זלמן שזר

נשיאה השלישי של מדינת ישראל
(הופנה מהדף זלמן שז"ר)

שניאור זלמן שַזָּ"ר, במקור: שניאור זלמן רוּבָּשוֹבכתיב יידי: רובאַשאָװ; 24 בנובמבר 1889, א' בכסלו תר"ן, מיר, פלך גרודנו, האימפריה הרוסית5 באוקטובר 1974, י"ט בתשרי תשל"ה, ירושלים), היה נשיאהּ השלישי של מדינת ישראל, סופר, משורר, היסטוריון, מראשי הציונות, חבר הכנסת ושר החינוך והתרבות בממשלת ישראל הראשונה.

זלמן שזר
שניאור זלמן רובאַשאָװ
שזר בשנת 1963
שזר בשנת 1963
שזר בשנת 1963
לידה 24 בנובמבר 1889
א' בכסלו ה'תר"ן
מיר, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 5 באוקטובר 1974 (בגיל 84)
י"ט בתשרי ה'תשל"ה
ירושלים, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
שם מלא שניאור זלמן שַזָּ"ר
שם לידה שניאור זלמן רוּבָּשוֹב
מדינה ישראלישראל ישראל
תאריך עלייה 1924 (ביקור ראשון 1911)
מקום קבורה הר הרצל עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה האוניברסיטה של שטרסבורג עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה מפא"י, פועלי ציון עריכת הנתון בוויקינתונים
דת יהדות
בן או בת זוג רחל כצנלסון-שזר עריכת הנתון בוויקינתונים
נשיא מדינת ישראל ה־3
21 במאי 196324 במאי 1973
(10 שנים)
שר החינוך והתרבות ה־1
10 במרץ 19491 בנובמבר 1950
(שנה)
תחת ראש הממשלה דוד בן-גוריון
חבר הכנסת
14 בפברואר 19498 באוקטובר 1956
(7 שנים)
כנסות 13
תפקידים נוספים
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה עריכה

ראשית חייו באירופה עריכה

שז"ר נולד כשניאור זלמן רוּבָּשוֹב ב-24 בנובמבר 1889 בעיירה מיר שבפלך גרודנורוסיה הלבנה), בתחום המושב של האימפריה הרוסית (בהמשך השתנה למחוז הורדנה בבלארוס), למשפחת רבנים מחסידי חב"ד. הוא דור חמישה-עשר לרב יואל סירקיש, מחבר הב"ח[1]. לימים שינה את שם משפחתו ל"שַזָּ"ר" – ראשי התיבות של שמו המלא (כהצעת הרב שמואל אהרון שזורי)[2].

ילדותו עברה עליו בעיירה סטויבץ, שם הכיר את השפה, הספרות והתרבות העברית. ב-1903, בגיל 14, ערך את "הירחון: עיתון עברי אורגן ציוני", שכתב בכתב ידו והפיץ בעיירה ובסביבותיה. בשנת 1905, בגיל 16, הצטרף שזר למפלגת "פועלי ציון" בסטויבץ. בימי הצאר הרוסי נאסר על ידי השלטונות על פעילות עיתונאית פרו-סוציאליסטית.

בין השנים 19081912 למד באקדמיה לחכמת ישראל בסנקט פטרבורג. בפטרבורג פגש לראשונה בשנת 1909 באוניברסיטה את רחל כצנלסון, לימים אשתו. לזוג נולדה בת אחת, רודה, שסבלה מתסמונת דאון. בשנת 1910 כיהן כמזכיר אספת הרבנים שנערכה בסנקט פטרבורג, שדנה בבעיות הנוגעות ליהדות רוסיה.

בשנת 1911 ביקר לראשונה בארץ ישראל, ושהה בה מספר חודשים. בעת שהותו בארץ ישראל, הכיר בחוות כנרת את רחל המשוררת ואף יצר עמה קשר רומנטי. יש הסוברים (כמו החוקרים יחזקאל צורף וד"ר תמר שכטר) כי שזר בדה את הרומן והעצימו, אף שסייע לא במעט למשוררת החולנית. רחל אף הקדישה לו כמה משיריה, כמו "גַּן נָעוּל". שיר זה, שהולחן בשנות ה-70, מבטא את כאבה לחוסר נכונותו של שזר לעזור לה. את השיר היא מקדישה "לזר", שמהווה אנגרמה לראשי תיבות שמו הקודם של שזר (זלמן רובשוב) והתנהגותו אליה כזר, אך אינה מגלה את זהותו.

לאחר הביקור בארץ ישראל, הפך לפעיל בולט בקונגרסים הציוניים, בכנסים יהודיים, בוועידות סוציאליסטיות בינלאומיות, ונבחר לוועד הפועל הציוני. כשפרצה מלחמת העולם הראשונה שהה שזר בגרמניה, ולא יכול היה לחזור לרוסיה; בגרמניה הפך לפעיל בתנועת העבודה הציונית ובארגון "החלוץ".

בשנים 1912–1919 למד היסטוריה ופילוסופיה באוניברסיטאות בפרייבורג, בשטרסבורג ובברלין. שזר כתב ופרסם מאז שנות ה-20' לחייו אינספור מאמרים בנושאים מגוונים הנוגעים לתולדות עם ישראל: אנקדוטות מחיי רבנים בימי הביניים, תולדות השבתאות, מצבם המדיני של יהודים בתחילת העת החדשה (בין השאר על מעורבותם של יהודים מסורתיים בהגנה על ערים ובלקיחת חלק פעיל במלחמות במאה ה-17 כחיילים בצבאות שונים), מחשבות ותובנות על השלטון העות'מאני בארץ-ישראל, היחסים בין הרעיון הציוני לסוציאליזם של משה הס, פרדינאנד לאסאל, וקרל מארקס, ועוד. חלק מהמאמרים פורסמו בקובץ שעצם שמו - "אורי דורות"[3] - משקף את עומק הגותו היהודית-ציונית, עליה כתב ההיסטוריון בן ציון דינור את הדברים הבאים:


"רבי שניאור זלמן שזר הוא בן-בית 'כל-חוזה': הוא לא רק יודע, חש מתוך תפיסה רוחנית, מהירה וחריפה, את 'העתים', אלא חוזה את הקשר הפנימי בין 'העתים', קשר שרק מתוך חזיון, מתוך חזות-הכול ניתן לעמוד עליו, לחוש אותו, ורק איש היושב בשער המצפה וצופה יום-יום על משמרתו, מה מתרחש ומה עומד להתרחש בישראל, ניתן לו להבין ב'עתים', לחזות בצינורות-קשר בלתי-נראים בעבר ולהבחין בשבילי התהוות חדשה, חבויים במעבה השיגרה של יום-קטנות".[3]

בראש חודש אייר תר"פ (1920) נישא שזר לרחל כצנלסון (לימים דודתו של שר המשפטים שמואל תמיר) בטקס שנערך בירושלים.

לזוג הייתה בת אחת - רודה שזר (19211983), שנולדה עם תסמונת דאון.

 
פסלו של שזר במשכן הנשיא, 2016

ביישוב ובממשלה עריכה

בשנת 1924 עלה שזר לארץ ישראל, המשיך את פעילותו במפלגת אחדות העבודה (שהוקמה כמיזוג של פועלי ציון ו"הבלתי מפלגתיים") והיה בין מייסדי מפא"י, שנוצרה ב-1930 מאיחוד של אחדות העבודה עם הפועל הצעיר. שז"ר היה חבר בוועד הפועל של ההסתדרות הכללית, ונמנה עם צוות העורכים הראשון של עיתונה, "דבר" שנוסד ב-1935. לאחר מותו של ברל כצנלסון, בשנת 1944, נתמנה שז"ר לעורך הראשי של העיתון, וכיהן בתפקיד זה עד שנת 1949. נוסף על כך שימש כמנהל הוצאת הספרים "עם עובד", והיה חבר בהנהלת הסוכנות היהודית וראש המחלקה לחינוך ולתרבות של ההסתדרות הציונית העולמית.

בערך בשנת 1945 חיפש דוד רמז, יו"ר ישיבת הוועד הפועל של ההסתדרות באותה עת, חלופה עברית למילה אינטרפֵּלציה (interpellation) מעולם הפרלמנט; הוא פנה אל שזר, והלה הציע מיד לייחד להוראה זו את המילה הקיימת שאילתא (בעקבות הארמית שְׁאֵלְתָא; כיום מקובל הכתיב שאילתה).[1]

בשנת 1946, לאחר השבת השחורה, ישבה הנהלת הסוכנות מחוץ לארץ ישראל, כאשר חברי הנהלת הסוכנות ששהו בארץ ישראל הושמו במעצר, נקבעה הנהלה זמנית של הסוכנות בישראל, שבה כיהן שזר יחד עם לוי אשכול ועם הרב מאיר בר-אילן. בעת "השבת השחורה", אישרה ההנהלה הזמנית של הסוכנות את הקמת 11 הנקודות בנגב, שאותה יזם אשכול. הנקודות הוקמו במוצאי יום הכיפורים תש"ז, והיו גורם עיקרי לכך שוועדת האו"ם לעניין ארץ ישראל (אונסקופ) תמליץ להכליל את הנגב בתחום המדינה היהודית.

עם קום המדינה, נבחר לכנסת הראשונה, והתמנה לתפקיד שר החינוך והתרבות בממשלת ישראל הראשונה. בימי כהונתו בתפקיד, נחקק חוק חינוך חובה, אולם פרצו סכסוכים רבים בנושא אופייה של מערכת החינוך במדינת ישראל (האם יונהג חינוך ממלכתי אחיד או חינוך לפי זרמים מפלגתיים). משבר נוסף בנושא החינוך לילדי מחנות העולים הוביל להקמת ועדת חקירה, ועדת פרומקין באוקטובר 1950. בעקבות פרסום מסקנות הוועדה, לא שב שזר לתפקיד שר החינוך בממשלה שהוקמה זמן קצר לאחר מכן.

שזר כיהן כחבר הכנסת גם בכנסת השנייה והשלישית.

נשיא המדינה עריכה

 
שזר מארח את קונראד אדנאואר, קנצלר גרמניה המערבית לשעבר

לאחר מותו של הנשיא יצחק בן-צבי ב-1963 נבחר שזר לנשיאות המדינה, והחל לכהן ב-21 במאי 1963. ב-1968 נבחר לקדנציה שנייה, שהסתיימה ב-24 במאי 1973.

שזר מילא את תפקיד הנשיא בצנעה, ועמד מאחורי הקלעים של האירועים הפוליטיים. בתקופה זו בלטה בו מעט "תדמית זלמנית", לא מעט משום שמו וחזותו, והעובדה שהטלוויזיה הישראלית, שהחלה לשדר לקראת סוף תקופת כהונתו, ראתה בו דמות נוחה לסאטירה (אם כי בצעירותו היה רחוק מתדמיתו ה"זלמנית" ודווקא התאפיין כמחזר מוכשר).

שזר היה נשיא המדינה הראשון שערך ביקורים ממלכתיים בחו"ל, בין היתר כנציג המדינה בהלוויותיהם של ג'ון קנדי ווינסטון צ'רצ'יל. בשנת 1964 קיבל בישראל את פניו של האפיפיור פאולוס השישי, שביקר בישראל. היה זה הביקור הראשון של אפיפיור בישראל. בטקס קבלת הפנים לאפיפיור בירך הנשיא שזר את האורח ואת ברכתו סיים בציטוט, רב-משמעות לאותו אירוע, מדברי מיכה הנביא: ”כי כל העמים ילכו איש בשם אלוהיו ואנחנו נלך בשם ה' אלוהינו לעולם ועד”. בחירתו של הנשיא להביא בפני ראש הכנסייה הקתולית את דבריו אלה של הנביא נתקבלה באהדה על ידי רבים בישראל.

התעניינותו בתנ"ך הביאה את ראש הממשלה דוד בן-גוריון לייסד בימי כהונתו את החוג לחקר התנ"ך, אשר התכנס בבית הנשיא ובהשפעתו הפך ל"חוג הנשיא לחקר יהדות זמננו". כמו כן ייסד את "קרן עמו"ס" (הקרן לעידוד מלומדים וסופרים) לסיוע בהוצאה לאור של ספרות עברית. שזר היה גם הנשיא הראשון שהתגורר במשכן הנשיא הנוכחי.

פטירתו והנצחתו עריכה

זלמן שזר נפטר ב-5 באוקטובר 1974, ונטמן בחלקת גדולי האומה בהר הרצל בירושלים. לזכרו הוקם מרכז זלמן שזר לחקר תולדות היהדות. החל משנת ה'תשמ"ו (1985) מוענק ביום האזכרה השנתי לנשיא שזר פרס שזר לחקר תולדות ישראל עבור ספר או כתב יד העוסק בתולדות עם ישראל. דיוקנו הופיע על שטר של 200 שקלים חדשים.

על שמו נקראו נקראו רחובות בערי ישראל, ובהם שדרות שזר בכניסה לירושלים שבהן שוכנים בנייני האומה.

קשריו לחוגים חסידיים עריכה

 
שזר בהתוועדות בכפר חב"ד

כנצר למשפחה חב"דית, נשא שזר בגאווה את עובדת השתייכותו לחסידי חב"ד. הוא נהג לבוא מדי שנה בשנה להתוועדות "י"ט בכסלו" בכפר חב"ד, ואף נסע מספר פעמים לבקר את הרבי מנחם מנדל שניאורסון בבית מדרשו בברוקלין[4], והשתתף בהתוועדות. שז"ר סייע רבות להקמת כפר חב"ד ליד ראשון לציון בעזרת ההסתדרות והממשלה.

לקראת סיום כהונתו, שאל את הרבי האם להמשיך בכהונה שלישית לאחר שינוי חקיקה, ולאחר שהרבי השיב בשלילה הודיע על פרישתו[5]. לאחר שחדל לכהן כנשיא הידק את קשריו עם החסידים והיה מגיע מדי פעם לתפילות בבית הכנסת צמח צדק של חסידי חב"ד, בעיר העתיקה בירושלים.

בשנות כהונתו תרם הנגיד סר יצחק וולפסון מבנה גדול בכפר חב"ד המוקדש לחסידי חב"ד וקרא לו "בית שזר", על שם ידידו נשיא המדינה. בחנוכת המבנה השתתפו רבים, והוא משמש כבית צעירי אגודת חב"ד בישראל, ממנו מופצת פעילות חב"ד לכל ישראל.

עוד כאשר התגורר בתל אביב, הכיר שזר את ר' שמואל מאיר אנשין, סוחר ספרים שהיה מראשוני חסידי ברסלב בירושלים. לפי מה שסיפר שזר ההיכרות ביניהם אירעה בביתו של יצחק בן צבי[6], שהיה מלקוחותיו של אנשין. בהמשך, הכיר אנשין לשזר את ר' ישראל דב אודסר[7] מחסידות ברסלב[8], קשר שבהמשכו התפתח לידידות גדולה. שזר שמר על המכתבים ושלח אותם להדפסה[9] וקרא לספר "אב"י הנחל" כרמז לשמו של הרב ישראל דב אודסר, (אב"י ראשי תיבות ישראל בער אודסר). במכתבים עצמם הרב אודסר כותב לשזר דברי חיזוק ממשנתו של רבי נחמן מברסלב וכותב אליו בצורה לבבית (’’עצמי ובשרי, מר זלמן שזר’’). שזר השיב על המכתבים[10][11] ואף תמך כלכלית ברב אודסר[12][13]. בהמשך התקרב ליהדות[14] ולחסידות ברסלב, ואף הגיע מספר שנים להתפלל עם חסידי ברסלב ב"שול" בראש השנה[15].

ספריו עריכה

 
דיוקנו של שזר על שטר של 200 שקלים חדשים (בטרם הוצא מן המחזור)

זלמן שזר כתב מאמרים וספרים רבים, רובם עוסקים בהיסטוריה של ארץ ישראל וכן בתנועת החסידות וביוגרפיות שונות.

בין ספריו:

רשימת כל חיבוריו עריכה

ספרי יובל לכבודו עריכה

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

מאמרים בולטים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ 1 2 יצחק אבינרי, שתי פגישות, "דבר", באתר www.jpress.nli.org.il, ‏1974-11-04
  2. ^ שם עברי לרובשוב, דבר, 7 במרץ 1949: "רחל כצנלסון־רובשוב ושניאור זלמן רובשוב מודיעים ברבים, כי מעתה יהיה שם משפחתם שזר (ש פתוחה, ז קמוצה)."
  3. ^ 1 2 שניאור זלמן שזר, אורי דורות, ירושלים: מוסד ביאליק, 1971
  4. ^ דן פתיר מספר על ביקורו עם זלמן שזר אצל הרבי מחב"ד בשנת 1966.
    הנשיא שזר, במשרדו של הרבי מחב"ד   - מנחם מנדל שניאורסון. צילום: ג'רי דנציק.
    חלק מהקטעים על הקשר עם חב"ד והרבי מחב"ד, מספר שיצא לאור על ידי ארכיון המדינה
    קטעי וידאו מביקורי שזר אצל הרבי מחב"ד בשנים 1966‏, 1971 ו-1973  
  5. ^ שמואל קראוס, נשיא וחסיד, מסכת הקשרים של הרבי מלובביץ' עם הנשיא שזר, עמ' 346.
  6. ^ הברסלבים הראשונים, באתר שער ברסלב
  7. ^ אבי הנחל מכתב א, באתר אוצר החכמה (בחלק מהמהדורות המאוחרות יותר, הושמטו המילים "על ידי ר' מאיר אנשין")
  8. ^ המכתבים ששלח שזר לרב אודסר בארכיון המדינה, ארכיון המדינה/מכתבי זלמן שזר, באתר www.archives.gov.il
  9. ^ הדפסת הספר ע"י שזר, אב"י הנחל - מכתב קכט', באתר אב"י הנחל השלם (חלק-א')
  10. ^ שזר עונה על מכתביו של הרב ישראל דב אודסר, אב"י הנחל - מכתב סט', באתר אב"י הנחל השלם (חלק-א')
  11. ^ שזר עונה לרב אודסר, אב"י הנחל - מכתב קה', באתר אב"י הנחל השלם (חלק-א')
  12. ^ שזר תומך כלכלית ברב אודסר, אב"י הנחל - מכתב ז', באתר אב"י הנחל השלם (חלק-א')
  13. ^ שזר תומך כלכלית ברב אודסר, אב"י הנחל - מכתב צו', באתר אב"י הנחל השלם (חלק-א')
  14. ^ שזר מושפע מדברי הרב אודסר, אב"י הנחל - מכתב מט', באתר אב"י הנחל השלם (חלק-א')
  15. ^ שזר מגיע להתפלל בראש השנה בשול כבקשתו של הרב אודסר, אב"י הנחל - מכתב ס', באתר אב"י הנחל השלם (חלק-א')



הקודם:
יצחק דב ברקוביץ
פרס ביאליק לספרות יפה
במשותף עם ישראל אפרת

1966
הבא:
שמעון הלקין