פתיחת התפריט הראשי

הרב שלמה זלמן מוולוז'ין (נקרא בפי כל בשם "רבי זעלמעלע") (כ"ו בסיוון ה'תקט"ז[1] - י"ג באדר ה'תקמ"ח[2]), תלמיד הגר"א, אחיו של רבי חיים מוולוז'ין, נודע כבקי בכל התורה ובעל הנהגות ייחודיות, נפטר בצעירותו בחיי הגר"א.

תוכן עניינים

תולדותיועריכה

נולד לאביו רבי יצחק מוולוז'ין, והאגדה כרכה את לידתו בברכה מבעל "שאגת אריה". כבר בגיל שנתיים וחצי הלך ללמוד בתלמוד תורה[1]. היה תלמיד אהוב על רבו, הגר"א. נישא לגיטא בתו של רבי יחיאל מיכל פעסלעס[3] מנכבדי וילנה, נפטר בגיל 32 בלבד.

בקיאותועריכה

עוד בהיותו ילד כתב ספר בשם לבנת הספיר[4].

בגיל 21 השתתף בעריכת הספר שביל הישר של רבי שאול שישקס מווילנה.[5]

בגיל 24 ידע ר' זלמן בעל פה את כל התנ"ך, תלמוד בבלי, תלמוד ירושלמי, ספרא, ספרי, תוספתא, מכילתא דרבי ישמעאל, מדרשים, רמב"ם, טור, זוהר ותיקונים[6], אחיו רבי חיים מוולוז'ין אמר עליו שהוא בקי בכל התורה כולה בעל פה, כמו שיהודי יודע בעל פה את המזמור אשרי יושבי ביתך הנאמר שלוש פעמים כל יום, וזאת אודות שהיה משנן כל פסוק או סוגייא מעל 100 פעם[7]. עם זאת אמר רבי חיים, כי גם אם היה חי רבי זלמן אלפיים שנה לא היה מגיע לגדלותו בתורה של הגאון מווילנה[8].

ר' זלמן היה בקיא בתורה הנגלה ובתורת הנסתר, שיטתו הייתה שאסור לאדם ללמוד את תורת הקבלה לפני שהוא בקיא בתנ"ך ש"ס שולחן ערוך ופוסקים[4].

הנהגותיועריכה

  • ר' זלמן מעולם לא היה מבקש צורכי הגוף במפורש, כשהיה רעב היה רומז לבני ביתו על ידי מאמר בתלמוד[9] "ויהי האדם לנפש חיה נשמה שנתתי בך החייה"[2].
  • לפני כל סעודה היה לומד הלכות נטילת ידיים בציעת הפת והלכות סעודה שנאמר דבר בעתו מה טוב[10], סוגיא מהתלמוד, ואגדות חז"ל. מנהג זה הופסק באחת מסעודות ליל שבת שאחיו ר' חיים מוואלוז'ין ראה שקשה עליו הדבר ר' זלמן ענה לו שזה נדר, ר' חיים לקח אתו עוד שני אנשים ובטל לו את נדרו[11].
  • שעתיים לפני ארוחת צהריים היה אוכל עוגת דבש, כי כך אמו צוותה עליו כדי לחזק את לבו[2].
  • היה ישן עם כפפות כדי שלא יצטרך ליטול ידיו כשיקום, אלא מיד יוכל ללמוד תורה - חשיבות הזמן[2].
  • היה מהלך בצידי הדרכים כדי לא להתקל באשה[12].
  • ר' זלמן השתדל מאד לא לפגוע באף אדם. היה מקרה שפגע באדם, חיפשו ולא מצאו כמה שנים, היה בוכה עד שהגאון מווילנא הרגיעו[3].

מיתתועריכה

בגיל 32 חלה ר' זלמן, ביומו האחרון באו חבריו לבקרו וראוהו קורא בספר תהילים. לאחר מכן ביקש לעמוד וללכת ד' אמות כמאמר חז"ל שליש בישיבה שליש בעמידה ושליש בהליכה, שב למיטתו ונפטר[13].

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1.0 1.1 הרב יחזקאל פייוויל, תולדות אדם, הרב מאיר קליימן, 1984, חלק א', פרק א'.
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 הרב יחזקאל פייוויל, תולדות אדם, הרב מאיר קליימן, 1984, חלק א', פרק ט"ו.
  3. ^ 3.0 3.1 הרב יחזקאל פייוויל, תולדות אדם, הרב מאיר קליימן, 1984, חלק א', פרק י"א.
  4. ^ 4.0 4.1 הרב יחזקאל פייוויל, תולדות אדם, הרב מאיר קליימן, 1984, חלק ב', פרק ח'.
  5. ^ זלמן מוולוזין&pgnum=2&hilite=2ca4e7ee-1b09-4fa9-9c10-bbb1d751ab3b ראה בהקדמת המחבר ובהסכמות הספר
  6. ^ תולדת אדם עמ' י"ד, רבי יהודה לייב בעל שו"ת פרי תבואה בספרו עצי עדן.
  7. ^ הרב יחזקאל פייוויל, תולדות אדם, הרב מאיר קליימן, 1984, חלק א', פרק ט'.
  8. ^ רבי יהודה יודיל הלוי עפשטיין, מלואים לספר סערת אליהו
  9. ^ תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף כ"ב, עמוד ב'
  10. ^ ספר משלי, פרק ט"ו, פסוק כ"ג
  11. ^ הרב יחזקאל פייוויל, תולדות אדם, הרב מאיר קליימן, 1984, חלק א', פרק ו'.
  12. ^ הרב יחזקאל פייוויל, תולדות אדם, הרב מאיר קליימן, 1984, חלק ב', פרק ד'.
  13. ^ הרב יחזקאל פייוויל, תולדות אדם, הרב מאיר קליימן, 1984, חלק א', פרק ט"ז.