זוזו מוסא
מוסא ז'וזף אלקיס (ינואר 1928 – 30 ביולי 2011) הידוע בכינויו זוזו מוסא, היה כנר ישראלי, מנצחה של תזמורת קול ישראל בערבית לשעבר.
 | |
| לידה |
ינואר 1928 אלכסנדריה, מצרים |
|---|---|
| פטירה |
30 ביולי 2011 (בגיל 83) חולון, ישראל |
| שם לידה | מוסא ז'וזף אלקיס |
| מקום קבורה |
בית העלמין ירקון  |
| מוקד פעילות |
 ישראל |
| תקופת הפעילות | 1956–2011 (כ־55 שנים) |
| עיסוק | כנר, מנצח |
| סוגה | מוזיקה ערבית |
| שפה מועדפת |
ערבית |
| כלי נגינה | כינור |
| שיתופי פעולה בולטים | תזמורת קול ישראל בערבית |
  | |
תולדות חייו עריכה
מוסא אלקיס נולד בשכונת סככיני באלכסנדריה שבמצרים, למשפחה בעלת אמצעים. הוא נקרא על שם אביו, שנפטר בדיוק ביום היוולדו והוא בן 36; השם שייעד לו אביו, ז'וזף, התגלגל לכינוי "זוזו". כילד ניגן בכלי נשיפה. למד לנגן בכינור בגיל 9 לצד אחיו, שהיה תלמידו של חסיין גנאד, מנהל תזמורתה של אום כלת'ום. הוא נודע כילד פלא והופיע במועדוני לילה באלכסנדריה ובקהיר. באותה עת לא חי חיים יהודיים ואף היה צם ברמדאן עם חבריו הנגנים המוסלמים.
בנעוריו היה חבר "תזמורת היהלומים" שליוותה את עבד אל-חלים חאפז, ממנה עבר ללהקתו של כוכב הזמר המצרי עבד אל-והאב, עמו גם הופיע במספר רב של סרטים. באותה תקופה חי ברווחה כלכלית וניהל חיי בוהמה. לאחר קום מדינת ישראל החלה לגבור במצרים גישה אנטישמית, שגלשה גם למילות השירים אותם ליווה מוסא. בשנת 1956, עם התחממות גיזרת תעלת סואץ, הוציא גמאל עבד אל נאצר צו נשיאותי המגרש את כל נושאי הדרכונים הבריטיים והצרפתיים ממצרים. כך נאלץ מוסא, שהיה בעל דרכון צרפתי, לעזוב את מצרים. הוא התאחד עם אמו ואחיו, שכבר עלו לישראל לפניו.
מוסא הגיע מדירות הפאר שהיו לו בקהיר ובאלכסנדריה למעברת מחנה ישראל שליד לוד. למרות הלם המעבר, החליט מוסא להרוויח מניסיונו כמוזיקאי ועד מהרה נודע ככנר. באותה עת הצטרף לגרעין המייסד של "התזמורת הערבית של בית השידור הישראלי" (תזמורת קול ישראל בערבית), שהורכב מכמה מבכירי המוזיקאים יוצאי עיראק ומצרים, ביניהם גם נגן החליל אלברט אליאס, והכנר פליקס מזרחי.
בשנת 1959 נשא לאשה את הזמרת והשחקנית לילית נגר, אך הנישואין לא האריכו ימים. כאשר פרש נגן העוד ומנהלה הראשון של התזמורת עזרא אהרון, תפס מוסא את מקומו. בהשפעתו עברה התזמורת מדגש עיראקי לדגש מצרי. בנוסף, מוסא שילב בתזמורת נגנים ערבים ישראלים מנצרת. עם הקמת הטלוויזיה הישראלית, דרש את שילוב התזמורת בתוכניות וקיבל תוכנית שבועית בשם "מסא אל-ח'יר".
בדרך כלל לא ניצח מוסא באופן פורמלי אלא ניגן בכינור והדריך את התזמורת[1][2]. כיוון שאברהם סלמאן, נגן הקאנון העיוור, ישב בקדמת הבמה והתזמורת מאחוריו, סברו רבים מצופי הטלוויזיה שהוא-הוא זוזו מוסא.
מוסא חזר רק פעם יחידה לקהיר, סמוך לחתימת הסכם השלום בין ישראל למצרים ב-1979.
בשנת 1980 התחתן עם איידה לבית אלפסי, זמרת ילידת קזבלנקה שחיה בארצות הברית ופריז. ב-1988 החלה איידה בהליכי חזרה בתשובה ומוסא הצטרף אליה בחזרה לדת. בסוף חייו ניגן רק באירועים לציבור הדתי וכאלה שלא נשמעת בהם זמרת נשים.
ב-1993, עם צאתו לגמלאות, פורקה תזמורת קול ישראל בערבית.
קישורים חיצוניים עריכה
- זוזו מוסא, דף שער בספרייה הלאומית
- אביחי בקר, הוא חזר בתשובה: זוזו בכינור(הקישור אינו פעיל), פורסם במוסף הארץ, 29 נובמבר 2002
- הכנר זוזו מוסא הלך לעולמו, באתר ynet, 31 ביולי 2011
- בן שלו, מת זוזו מוסא, מנצח ומנהל תזמורת קול ישראל בערבית, באתר הארץ, 1 באוגוסט 2011
- בן שלו, זוזו מוסא היה לשם נרדף לתזמורת קול ישראל בערבית, באתר הארץ, 3 באוגוסט 2011
- מוסא מפרסם את כלי הרכב "טילון", מעריב, 17 ביוני 1962
- מידע על זוזו מוסא בקטלוג הספרייה הלאומית
זוזו מוסא ותחיית המוזיקה הערבית בישראל, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, מאי 2022
