיה ראשונה, גם אם היתה באונס, מצטרפת לספירת שתי ראיות לטמא כזב, ואף היא עצמה מטמאה כבעל קרי, ככל ראייה ראשונה אלא שאינה מצטרפת לקרבן במידה והיו שני ראיות אחריה.לגבי ראייה שלישית, קיימת מחלוקת במשנה, לדעת רבי אליעזר היא אינה מחייבת בקרבן אם היתה באונס. ולדעת חכמים ראייה שלישית מחייבת בקרבן אף אם היתה באונס. גם רבי אליעזר וגם חכמים מודים שראייה באונס סותרת את מניינו של הזב לשבעה נקיים

תליית הזיבה בקריעריכה

תלייה נוספת, נפסק במשנה כי ”הרואה קרי אינו מטמא בזיבה מעת לעת”, דין זה נאמר בראיה הראשונה בלבד. אך לאחר שכבר "נזקק לזיבה", והוא כבר חלה במחלת הזיבה, אין תולים את הזיבה בקרי אלא במחלת הזיבה, דין זה הוא דווקא לגבי יהודי אבל גר כתוב במשנה: ”גר שראה קרי ונתגייר - מיד הוא מיטמא בזיבה”. בראשונים מובאות מספר הסברים אפשריים לכלל זה: לאחר יציאת נוזל זרע מגוף האדם, יוצא גם זרע גרוע שאינו יוצא יחד עם הזרע עצמו, ולכן ייתכן שהנוזל שיצא אינו זיבה אלא המשך של נוזל הזרע שיצא באותה יממה. - הסבר הרמב"ם.

לפי הסברם של הר"ש משאנץ[6] ופירוש רש"י לנזיר[7], וכן הסביר הלחם משנה בדעת הרמב"ם. דווקא בראייה ראשונה של הזב, אנו אומרים כן, אך לאחר שכבר "נזקק לזיבה", והוא כבר חלה במחלת הזיבה, הגיוני יותר לומר שהזיבה קשורה למחלתו ולא לקרי שראה באותו יום[8], ולכן גם קובעת המשנה כי ”גר שראה קרי ונתגייר - מיד הוא מיטמא בזיבה”, כי גרותו של גר נחשבת כמחלה המחלשת את הגוף וגורמת לזיבה מפני ש"דואג בקבלת המצוות" כך שלא סביר לתלות את הזיבה מחמת הקרי[9].

  • לאחר יציאת הזרע מגוף האדם, האדם נחלש, וממילא שוב יש לתלות את יציאת הזיבה ב"חולי", שהוא אחד משבעה הדרים שבהם בודקים את הזב ותולים בהם את הזיבה. - הסבר המובא בר"ש, ודיעה זו גם מובאת במסכת נזיר (ס"ו) בפירוש רש"י ותוספות כדעתו של רב פפא, ולפי פירוש התוספות בנזיר, ההסבר אינו מספק נימוק מה הוא ההבדל בין יהודי לגר, שהרי בשניהם קיימת חולשה זו, מסקנת הגמרא היא שמדובר ב"גזירת הכתוב" (ראו בקטע הבא).

לפי הסבר של הר"ש משאנץ, חולשה זו אינה פוטרת את הזב מכיוון שהנוזל שיצא ממנו אינו "זיבה", (בשונה מההסבר הקודם המסביר כי מדובר בנוזל זרע ולא בנוזל זיבה), אלא מפני שמדובר באונס, ולכן תלייה זו היא רק בראייה השנייה שאינה מטמאה באונס, אך בראיה ראשונה שמטמאה באונס נטמא גם אחרי שראה קרי. ולכן אם הראיה השניה היא של גר, שראייתו הראשונה היתה בעודו גוי, מכיוון שהראיה הראשונה אינה מטמאה בטומאת זיבה, נחשבת הראיה השניה שלו כראיה ראשונה.

  • גזירת הכתוב: לפי מסקנת התלמוד במסכת נזיר, כפי פירוש התוספות, מדובר בגזירת הכתוב כפי המפורש בברייתא: נאמר בתורה ”וְהָיָה לִפְנוֹת עֶרֶב יִרְחַץ בַּמָּיִם”[10] - כלומר - גם לאחר שפנה היום, יש להמתין עד הערב ולאחר מכן בעל הקרי יכול לטבול גם אם ראה בינתיים זיבה, רבי יוסי שמצמצם את הזמן שניתן לתלות את הזיבה בקרי לומד זאת מהפסוק הקודם בו נאמר ”כִּי יִהְיֶה בְךָ אִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִהְיֶה טָהוֹר מִקְּרֵה לָיְלָה”, כלומר זמן הקרי נמשך רק לילה אחת ולא שניים.

בכל מקרה, מכיוון שגזירת הכתוב היא שטומאת קרי גורמת לקולא - שניתן לתלות בה את הזיבה שביום או מעת לעת שאחריה, מובן שדין זה קיים רק ביהודי שבו נאמרו פסוקים אלו ולא בגוי, ומכאן השוני בין יהודי לגוי[6].

רבי יוסי מחמיר ומתיר לתלות את הזיבה בזרע רק באותו יום עצמו אך ההלכה לא נפסקת כמותו[11].

טהרת הזבעריכה

טבילהעריכה

  ערך מורחב – טבילה במעיין

חידוש מיוחד קבעה התורה בעניינו של הזב, שעליו לטבול במעיין דווקא, ולא די במקווה[12]. ובזה התייחד זב שאפילו זבה אינה טעונה טבילה במעיין ואילו זב טעון טבילה במי מעיין.

קורבנות הזבעריכה

למחרת יום טבילתו, עליו להביא קרבן להשלמת טהרתו[13]: זוג עופות, אחד לקורבן חטאת והשני לקורבן עולה, בדומה לקרבן הזבה. עד הבאת הקורבנות הוא מנוע מלהיכנס לבית המקדש ומלאכול קורבנות, כמו כל "מחוסר כיפורים".

דיני טומאה וטהרהעריכה

  ערך מורחב – טומאה היוצאת מגופו

התורה קבעה על הזב והדומים לו (נידה, זבה, יולדת) סדרת חומרות מיוחדות. חומרות אלו אינן קיימות אפילו בטומאת מת[14].

לקריאה נוספתעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ תלמוד בבלי מסכת נדה דף לה עמוד ב
  2. ^ ראו אנציקלופדיה הלכתית רפואית, ערך זב
  3. ^ רבי אברהם אבן עזרא בויקרא טו, ח, רמב"ן שם פסוק יא, ספר החינוך מצווה קעח
  4. ^ ישנו הבדל בינו לבעל קרי רגיל בכך שאפילו אם הוא קטן שאינו מטמא טומאת קרי בדרך כלל, אם ראה ראייה אחת של זיבה, מטמא בקרי
  5. ^ משנה מסכת זבים פרק א משניות א-ג, מסכת מגילה פרק א משנה ז
  6. ^ 1 2 הר"ש משאנץ על מסכת נזיר ג ב.
  7. ^ שמקובל שחיברו הריב"ן
  8. ^ לפי דבריו זה הוא פירוש רב פפא במסכת נזיר "איידי חולשא הוא דחזי", כלומר לכן בנזקק לטומאה אין תצולים את הראיה בקרי, כי מסתבר לומר שחולשת הזיבה גמרה לו את הראייה
  9. ^ ובכך הוא מסביר את הדיון בין רבא לרב פפא במסכת נזיר, ”אמר לו רבא והתנן גר שנתגייר מטמא מיד בזיבה א"ל אין לך חולי גדול מזה".”.
  10. ^ דברים כג יב
  11. ^ משנה, מסכת זבים, פרק ב', משנה ג'.
  12. ^ ויקרא טו, יג וכן ברמב"ם הלכות מקוואות פרק א' הלכה ה'
  13. ^ יקרא טו, יד
  14. ^ משכב והיסט - משנה מסכת זבים פרק ד משנה ו. מעיינות - תלמוד בבלי מסכת חולין דף פח עמוד א


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.