זמיי
במיתולוגיה הסלאבית, מתארת המילה זְמֵיי (ברוסית: Змей; בצ'כית ובבלארוסית: Zmej) ומקבילותיה, זְ'מִיי (בפולנית: Żmij), זְמִיי או זְמַיי – דרקון. במרבית השפות הסלאביות, מדובר בצורת הזכר של המילה הסלאבית המציינת נחש (המופיעה בדרך כלל בלשון נקבה). במיתולוגיה הרומנית מופיעה דמות דומה, שמקורה בדרקון הסלאבי – זמאו. בפולקלור הפולני והבלארוסי נקרא הדרקון גם סְמוֹק (Smok). על אף שהוא די דומה לדרקונים אירופיים אחרים, לדרקונים הסלאביים מספר מאפיינים ייחודיים.
.jpg)
בתרבות הסלאבים המזרחיים עריכה
הפולקלור ברוסיה ובאוקראינה מספר על יצור דמוי-דרקון בשם זְמֵיי גוֹרִינִיץ' (Змей Горыныч, "נחש/דרקון בן הר"). לדרקון זה שלושה ראשים, צבעו ירוק, הוא מהלך על שתי רגליו האחוריות ובעל טלפיים קדמיות קטנות, ונושף אש. לפי בילינה אחת, נקטל זמיי גוריניץ' בידיו של הגיבור דובריניה ניקיטיץ' (Добрыня Никитич).
דרקונים רוסיים אחרים, דוגמת טוּגַארִין זְמֵייֶבִיץ', נושאים שמות טורקיים, אשר ככל הנראה מסמלים את המונגולים ועמים אחרים מן הערבה האירואסייתית. בהתאם, על סמלהּ של מוסקבה מופיע גאורגיוס הקדוש (המסמל את הנצרות) הקוטל את הדרקון (המסמל את השטן). במבנים פרהיסטוריים אחדים – ובפרט בחומת הנחש, ליד קייב – מופיעים דרקונים כסמל לעמים נוכריים.
לדרקונים רוסיים יש לרוב מספר ראשים, בכפולות של שלוש. אצל כמה מהם גדלים הראשים בחזרה, עד אשר לא נכרתו כל הראשים.
בתרבות הסלאבים הדרומיים עריכה
בסלובניה דרקון הוא "זְמַיי" (Zmaj), ולצידו יש שימוש לעיתים במילה ארכאית ממקור לא ידוע – "פּוֹזוֹי" (Pozoj). על פי רוב, טבעם של הדרקונים בסלובניה שלילי, והם מופיעים בדרך כלל בהקשר לגאורגיוס הקדוש. בסיפורים עממיים אחרים, שמשערים כי מקורם בתקופה הקדם-נוצרית, מסופר על דרקונים שמנוצחים באופן דומה לסמוק ואוולסקי (הדרקון של ואוול) הפולני – למשל, באמצעות פיתויים למלכודת של גפרית. עם זאת, הדרקונים אינם מזיקים לאדם תמיד; הדוגמה הטובה ביותר לכך היא דרקון ליובליאנה, המגן מתוקף נדיבות ליבו על העיר ליובליאנה, ומופיע בסמלהּ של העיר.
במקדוניה, בקרואטיה, בבולגריה, בבוסניה, בסרביה ובמונטנגרו, שמו של הדרקון הוא "זמַיי", "זמֵיי" או "לַמְיָה" (Lamja). זהו דרקון מרובה ראשים (שלושה, שבעה או תשעה) הנושף אש. בסרבית ובבוסנית הוא מכונה גם "אַזְ'דַיָה" (Aždaja) או "אַזְ'דַהָה" (Aždaha), בהתאמה – שם המזכיר את הדרקון במיתולוגיה הפרסית, "זהאק" (או "זוהאק"; ובמקור: "אַזִ'י דַהַאקָה". על פי האמונה, השדה אַלַה (Ala, בסרבית) או הַאלַה (Hala, בבולגרית) מופיעה מפעם לפעם בדמות דרקון ממין נקבה.
