זהות לאומית

הזהות ותחושת ההשתייכות של אדם למדינה אחת או לאומה אחת המשותפת לקבוצת אנשים

זהות לאומית היא הזהות ותחושת ההשתייכות של אדם למדינה אחת או לאומה אחת המשותפת לקבוצת אנשים.[1][2] לדוגמה, בעוד שאדם בעל אזרחות ישראלית יכול לומר על עצמו כי הוא ישראלי, לעיתים גם כאשר אדם גדל בקהילה ישראלית הוא יוכל לומר שהוא מרגיש ישראלי.

זהות לאומית אינה תכונה מולדת. מחקרים שונים הוכיחו כי הזהות הלאומית של אדם היא תוצאה ישירה של הנוכחות היום-יומית של אלמנטים בעלי "מכנה משותף" אותם חולקים אנשים המשתייכים לאותה המדינה או האומה: סמלים לאומיים, שפה, צבעים לאומיים, ההיסטוריה של האומה, תודעה לאומית, קשרי דם, תרבות, מוזיקה, רדיו, טלוויזיה וכדומה. ישנן גישות רוחניות המזהות בני עם מסוים כחולקים מטען רוחני משותף. על פי גישות אלו הזהות הלאומית היא חשיפה של תשתית של זהות קיימת ולא יצירה של זהות חדשה.

יצוין כי תחושת הזהות הלאומית של רוב האזרחים של מדינה אחת, או אומה אחת, נוטה להתחזק כאשר היא מאוימת מבחינה צבאית. תחושת ההשתייכות לאומה הכרחית ככל שהאיום החיצוני מתבהר.

ישנם מקרים שבהם הזהות הלאומית מתנגשת עם הזהות האזרחית של האדם. לדוגמה, רבים מערביי ישראל משייכים עצמם או משויכים ללאום הערבי או הפלסטיני, בעוד שהם אזרחים בישראל, אשר מצויה בסכסוך עמם. כמו כן, ישנם מקרים שבהם מדוכאת הזהות הלאומית של קבוצה מסוימת על ידי השלטון במדינה שבה היא חיה. דוגמה בולטת לכך הייתה בקרב הקטלאנים תחת משטרו של פרנסיסקו פרנקו, שהשתמשו בקבוצות הספורט של ברצלונה על מנת להביע את הזהות הלאומית שלהם בעת שנאסר עליהם ללמד את שפתם, השפה הקטלאנית, ולהציג סממנים לאומיים אחרים.

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא זהות לאומית בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Ashmore, Richard D.; Jussim, Lee; Wilder, David, eds. (2001). Social Identity, Intergroup Conflict, and Conflict Reduction. Oxford University Press. עמ' 74–75. ISBN 9780195137439. 
  2. ^ Tajfel, Henri; Turner, John C. (2004). "The Social Identity Theory of Intergroup Behavior". in Jost, John T.; Sidanius, Jim. Key readings in social psychology. Political psychology: Key readings. Psychology Press. עמ' 276–293).