זכריס טופליוס

היסטוריון פיני

זכריס (סקריס) טופליוספינית: Zachris Topelius; ‏14 בינואר 181812 במרץ 1898) היה סופר ומשורר פיני שכתב בשוודית, ונחשב לדמות מייסדת בספרות הילדים והנוער בשוודיה ובפינלנד. כן עבד כעיתונאי, היסטוריון ושימש כרקטור אוניברסיטת הלסינקי.

זכריס טופליוס
Zachris Topelius
לידה 14 בינואר 1818
Nykarleby, פינלנד עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 12 במרץ 1898 (בגיל 80)
סיפו, פינלנד עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הדוכסות הגדולה של פינלנד עריכת הנתון בוויקינתונים
לאום שוודים של פינלנד עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות הייטניימי עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת הלסינקי עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה פינית, שוודית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה שירה, ספרות ילדים, סיפורת עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות Fältskärns berättelser, Boken om vårt land, Läsning för barn עריכת הנתון בוויקינתונים
הושפע מ וולטר סקוט, גאורג וילהלם פרידריך הגל, הנס כריסטיאן אנדרסן עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג אמילי טופליוס עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Toini Topelius, אווה טופליוס עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • Svenska Akademiens stora pris (1886)
  • מסדר סנטה אנה, דרגה 2 (1877)
  • מסדר סטניסלב הקדוש, דרגה 2 (1866)
  • מסדר כוכב הקוטב - אביר מדרגה שנייה (1865)
  • אות המסדר אנה הקדושה, דרגה 3 (1862)
  • valtioneuvos (1878)
  • מפקד דרגה ראשונה במסדר כוכב הקוטב (1888)
  • בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה עריכת הנתון בוויקינתונים
topelius.sls.fi
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
זכריס טופליוס, איור מתוך כתב עת שוודי משנת 1866

ביוגרפיה וכתיבתו עריכה

שמו הרשמי של טופליוס היה "זכריאס" (Zacharias), ולעיתים אף השתמש בשם זה, אך העדיף את השם "זכריס" ולעיתים חתם אך בקיצור "ז.". "טופליוס" הוא צורה לטינית של השם הפיני "טופילה".

טופליוס נולד בעיירה קודנאס, במחוז אוסטרובותניה במערב פינלנד, שתושביו דוברי שוודית. אביו היה רופא ונשא אף הוא את השם "זכריאס טופליוס". כתחביב עסק אביו בתיעוד שירי עם פינים. בילדותו נשלח לבית הספר בעיר אואולו ושהה שם אצל קרובי משפחה שהפעילו ספריית השאלה, וטופליוס גדל כשהוא מוקף בספרים, שהפעילו את דמיונו העשיר.

ב-1831 הגיע להלסינקי והסתובב בחוג הלאומנים הפינים שסבבו את לודוויג רונברג, שבביתו שהה. ב-1833 החל ללמוד באוניברסיטת הלסינקי, עד לקבלת תואר דוקטור לפילוסופיה בשנת 1847 לאחר שהגן על תזה שעסקה במנהגי הנישואים של הפינים הקדמונים. הוא למד היסטוריה, תאולוגיה ורפואה. הוא היה "המזכיר של החברה הפינית לחי והצומח", ובין 1846 ל-1861 הועסק בספריית האוניברסיטה ולימד היסטוריה, סטטיסטיקה ושוודית בבית ספר.

ב-1854 קיבל משרת פרופסור להיסטוריה שלא מן המניין באוניברסיטה, ולאחר מכן ב-1863 קיבל משרת פרופסור מן המניין לפינית, רוסית והיסטוריה נורדית, וב-1876 קיבל משרת פרופסור מן המניין להיסטוריה כללית. הוא היה רקטור של האוניברסיטה בין 1875 ל-1878, ולאחר מכן פרש, וקיבל את התואר "יועץ ממלכתי" (статский советник), תואר כבוד באימפריה הרוסית שפינלנד הייתה חלק ממנה באותו הזמן. גם לאחר פרישתו מהאוניברסיטה, ב-1878, הוא המשיך לעמוד בקשר עם האוניברסיטה, ובמקביל השקיע עצמו ביצירה ספרותית.

עוד בצעירותו התפרסם כמשורר לירי, ופרסם שלושה כרכי שירה בשם "פריחת האברש" בין 1845 ל-1854. בשנת 1850 פרסם רומן היסטורי בשם "דוכסית פינלנד". כן ערך את העיתון "הלסינגפורס גאזט" בין 1841 ל-1860. יצירתו האהובה ביותר היא "סיפורו של רופא צבאי", רומן היסטורי, בסגנון ולטר סקוט המתאר את סיפורה של משפחה שוודית פינית במאות ה-17 וה-18, החל מימי גוסטב השני אדולף, מלך שוודיה ועד ימי גוסטב השלישי, מלך שוודיה. היצירה פורסמה בהמשכים בין 1853 ל-1867. כן שלח ידו במחזאות, ומיצירותיו זכתה להצלחה טרגדיה בשם "רגינה ואן אמריץ" (1854). ביצירותיו כיוון לטיפוח לאומיות פינית חזקה. טופליוס עסק אף באופרה, ככלי ביטוי לאומי ורומנטי. בין היתר כתב, ביחד עם ידידו המלחין פרדריק פאסיוס, ליברטו לאופרה הפינית הראשונה "Kung Karls jakt", (הציד של המלך קרל). על אף שהליברטו נכתב בשוודית, הנושא נחשב לנושא לאומי פיני.

טופליוס זכור אף כאחד האבות המייסדים של ספרות הילדים הפינית והשוודית. בין 1865 ל-1896 ערך חוברות בשם "קריאת ילדים" שהשפיעו על ספרות הילדים הנורדית.[1] טופליוס מזוהה עם ספרות הילדים עד כדי כך שבמרכז הלסינקי מצוי פיסלו כשהוא מוקף בילדים.

טופליוס מת באחוזתו בסיפו שבפינלנד בשנת 1898.

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא זכריס טופליוס בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ אוריאל אופק, "עולם צעיר", הוצאת מסדה 1970, עמ' 327