פתיחת התפריט הראשי

זוּז (מכונה גם דינר) הוא מטבע עתיק ששימש בארץ ישראל ובסביבתה מן התקופה ההלניסטית ועד שלהי העת העתיקה.


מקור המילהעריכה

מקור המילה באכדית, zuzu. הוא נזכר במכתבי יב, במגילות ים המלח, במשנה ובתלמודים.

ערכועריכה

יש עדות כי ״זוז״ היה שם כללי לכמה סוגים של מטבעות[1], הן של כסף והן של זהב.[2] אולם ערכו של הזוז בתקופת המשנה היה רבע השקל המקראי (הסלע מזמן המשנה) כשוויו של יום עבודה. הזוז מופיע לעיתים קרובות במשנה. למשל במסכת כתובות נקבע ש"המשיא את בתו לא יפחות לה מחמישים זוז", ובמסכת פאה נקבע "מי שיש לו מאתיים זוז לא יטול לקט, שכחה, ופיאה, ומעשר עני". הוא היה עשוי כסף טהור. על שמו המעה נקראת בארמית "דנקא" - שישית, של הדינר.

בתלמוד הבבלי משמש הזוז לציון הדרכמה הסאסאנית. צורת הריבוי "זוזֵי" משמשת גם עבור כסף באופן כללי, לדוגמה: "רב כהנא יהב זוזי אכיתנא" (רב כהנא השקיע כסף בפשתן; בבא קמא קג ע"א).

"תרֵי זוּזֵי" - שני זוזים - הם המחיר ששילם האב עבור הגדי בפיוט הפסח הידוע חד גדיא.

הערות שולייםעריכה

  1. ^ זוזין אלו האמורים כאן הן הדינרין .. - פירוש המשנה לרמב"ם בבא בתרא י ב (מהדורת קאפח), שלא בכל מקום הזוז שווה לדינר
  2. ^ דינר זהב הוא עשרים וחמשה דינרי כסף - פירוש המשנה להרמב״ם, מסכת קדושין פרק ד משנה א (בהערות ר״י קאפח מצוין למסכת כתובות (י ג)