זלמן סורוצקין

רב ליטאי

הרב זלמן סורוצקין (בכתיב יידישאי: סאראטשקין; ידוע בכינויי: הרב מלוצק; תר"מ, 1880ט' בתמוז תשכ"ו, 27 ביוני 1966) היה אב"ד לוצק באוקראינה לפני השואה, כיהן כיושב ראש מועצת גדולי התורה, מראשי ועד הישיבות והחינוך העצמאי.

זלמן סורוצקין
רבי זלמן סורוצקין
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה 1881
תר"מ
ליטא עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1966 (בגיל 85 בערך)
ט' בתמוז תשכ"ו עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה הר המנוחות עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ?–1966 עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות חרדים ליטאים עריכת הנתון בוויקינתונים
תפקידים נוספים ראש ישיבה עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים ברוך סורוצקין עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
הרב סורוצקין (רביעי משמאל) בעת הכתרת הרב מישיקובסקי לרב היישוב כפר חסידים, 1949

ביוגרפיה

עריכה

נולד בזחרינו (רו') בפלך מוהילב שבאימפריה הרוסיתרוסיה המודרנית), בנו של הרב בן ציון סורוצקין שהיה רב העיירה ולרבנית חינע סורוצ'קין לבית sherin. למד בישיבת סלובודקה, בישיבת וולוז'ין ובישיבת טלז. בשנת תרס"ה נשא לאשה את שרה מרים, בתו של הרב אליעזר גורדון מטלז.[1]

בשנת תר"ע התמנה לרב בוורונוב ובשנת תרע"ב עבר להיות הרב של ז'טל (עיירת הולדתו של החפץ חיים). בימי מלחמת העולם הראשונה נמלט למינסק, בה עמד בראש הוועד לפליטי המלחמה במינסק. בשנת 1918 שב לז'טל[2]. היה בין מקימי ועד הישיבות בווילנה. בשנת תרפ"ט נבחר לרב ראשי של לוצק וחבל ווהלין, במקומו של הרב יחיאל יצחק רפופורט.[3]

הרב סורוצקין היה מראשי אגודת ישראל באירופה. בין השאר עמד בראש רשימת רשימה מטעמה לסנאט הפולני. לצד הרב אהרון לוין והרב יהודה מאיר שפירא, היה חבר בוועדה מטעם משרד הדתות הפולני, אשר אישרה מינויי רבני קהילות ברחבי פולין.[4]

בספר "אהלי שם" הוא מתואר: "הרב המצוין הזה הוא בעל כשרון נעלה, ולבד גדלו בתורה הוא גם שלם במדעים, עמד בניסיון וקיבל תעודה על ידיעת הלמודים מכל מחלקות הגימנזיום, ויש לו הרשות להיבחר גם לרב רשמי בכל מרחבי ארץ רוסיא, והוא גם דרשן מפואר, הוגה דעות, ולוקח את לבב שומעיו[5].

בשנת ת"ש, עם התפתחות מלחמת העולם השנייה, נמלט מפולין ועלה לארץ ישראל.[6] היה בין מקימיה מחדש של היהדות החרדית בארץ ישראל לאחר השואה.

כיהן כסגן יושב ראש מועצת גדולי התורה, ולאחר פטירת הרב איסר זלמן מלצר ב-1954 היה ליושב ראש המועצה עד לפטירתו ב-1966. כמו כן כיהן כיושב ראש החינוך העצמאי בארץ ישראל, והקים מחדש בשנת תש"א (1941) את ועד הישיבות בארץ ישראל.

פרסם ספרים רבים אשר המפורסם מביניהם הוא "אזניים לתורה" (חמישה חלקים) על התורה. בהקדמתו לספר בראשית מגולל המחבר את נדודיו, את קורבנות השואה מקרב קרובי משפחתו ועל אופן הספר ויצירתו. הספר יצא לאחרונה במהדורתו האחת עשרה על ידי "מכון הדעה והדיבור". בשנת תשי"ב זכה בפרס הרב קוק לספרות תורנית.

הרב זלמן סורוצקין נפטר בירושלים בט' בתמוז תשכ"ו ונקבר בחלקת הרבנים בהר המנוחות[7][8].

על שמו נקרא רחובה הראשי של השכונה החרדית אונסדורף בצפון ירושלים.

משפחתו

עריכה

אחיו הם:

בניו הם:

מספריו

עריכה

לקריאה נוספת

עריכה
  • מנחם פינס, בין הדעה לדבור: מסע חייו של 'הרב מלוצק' רבי זלמן סורוצקין..., קרית יערים: הדעה והדבור, תשפ"א[10]

קישורים חיצוניים

עריכה

ספריו

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ א. א. פרידמן, מודעת מזל טוב, הצפה (ורשה), 19 בפברואר 1905
  2. ^ מהנעשה והנשמע, המודיע, 22 בנובמבר 1912 (התאריך לפי הלוח היוליאני).
  3. ^ ישראל דוד לרנר, מודעה, היינט, 28 בפברואר 1928
  4. ^ דוד אברהם מנדלבוים, ישיבת חכמי לובלין ב, בני ברק תשנ"ד, עמ' כא
  5. ^ שמואל נח גוטליב, אהלי שם, תרע"ב, עמוד 347
  6. ^ שלום לראשי הישיבות ותלמידיהם בווילנה ובליטה, הצופה, 16 בספטמבר 1940
  7. ^ יהושע ביצור, ר' זלמן סורוצקין ז"ל, מעריב, 27 ביוני 1966
  8. ^ סופר "מעריב" בירושלים, רבבות בלויית ר' ז. סורוצקין, מעריב, 28 ביוני 1966
  9. ^ לשכת השר יעקב משה טולידאנו - מינויים לדיינים, באתר ארכיון המדינה, עמ' 10
  10. ^ בקטלוג הספרייה הלאומית.