פתיחת התפריט הראשי

ביוגרפיהעריכה

זלמן חן נולד ב-17 בדצמבר 1914 בדווינסק שבלטביה, בנם הבכור של סוניה-שיינה ואברהם חן, ולו שני אחים צעירים: יעקב ועליזה-פרידה. בדצמבר 1919 (תר"פ) עלה לארץ ישראל עם משפחתו. בתחילה התגוררה המשפחה במושבה פתח תקווה, ולאחר מכן השתקעה בעיר תל אביב (שם נולד ב-1931 אח נוסף, מיכאל).

ב-1932, כשהיה כבן 18, היה מראשוני העולים על הקרקע במושב תל צור שבשרון (לימים חלק מאבן יהודה), שם היה חקלאי. בראשית שנות ה-60 (אחרי ששב לתל אביב) תרם את נחלתו (כ-50 דונם) לסוכנות היהודית לבניית שיכון לעולים שפונו מהמעברה ("שיכון חן"). כיום נקרא שם על שמו רחוב חן[1].

בהמשך שב להתגורר בעיר. כיהן כמזכיר הלשכה הראשית של "בני ברית" בארץ וערך את עיתונה. בשנת 1946 נישא לקלרה בלאו, ובני הזוג היו הורים לבת ובן. לאחר נישואיו התגורר בירושלים.

בשנת 1950 התמנה לממונה על יחסי ציבור והסברה (דובר) במשרד העבודה. הוא החזיק במשרה זו במשך 27 שנה, עד 1977. בשנים אלה ערך את ירחון המשרד, "עבודה וביטוח לאומי" (לימים נקרא "עבודה ורווחה וביטוח לאומי"). בתקופה זו גם חיבר את "מדריך לעובד", שראה אור בהוצאת עם עובד בשיתוף משרד העבודה בשנת תשל"ב-1971. אחרי כן כיהן כדובר שירות התעסוקה במשך 9 שנים נוספות, עד 1986.

חן פרסם מאמרים רבים בעיתונים ובכתבי העת בארץ. פרט לכך שלח ידו בכתיבת שירים (מילים ולחן), מסות ודברי עיון.
את שירו הראשון, "הֵי, גַּל יָם, גַּלִי", חיבר בתרצ"ו, כאשר נפרקו שקי המלט הראשונים בנמל תל אביב. בחודש כסלו תרצ"ז (סוף שנת 1936) חיבר את שירו המפורסם ביותר, "שורו, הביטו וראו"[2]. השיר נכתב לאחר שהתבשר על עלייתו על הקרקע של קיבוץ תל עמל (לימים ניר דוד), מראשוני היישובים של חומה ומגדל. להפצתו של השיר תרם אברהם הרצפלד, שנהג לשיר אותו בכל טקס עלייה על הקרקע. הרצפלד ערך בשיר כמה שינויים, ושר אותו לראשונה בטקס העלייה על הקרקע של המושב בית יוסף בבקעת בית שאן בכ"ז בניסן תרצ"ז (1937). השיר היה להמנון ציוני פופולרי של ההתיישבות העובדת, ונחשב לשיר עם; רק כעבור עשרות שנים גילה חן כי הוא מחברו. שיר "עממי" נפוץ נוסף שחיבר חן, שהושר בין היתר בפלמ"ח ובתנועות הנוער, הוא "על יד העין"[3]. כן היה הראשון שהלחין את שירו המפורסם ביותר של לוי בן-אמיתי, "שדות שבעמק"[4]. חן חיבר לפחות חמישים שירים, שלכולם כתב הן מילים והן לחן[5]. שיריו בוצעו על ידי מקהלות ואמנים והופיעו בשירונים. את שירו "שורו, הביטו וראו" עיבד גיל אלדמע[6],

פרסם מספר ספרים: ספר השירה "חיים בשיר" (תש"ם 1980) והספר "שירים בסתיו: זיכרונות ילדות" (תל אביב תשנ"ב 1992), שבו כונסו כארבעים שירים ו-14 פרקי זיכרונות;[7] "דרכים לשמים" (תל אביב 1972), שבו סיפורים ומסות על בריאת העולם ושליחותו של האדם, על חייהם ובשורותיהם של אברהם, משה, ישו ומוחמד ועל בשורת הסוציאליזם (בשנת תשל"ט 1979 יצאו ארבעה מפרקי הספר, על אברהם, משה, ישוע ומוחמד, כספר נפרד בשם "חיי בשורה"); "ישוע בן יוסף: חייו ומותו" (תל אביב תשנ"ג 1993) ו-"מוחמד נביא האיסלאם" (תל אביב תשנ"ד 1994); וכן הספרים "שבע השנים המאושרות: גולדה מאיר – שרת העבודה" (תל אביב 1987), "המסע אל הציונות הסוציאליסטית" (ירושלים 1988) ו-"דוברות: ניסיון ישראלי" (תל אביב תשנ"א 1991). בשנת 1995 התפרסמה הקנטטה שלו, "ירושלים", לסולן בריטון, מקהלה ותזמורת.

לדברי אליהו הכהן, חן היה אדם אהוד[5]. בסוף יולי 1986 תם החוזה המיוחד שלו כדובר שירות התעסוקה, ובהוראת השר משה קצב לא הוארך, לאחר שנלחם מעל דפי העיתונות בניסיונותיו של קצב לפטר את מנכ"ל השירות ברוך חקלאי ולמנות תחתיו את מקורבו דוד מנע. העיתונאי לוי יצחק הירושלמי פרסם ב"מעריב" ביקורת נוקבת על כך[8].

זלמן חן נפטר במאי 1995, בגיל 80. נקבר בגבעת שאול בירושלים[9].

משפחתועריכה

אשתו קלרה חן (1924–1998) הייתה פרופסור לבוטניקה באוניברסיטה העברית בירושלים. אחיה הבכור, יהושע בלאו, הוא פרופסור אמריטוס בחוג לשפה וספרות ערבית באותה אוניברסיטה.

חן היה אב לשניים: עדית אפלבאום (נולדה ב-1950) ופנחס חן (נולד ב-1955).

אחיו הצעיר, בן הזקונים מיכאל (מיכה) חן (Chen;‏ 1931–2000), היה פרופסור לחינוך באוניברסיטת תל אביב, חוקר מערכת החינוך בארץ וממייסדי בית הספר לחינוך באוניברסיטת תל אביב[7].

ספריועריכה

  • שירים ששרתי לעצמי, ירושלים 1966. (תווים)
  • מדריך לעובד, תל אביב: עם עובד בשיתוף משרד העבודה, תשל"ב 1971[10].
  • דרכים לשמים: סיפורים ומסות על "מעשה בראשית" ושליחות האדם עלי אדמות על חייהם ובשורתם של אבות האמונה אברהם, משה, ישוע ומוחמד ועל בשורת הסוציאליזם, תל אביב: מלוא, 1972.
    • חיי בשורה: אברהם, משה, ישוע, מוחמד, תל אביב: מלוא, תשל"ט 1979[11]. (4 פרקים מתוך הספר "דרכים לשמים")
  • חיים בשיר, תל אביב: מרים, תש"ם 1980[12]. (שירים)
  • שבע השנים המאושרות: גולדה מאיר – שרת העבודה, תל אביב: העמותה להנצחת זכרה של גולדה מאיר; קרן גולדה מאיר לקידום חברתי של נוער מאזורי פיתוח וספר; מכון לחקר תנועת העבודה ע"ש פנחס לבון, 1987.
  • המסע אל הציונות הסוציאליסטית, ירושלים: רשפים, 1988.
  • דוברות: ניסיון ישראלי, תל אביב: רשפים, תשנ"א 1991.
  • שירים בסתיו: זכרונות ילדות, תל אביב: טרקלין, תשנ"ב 1992.
  • ישוע בן יוסף: חייו ומותו, תל אביב : רשפים, תשנ"ג 1993. ("סיפור-חייו של ישוע מנצרת ... נועד להציג את אירועי חייו, השקפותיו ומותו, על בסיס היסטורי")
  • מוחמד נביא האיסלאם; פתח דבר: מחמוד עבאסי, תל אביב: י’ גולן, תשנ"ד 1994.

בעריכתו והשתתפותועריכה

  • מרדכי נמיר, מול פני המעברות; מבוא: זלמן חן, תל אביב: אותפז, תשל"ב
  • ברל בלטי, במאבק על הקיום היהודי: לדמותו של משה סנה; הביא לבית הדפוס: זלמן חן, ירושלים: י. מרכוס, תשמ"א 1981.

גלריהעריכה

לקריאה נוספתעריכה

  • 'חן, זלמן': בתוך: לקסיקון משוררים בישראל היום, תל אביב: עקד, תשנ"ו 1995, עמ' 65.
  • 'חן, זלמן': בתוך: משה גרנות, לקסיקון היסטורי של הסופרים העברים מאז תש"ח (1948), קריית גת: דני ספרים, 2009.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ רחוב חן באתר אבן יהודה; מרים בן-יעקב, תוצאות משבר ההדרים באבן יהודה, באתר בית הראשונים: אבן יהודה: הפרדס.
  2. ^ מילות השיר "שורו, הביטו וראו" והאזנה לו, באתר זמרשת.
  3. ^ מילות השיר "על יד העין" והאזנה לו, באתר זמרשת.
  4. ^ מילות השיר "שדות שבעמק" והאזנה לו, באתר זמרשת. הלחן השני, שהתפרסם, היה של אפרים בן-חיים (לייבינזון) מקריית ענבים.
  5. ^ 5.0 5.1 אליהו הכהן, ‏זלמן יש לו שירים, "חדשות בן עזר" 332, 7 באפריל 2008.
  6. ^ אתר הספרייה הלאומית, ערך אלדמע גיל, "שורו הביטו וראו", 4 קולות ב -2 סולמות, ארכיון, סדרה בי
  7. ^ 7.0 7.1 נורית גוברין, ‏ספרו של זלמן חן "שירים בסתיו, זיכרונות ילדות", "חדשות בן עזר" 333, 10 באפריל 2008.
  8. ^ לוי יצחק הירושלמי, שורו, הביטו וראו מה קטן היום הזה..., מעריב, 28 באוגוסט 1986. תגובת דובר המשרד: אריה פיקל, זלמן חן לא פוטר, מעריב, 15 בספטמבר 1986; ותגובתו של חן לכך: הסיבה לפיטורין, מעריב, טורים 2–3, 29 בספטמבר 1986.
  9. ^ המצבה ומקום הקבר של זלמן חן, באתר "פרויקט גלעד"
  10. ^ ביקורת: ג. יהודה, ספר חדש: זכויות וחובות של עובד, דבר, 1 במרץ 1972.
  11. ^ סקירה: אבי טנא, ספרים חדשים – דפדוף ראשון: עיון: ארבע דרכים לשמים, דבר, טורים 2–3, 3 בינואר 1980.
  12. ^ סקירה: אבי-טנא, ספרים חדשים – דפדוף ראשון: שירה: אש יוקדת בחזה, דבר, טורים 3–4, 29 באוגוסט 1980.