זורואסטריות

דת פרסית עתיקה שנוסדה במרכז אסיה על ידי זרתוסטרא
(הופנה מהדף זורואסטרים)
המונח "אמגושים" מפנה לכאן. לערך העוסק בסיפור מהאוונגליון, ראו שלושת האמגושים.

זורואסטריות, המכונה גם מזדאיזם[1], היא דת פרסית עתיקה שנוסדה, ככל הנראה, בתחילת האלף הראשון לפנה"ס במרכז אסיה על ידי זרתוסטרה.

זורואסטריות
שורשים, סיווג והנהגה
זרם קוסמולוגיה דואליסטית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקור השם זרתוסטרה עריכת הנתון בוויקינתונים
מייסד זרתוסטרה עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות אווסטית עריכת הנתון בוויקינתונים
תאולוגיה, טקסטים וטקסים
טקסט מכונן אווסטה עריכת הנתון בוויקינתונים
מאפיינים מונותאיזם, קוסמולוגיה דואליסטית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
מקדש זורואסטרי בעיר יזד באיראן

קהילות מאמינים של דת זו קיימות היום בעיקר באיראן ובהודו ומונות יחד כמה מאות אלפי בני-אדם.

הזורואסטריות הייתה הדת הרשמית והמרכזית באימפריה הפרסית על גלגוליה השונים, מהמאה ה-7 לפנה"ס ועד הכיבוש הערבי-מוסלמי במאה ה-7 לספירה. יש הטוענים כי היא השפיעה על מנהגים ומסורות שונים של הדת היהודית, וכן גם בפיצול מהאיסלם הסוני לדת איסלם שיעי באיראן.[דרוש מקור]

עם התפשטות האסלאם והצרת צעדיהם של מאמינים בדתות אחרות, היגרו כמה מאות אלפים ממאמיני זרתוסטרא מאיראן להודו, והם מכונים בהודו עד היום בכינוי "פארסים". גל נוסף היגר מאיראן להודו בתקופת השושלת הקאג'ארית והם מכונים בהודו "איראני" (אנ').

עקרונות הדת עריכה

  ערכים מורחבים – זרתוסטרה, אהורא מזדא, אהרימן

הרעיון המרכזי בדת הזורואסטרית הוא הבחנה דיכוטומית בין טוב לרע, כשעל האדם לסייע בהשלטת הטוב על הרע. העולם הגשמי נוצר כזירת מלחמה בין הטוב לרע, ובו טוב ורע יכולים להתערבב.

כל הטוב בעולמנו נברא על ידי האל הראשי, אַהוּרַה-מַזְדָא (תרגום מילולי – אדון החוכמה), הנקרא בפרסית תיכונה אוֹהְרמַזד. לפני זרתושטרה, הייתה משמעות המילה אהורה "שֵׁד". זרתוסטרה הפך את תפקידי הטובים והרעים בעולם האלים, כך ש-דַאיוַה (בסנסקריט देव), המילה המשמשת בלשונות הודו לאֵל, הפכה בדת הזורואסטרית לשֵׁד (דִיוְ, באווסטית 𐬛𐬀𐬉𐬎𐬎𐬀).

כל הרע נברא על ידי הישות הרעה, אַנְגרַה-מַניוּ, הנקרא בפרסית תיכונה אַהְרֵימַן. בממד הרוחני הטוב והרע הם נפרדים. לכן עיקרון נוסף של הדת הזורואסטרית הוא הבחנה בין המימד הגשמי (פרסית תיכונית גֵיתִיג) למימד הרוחני (מֵינוֹג).

הדת הזורואסטרית שימרה את קיום האלים האיראניים, אך הגבילה אותם בהיררכיה מסובכת של "אלמותיים" ו"נערצים", שכעת היו תחת שליטתו של אהורה מאזדה או של אהרימן, מכיוון שכל היקום היה חלק מהטוב או הרע.

האור והאש נבראו על ידי אהורה-מזדא, ולכן הם מסמלים את הטוב. היעדר אור, כלומר חושך, מסמל את הרע. לפיכך האש היא מרכיב חשוב בפולחן הזורואסטרי, ולכן הזורואסטרים נקראים בטעות "עובדי אש".

תפילה ומנהגים עריכה

מדורת אש ניצבת במרכז המקדשים הזורואסטריים, והמתפללים פונים אליה בזמן התפילה. נהוגות חמש תפילות בכל יום. התפילות כוללות מזמורים מה"גאת'ות" (מזמורים שחיבר זרתוסטרא, ראו להלן), וכן התרה וקשירה של שרוך הקשור תמיד סביב מותניו של המאמין ומחובר לחולצתו. טקסי טהרה מתקיימים לפני התפילה, והם כוללים רחצת הגוף. לכלוך נחשב קשור ברוע ולכן קיימת הקפדה יתרה על ניקיון בזורואסטריות. כיוון שאש ואור נחשבים כביטוי לטוב, לא מקובל לכבות נר, אלא להמתין לדעיכתו מאליו. בעת הדלקת אש מקובל לומר תפילה. נהוג ללכת עם כיסוי ראש כל הזמן.

דיני טומאה וטהרה עריכה

  ערך מורחב – מגדלי שתיקה

מכיוון שהטוב והרע נמצאים במלחמה מתמדת, חשוב מאוד לשמור על טהרה. הזורואסטרים מפורסמים בדיני הנידה ובדיני טומאת המת שלהם.

על פי הזורואסטריות, הווסת היא המצאה של אהרימן, הישות הרעה. היא נבראה על מנת להחליש את הנשים כדי שלא יילחמו ברוע. בזמן הווסת, האישה נתונה לשליטתו של אהרימן ולכן היא טמאה. נידות היו סגורות בבקתה נפרדת או בחדר נפרד, ללא חלונות כדי שמבטן לא יטמא את השמש, הירח והכוכבים. אסור היה להן ללבוש את בגדיהן הרגילים אלא רק תכריכים. כדי שלא יהיו חזקות בזמן זה, היה עליהן לאכול מעט מאוד, בכפפות, מצלחת מתכת (שאינה יסוד מקודש). את השיירים היו משמידים. יומיים לאחר תום הווסת, או תשעה ימים לאחר הופעתה, היה על האישה להיטהר באמצעות טבילה ב"גוֹ-מֶז" – שתן של פר שעמד חצי שנה בשמש לשם טיהור.

את המתים לא ניתן לקבור באדמה, שהיא מיסודות העולם המקודשים, וכן לא לשרוף באש או להשליך לנהר, שגם הם יסודות מקודשים בדת. מחמת כך גוויית האדם המת נלקחת למבנה חסר גג בשם דַחְ'מָה, ועוף השמיים אוכל את בשר המת. העצמות שנותרו מטוהרות באור השמש כחצי שנה, ולאחר מכן מותר לקבור אותן. מנהגי טומאת המת של הדת הזורואסטרית הקנו לה שם של דת אקולוגית. כיום מותר לשרוף את המת בחשמל, שאינו יסוד מקודש בדת הזורואסטרית.

חגים ומועדים עריכה

 
פרוהר, סמל הזורואסטריות

לוח השנה הזורואסטרי הוא לוח שנה שמשי. גרסה של לוח השנה הזה עדיין מקובלת באופן רשמי באיראן. גרסה זו משמשת גם בסיס לכתיבת הורוסקופים באסטרולוגיה המודרנית. קיימות שתי גרסאות נוספות של לוח השנה המשמשות אחדות מהקהילות הזורואסטריות. על-פי הלוח הנהוג היום באיראן, מתחילה השנה בשנייה המדויקת של ההשתוות האביבית (20 או 21 במרץ על-פי הלוח הגריגוריאני). יום זה מכונה "נוֹ-רוּז" ("יום חדש", בפרסית: نوروز), והוא פותח את חגיגות השנה החדשה, הנהוגות היום באיראן גם בקרב מוסלמים. חגים נוספים הם צ'רבאשה סורי, הנחוג ביום רביעי שלפני הנורוז, ליל היולידה הנחוג בלילה הארוך של השנה, וחג הסנדה.

הספרות הדתית עריכה

  ערכים מורחבים – אווסטית, אווסטה, ספר אלף החוקים

האווסטה והגאת'ות עריכה

הספר הקדוש לזורואסטרים הוא האווסטה (בפרסית: اوستا), הכוללת בעיקר מזמורים ותפילות בשפה המכונה "אווסטית" - שפה איראנית עתיקה אשר אינה מוכרת משום מקור אחר. 17 מהמזמורים, שנכתבו בידי זרתוסטרא עצמו, מכונים גאת'ות (בפרסית: گات‌ها; ביחיד: גאת'ה, אווסטית gāθa "מזמור"). מחבריהם של יתר המזמורים אינם ידועים. במשך דורות רבים נמסרה האווסטה בעל-פה. גם בתקופה שבה השפה הפרסית כבר נכתבה, העלאת האווסטה על הכתב נחשבה חילול קודש משום שכך מעבירים אותה מהממד הרוחני לממד הגשמי, שבו טוב ורע יכולים להתערבב. בתקופת האימפריה הסאסאנית הועלתה האווסטה על הכתב באלפבית שהומצא במיוחד למטרה זו. ההצדקה לכך הייתה מלחמות וכיבושים רבים שסיכנו את העברתה של האווסטה בעל פה. האווסטה הסאסאנית כללה 24 כרכים, וחלקים ממנה אף תורגמו לפהלוויניב הזורואסטרי של פרסית אמצעית ששימש שפת הממלכה הרשמית באותה תקופה) בצד הטקסט המקורי. רוב האווסטה הסאסאנית אבדה במהלך הדורות, כך שהאווסטה המודרנית כוללת רק קטעים מעטים ממנה. כתב היד העתיק ביותר של האווסטה המודרנית הוא משנת 1323.

הספרות המשנית וספרות הזנד עריכה

 עמוד ראשי
ראו גם – שאהנאמה, דיווים, ח'שם, אינדר, אקומאן

ספרות משנית זורואסטרית רבה נכתבה בלשון הפהלווית, הניב הזורואסטרי של הפרסית התיכונה, בתקופת האימפריה הסאסאנית. בהם הדינקרד "מעשי הדת", "בונדהישן" ו"ריוויאת". הראשון הוא סדרה של תשעה ספרים אשר נכתבו ככל הנראה במאה התשיעית, וכונו על ידי חוקרים בשם "אנציקלופדיה מזדאית". המונח זנד תורגם לעברית "פרשנות". ספרות הזנד היא ספרות פרשנית לאווסטא בעיקרה, הכתובה בפהלווי. בין הדיונים בספרות זו ניתן למצוא פירושים אודות דרך לימוד הכתבים הדתיים ועריכת הטקסים הדתיים הזורואסטריים.

ברוב כתבי הזנד ניתן למצוא תרגום מילולי של הטקסט האווסטי ולאחר מכן (לעיתים אף בתוך התרגום) פירושים וביאורים למונחים שונים ופרשנויות, לעיתים תוך הבאת יותר מדעה אחת או מקור אחד (פעמים רבות מובאת דעה נוספת תוך ציון הנוסחה "יש האומרים כך: ...", ולעיתים תוך ציון הסמכות עצמה).

הטענות על השפעת הזורואסטריות על היהדות עריכה

הדת הזורואסטרית הייתה דת מרכזית ונפוצה בתקופת התגבשותה של היהדות. יש הסוברים כי מוטיבים מן הדת הזורואסטרית כמו דיני טהרה, כיסוי ראש, וגם אמונות שונות על תחייתו העתידית של הגוף, על מאבק נצחי בין כוח טוב לכוח רע, על יום הדין, ועל חיי נצח השפיעו על התגבשות מאפייני היהדות וממנה גם על הדתות המונותאיסטיות שבאו אחריה[דרוש מקור], הנצרות והאסלאם.

יש טענה שגולים מבבל שהייתה תחת שליטת האימפריה הפרסית הם שגיבשו כמה מעקרונות הדת היהודית העיקריים בימי עזרא ונחמיה. ביהדות אפשר למצוא הדים גם לפולמוס עם הזורואסטריות. אחד הפולמוסים האלה מופיע בספר ישעיהו: "כֹה אָמַר ה' לִמְשִיחוֹ לְכוֹרֶשׁ (...) כִי-אֶפֶס בִלְעָדָי אֲנִי ה' וְאֵין עוֹד. יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶךְ עֹשֶׂה שָלוֹם וּבוֹרֵא רָע אֲנִי ה' עֹשֶׂה כָל אֵלֶה." (ספר ישעיהו, פרק מ"ה, פסוקים א'ז')

מנהג דומה ליהודים ולזורואסטרים הוא לבישת גופייה בעלת גדילים מתחת לחולצה. אצל היהודים מדובר על טלית קטן וציציות, אצל זורואסטרים הפתיל הקדוש נקרא קאסטי.

הדת הזורואסטרית נודעה בתלמוד היהודי, שם נזכרים אהורה-מזדא כ"אהורמיז", ואהרימן כ"הורמיז",[2] או כ"הורמיז" וכ"הורמין".[3] הכהנים הזורואסטריים מכונים בתלמוד 'חַבָּרִים'.[4] ולפי חלק מהפרשנויות, כוונת התלמוד ל"שעת הסכנה" שבגינה התירו להדליק את נרות חנוכה על השולחן במקום בפתח הבית, היא מפני חג ה"סדה" הזורואסטרי החל בתקופת חנוכה.[5]

הזורואסטריות כדת מונותאיסטית עריכה

יש הרואים בזורואסטריות דת מונותאיסטית, אולם יש מחלוקת על ההשקפה הזאת. המוסלמים שכבשו את פרס ראו את הזורואסטרים כחלק מ"עם הספר" (أهل الكتاب), אלא שלא עשו כן מפני שלא היו פאגאנים אלא מפני שיש בידם ספר המכיל את הכרזת האל שלהם. המחקר האירופי המודרני של הזורואסטריות, מראשית המאה ה-18 ואילך, ניסה תחילה להראות כי זורואסטר היה נביא מונותאיסט שרעיונותיו עוותו וסולפו במשך הזמן, אולם דעה זו אינה מקובלת עוד, ורוב החוקרים דווקא מצביעים על המשכיות והתמדה של הרעיונות והמנהגים הזורואסטרים לאורך הדורות.

אישים מפורסמים בני הדת עריכה

ראו גם עריכה

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה