זמאן שאה דוראני

אמיר של האימפריה הדוראנית

זמאן שאה דוראניפשטו/פרסית/אורדו/ערבית: زماں شاہ درانی; 177013 בספטמבר 1845) היה האמיר (נסיך) הריבון של האימפריה הדוראנית בין השנים 17931801. זמאן היה בנו של טימור שאה דוראני ונכדו של אחמד שאה דוראני. במהלך שלטונו של זמאן שאה נחלשה ההשפעה הדוראנית בחבל פנג'אב לנוכח עלייתה של האימפריה הסיקית והגבולות הדוראנים בתוך תת-היבשת ההודית נסוגו מנהר אינדוס לעבר ח'ייבר פח'טונח'ווה ובלוצ'יסטן.

זמאן שאה דוראני
زماں شاہ درانی
Emperor Zaman Shah Durrani of Afghanistan.jpg
לידה 1777
קנדהאר, האימפריה הדוראנית
פטירה 13 בספטמבר 1845 (בגיל 68 בערך)
לודהיאנה, האימפריה הסיקית
מדינה אפגניסטן עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה ראוזה שריף, פנג'אב, הודו הודוהודו
עיסוק מושל עריכת הנתון בוויקינתונים
דת אסלאם סוני
שושלת הדוראנית
אב טימור שאה דוראני
אם מריים בגום
אמיר האימפריה הדוראנית ה־3
18 במאי 179325 ביולי 1801
(8 שנים ו־9 שבועות)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

מעט מאוד ידוע על צעירותו של זמאן שאה דוראני, הוא היה החמישי מבניו של טימור שאה דוראני ונולד בשנת 1770. בצעירותו חונך במוסדות השלטון ובהנהגת חיל הפרשים של הצבא הדוראני.

אמיר דוראניעריכה

לאחר מותו של אבי זמאן; טימור שאה דוראני, בשנת 1793, תפס בנו החמישי, זמאן, את כס המלוכה בעזרת תמיכתו של האציל פיינדה חאן מחצר המלוכה, שהיה צ'יף שבט ברקזאי. זמאן פנה אז לקראת מדיניות אגרסיבית במלחמות על השטחים הדוראנים בתת-היבשת ההודית במטרה לחזור על מעלליו וניצחונותיו הצבאיים של סבו, אחמד שאה דוראני. התערבות אפגנית אפשרית זאת בתת-היבשת עוררה חשש בפי מפקדי חברת הודו המזרחית הבריטית (חברה בת של האימפריה הבריטית), אשר גרמו לפתח עלי שאה קאג'אר, שליט השושלת הקאג'ארית בממלכת פרס, להפעיל לחץ על השליט האפגני ולהסיט את תשומת ליבו מתת היבשת.

בשנת 1798 הביסו הסיקים, תחת פיקודו של המהרג'ה רנג'יט סינג, את הכוחות הדוראנים של זמאן שאה במערכה על גורל עמק האינדוס. במסגרת ויתורי השטחים ניתנה העיר לאהור לידי הסיקים ואלו הפכו אותה לבירתם. עם לאהור אבד כל חבל פנג'אב מידי השליטה הדוראנית. חבל זה, שהיה העשיר ביותר בכל האימפריה הדוראנית, הביא לרוב הכנסות המדינה ובחוסרו היא החלה להתפרק. מנהיגי האצולה השבטית החלו למרוד בשלטונו של זמאן שאה ותמכו בטענת אחיו הבוגרים לכס הדוראני. בתגובה זמאן הורה על הוצאה להורג של מספר מנהיגי אצולה, בהם ראש שבט ברקאזי, שבנו דוסת מוחמד ח'אן, נשבע לנקום בזמאן ושושלתו על כך.

השאה הפרסי הלך צעד קדימה בכך שעזר למחמוד, מושל הראת ואחיו הבוגר של זמאן, בניסיון להדיח את אחיו הצעיר. מפרס הועברו למוחמד כוחות אדם וכסף ופתח עלי עידד אותו להתקדם לעבר קנדהאר, אותה זמאן הפך לבירה במקום קאבול. מחמוד, בסיוע הווזיר שלו, פתח' חאן ברקאזי, בנו הבכור של הצ'יף פיינדה ח'אן, ועם תמיכתו של פתח' עלי שאה קאג'אר, כבש את קנדהאר והתקדם לעבר קאבול ברכס הינדו-כוש. זמאן היה באותה העת במערכה צבאית בתת-היבשת ההודית ועם הגעת הבשורה על מרד אחיו הוא מיהר לחזור לאפגניסטן. כוח צבאו העייף של זמאן הובס במהרה על ידי תומכיו הרבים של מחמוד, זמאן עוור ונכלא בשנת 1800 בעוד אחיו ירש אותו.

לאחר ההדחהעריכה

בשנת 1803 הופל מחמוד מהכס ואת מקומו החליף אחיו, שאה שוג'אע דוראני. שוג'אע שיחרר את זמאן ווידע שיהיה צמוד אליו צוות מטפלים עקב נכותו. בשנת 1809 מחמוד השיב לעצמו את הכתר מידי שוג'אע אך זמאן הצליח לברוח לאימפריה הסיקית, שם ניתנה לו חסות בידי יריבו לשעבר, רנג'יט סינג. זמאן שאה נפטר ב-13 בספטמבר 1845[1] בהודו הבריטית. הוא נקבר במזאר, פנג'אב.

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא זמאן שאה דוראני בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ פארוק חוסיין, אפגניסטן בתקופת האימפריות, עמוד 362, 2018