ויקיפדיה

זנות ברומא העתיקה

זנות ברומא העתיקה הייתה חוקית ומורשית על ידי החוק הרומי. גברים מכל מעמד חברתי היו חופשיים לעסוק בזנות וזנות גברית, ללא קשר למוסר,[1] כל עוד הפגינו שליטה עצמית ומתינות בתדירות ובהנאה ממין.[2] בתי בושת, אשר היוו חלק מתרבות רומא העתיקה, נחשבו כמקומות בילוי פופולריים עבור גברים רומאים.[2]

ציור קיר מבית הבושת לופנארה (אנ') בפומפיי.
פרסקו רומי המתאר את סאטיר ומיינאדה (אנ'), בית האפיגרמות היווניות (אנ'), פומפיי

רוב עובדי המין היו שפחות או נשים חופשיות. עם זאת, לא ניתן לדעת מה היה האיזון בין זנות מרצון לזנות כפויה (אנ') ברחוב הרומאי. לפי החוק הרומי, כל העבדים נחשבו כרכוש פרטי של בעליהם, ולכן היה חוקי לבעליהם להעסיק אותם כעובדי מין. סרסרות וזנות נחשבו, לעומת זאת, כפעילויות מבישות וחסרות כבוד, והועסקים בהם הושמצו ברחוב הרומאי, ובפיכך גם הסתכנו באיבוד המוניטין ובזכויותיהם. ייתכן ובכדי שלא יאבדו את זכויותיהם, פטרונים ומשקיעים בעלי עבדים מינו עבדים או בני חורין כמנהלי ההשקעות שלהם.[3] נראה כי בזמן התנצרות רומא העתיקה במאה ה-4, בתי בושת נחשבו כאטרקציה תיירותית ברחוב הרומאי, וייתכן כי חלק מהם היו בבעלות המדינה.[4]

קיימת התייחסות לעיתים קרובות לעובדי המין בספרות הלטינית. היסטוריונים, כמו טיטוס ליוויוס וטקיטוס, הזכירו עובדי מין שרכשו מידה מסוימת של כבוד באמצעות התנהגות פטריוטית, שומרת חוק או אוארגטיסטית (אנ'). נערות ליווי מהמעמד הגבוה היוו דמויות ראשיות בקומדיות של טיטוס מאקיוס פלאוטוס. בשיריהם של המשוררים גאיוס ולריוס קאטולוס, הורטיוס, אובידיוס, מרטיאליס, יובנאליס וב-"סטיריקון" של פטרוניוס, היו התייחסויות בדיוניות או סאטירות לעובדי מין. ממצאים אריכאלוגיים של זנות ברומא העתיקה ניתן למצוא על אפיגרפיות, ציורי גרפיטי וציורי אמנות ארוטית בפומפיי והרקולנאום (אנ').[2]

עובדי המין עריכה

 
סצנה ארוטית מתוך פרסקו שנמצא בפומפיי, מתוארך ל-1–50 לספירה.
 
סצנה ארוטית מתוך פרסקו שנמצא בפומפיי, מתוארך ל-50–79 לספירה.

טרמינולוגיה עריכה

רוב העדויות מזנות ברומא העתיקה מרמזים על היררכיה חברתית, לפיה "מרטריקס" (meretrix) היא עובדת מין רשומה וחופשית מהמעמד העליון, בעוד ש-"סקורטום" (scortum) היא עובדת מין ענייה שעובדת ברחוב, ואילו "אמיקה" (amica) הייתה אישה שהיא "ליידי-חברה".[5] מילים אלו הופיעו בקומדיות רומיות, כך שכל המונחים עשויים לייחס אל אותו האדם, מתוך הירככיה של נימוס, כאשר מרטריקס היא המכובדת ביותר, אך משמשת באותמה מידה עבוד עובדי מין בבתי בושת ועובדי מין חופשיים מהמעמד הגבוה. סקורטום הוא, בנסיבות מסוימות, עלבון, אך מהווה גם התלוצצות חיבתית, ואילו אמיקה מהווה לשון הרע עבור הלקוחות המתבגרים התמימים של עובדי המין שאינם עובדים ברחוב.[6]

ברוב המחקריים המודרניים על זנות ברומא העתיקה, מרטריקס נחשבת למונח הסנדרטי לעובדת מין רשומה מהמעמד הגבוה. עובדות מין לא רשומות או מזדמנות נחשבות כעובדות מין מהמעמד הנמוך. המונח הבלתי שכיח יחסית, "לופא" (lupa), אשר נפוץ בקרב המעמדות החברתיים הנמוכים, מצביע על עובדת מין נמוכה במיוחד שעובדת בבתי קברות.[5]

אף על פי שגברים ונשים כאחד עשויים להיות עובדי מין, מספר עובדות המין גבוה בהרבה מאשר מספר עובדי המין הגברים.[7] הגדרה משפטית יציבה ל-"עובד מין" הוגדרה, על ידי המשפט הרומי, כאדם מופקר מינית, שקיבל תשלום עבור קיום יחסי מין. הדגש הגדול ביותר על ההגדרה הזו היה על ההפקרות, ולא על עצם התשלום. עובדי המין נתפסו, ברחוב הרומאי, כאנשים אשר עושים מהם שהם רוצים בגלל תיאבונם המופרז למין, ואילו המסרסרים נתפסו כאנשים שביצעו בצע כסף.[8]

נסיבות עריכה

חלק מעובדי המין היו עצמאיים, ששכרו לעצמם חדר לעבודה. עובדת מין עשויה לחיות עם בעל בית בושת, או אפילו לעבוד בעבודתה של אימה.[1] הסדרים אלו מצביעים על פנייתם לזנות של נשים חופשיות במצוקה כלכלית חמורה, וייתכן כי עובדות מין אלו היו נחשבות כבעלות מוניטין גבוה יותר או מעמד חברתי גבוה יותר.[1] עובדי מין יכלו גם לעבוד בבתי בושת, מרחצאות או טברנות, שסיפקו להם לקוחות והגנה. חלק מעובדי המין עבדו ברחבות או בבתי הקברות, עם סיכון עצמי לאי-תשלום המעשה ולתקיפה על ידי הלקוח, וללא אפשרות לפנות לבית המשפט הרומי. נשים שיצאו בלי מלווה בדרך כלל נחשבו כעובודת מין.[9][10]

רוב עובדי המין היו עבדים או עבדים לשעבר, ולכן לא היה להם מעמד חברתי או מוניטין להפסיד. ישנן עדויות שעובדי מין שהיו עבדים שמרו על חלק מהרווחים שלהם.[11] בכלל האימפריה הרומית, מחיר לעבודת זנות היה בין 1 ל-25 אסים, כאשר ההכנסה היומית הייתה מגיעה ל-10 אסים, לפני עמלות שנלקחו מבתי הבושת או המסרסרים.[12] בפומפיי המחירים היו בין 2 ל-20 אסים. לא ידוע בדיוק אילו שירותים ניתנו עבור סכומים אלו. לפי אדם ממשפחת הלוציליוסים (אנ'), התשלום הנמוך ביותר, עבוד שירות לא מוגדר, היה "זעום". עבודות מין למעמד העליון היה בלתי מוגבל: עושרו של לוקיוס קורנליוס סולה הושתת על עיזבון של עובדת מין מהמעמד הגבוה. הביטוי הפיגורטיבי "עובדת המין הנדיבה" מוכרת ברחוב הרומאי כאקה לרנטיה (אנ'). באופן היסטורי, רוב המרטריקסים, בהשוואה למסרסרים ולבעלי בתי הבושת, הרוויחו מעט.[13][1]

מספר קורטיזנות נמנו בין הנשים העשריות והמשפיעות ביותר של רומא העתיקה. בשנת 49 לפנה"ס, מרקוס טוליוס קיקרו גילה כי על אף שגנאיוס פומפיוס מגנוס הוא גבר נשוי, הוא איפשר לפילגשתו, וולומניה סית'ריס (אנ'), שפחה לשעבר וקורטיזנה, לקחת את מקום הכבוד השמור לאם משק הבית (materfamilias). בהקשר לספרות האוגוסטנית (אנ'), סית'ריס מהווה דוגמה לנשים "מקסימות, אמנותיות ומשכילות", שתרמו לסטנדרט רומני חדש ליחסי גברים-נשים, נמצאים באלגיות הארוטיות של אובידיוס ואחרים.[14] קיסר רומא, דומיטיאנוס, סירב לקבל נשיקה מקאניס (אנ'), המאהבת והשפחה לשעבר של אביו, אספסיאנוס. במקום זאת, הוא הושיט לה את ידו. הסופר וההיסטריון סווטוניוס דיווח שזאת הייתה דוגמה ליהרותו ולגסות הרוח של דומיטיאנוס. אחיו הבכבור של דומיטיאנוס, טיטוס, שהיה קיסר רומא לפני דומיטיאנוס, קיבל את הנשיקה.[15]

אינפמיה, רישום ומס עריכה

עובדי המין היו "אנשים ידועים לשמצה" בשל המקצוע הלא צנוע שלהם. היו להם מעט זכויות, וכמעט ולא הוגנו על ידי החוק הרומי. ניתן היה להטיל עליהם ענישה פיזית. הם לא יכלו למסור עדות בבית המשפט הרומי, ועל גברים ונשים רומאים חופשיים נאסר להינשא להם; מאחר שאובדן הצניעות היה בלתי הפיך, האינפמיה נשארה לכל חייהם. רוב עובדי המין היו עבדים או עבדים לשעבר, ולכן לא היה להם מעמד חברתי או מוניטין להפסיד. "אנשים ידועים לשמצה" נוספים כללו שחקנים וגלדיאטורים, שהפעילו קסם ופיתוי מיני, מסרסרים, קברנים ותליין, שהיו באותה קטגוריה חברתית, אם כי מסיבות שונות מאוד.[16][17] הרומאים הניחו ששחקנים, רקדנים וגלדיאטורים זמינים לספק שירותי מין בתשלום. לא ניתן להבדיל בין קורטיזנות לבין שחקניות ומבצעות אחרים.[1]

מרטריקסים מקצועיים נאלצו להירשם אצל האיידילים, מגיסטראטים שהיו אחראיים על ענייניה המוניציפליים של העיר רומא.[18][19] היוליים ניסו מספר פעמים לבסס מחדש את הבכורה החברתית, את רמות האוכלוסייה והכבוד של המעמד העליון ברומא. החוקים החדשים העניקו לאימפריה אחריות לעניים המנהליים שלה לראשי משפחות אצולה. חוקים אלו הענישו פרישות, קידמו חיי נישואים וחיי משפחה, תיגמלו זוגות נשואים שהולידו ילדים רבים, והענישו ניאוף בהשפלה ובהגליה. נאסרו נישואים בין אזרחים גברים לעובדות מין או עובדות מין בדימוס. גזירת לרינום אסרה על השפלה בפומבי של בני אצולה והמעמד העליון שבירשו להתפרנס "עם גופם". למעשה, על ידי "זנות" בפומבי על הבמה, בזירה או בתחרות בקרקס, תמורת מחיאות כפיים או כסף.[20]

אישה מהמעמד העליון שאשמה בניאוף יכלה להיגרש מרומא, לאבד את כספה שקיבלה מהנדוניה ואת מעמדה החברתי, ואפילו להיות מוגדרת כמרטריקס.[21] בעל שלא התרגש מאשתו בשל ניאוף מוכח, היה נפתס ברחוב הרומאי כמי שסירסר את אשתו.[22] אביה או בעלה של אישה שנתפסה בניאוף יכלו להרוג, בזמן המעשה, אותה או את האדם שאיתו קיימה יחסי מין, גם ללא משפט. אף אחד מהחוקים והגזירות שחוקקו על ידי האימפריה הרומית לא חל על עובדי מין רשומים. כל ילד שנולד באמצעות מפגשים מיניים על עובדי מין, לא היה יכול להיות יורשו של אביו. עם זאת, נואפת גרושה שהורשעה במשפט הרומי יכלה להתווסף לרשימת עובדי המין של רומא העתיקה, ובכך למתן את אובדן הזכויות, המעמד החברתי וההכנסה שלה.[23][24][25]

החל מתקופת שלטונו של קליגולה, עובדי מין היו מחויבים לשלם מס השווה לתשלום הרגיל עבור לקוח אחד, בין אם הם פועלים כעובדי מין, ובין אם לא. לא ידוע מהי התדירות שבה היה צריך לשלם את המס, אך ידוע שהמס הוחל בכל האימפריה הרומית. בחלק מהמקרים, המס הוטל על עובד המין עצמו, ובמקרים אחרים המס הוטל על בתי הבושת או על המסרסרים. בתחילה, המס נאסף על ידי פובליקניים (אנ'). מאוחר יותר, האחריות הועברה למשמר הפרטוריאני של צבא רומא העתיקה. ניתנו גם היתרים לעובדי מין, אולי בתמורה לתשלום נוסף, על מנת שיוכלו לעסוק בגלוי במקצועם בימי פסטיבל מסוימים. מאחר שהכסף נחשב כסף מלוכלך, הקיסר אלכסנדר סוורוס העביר את האחראיות לאיידילים. המס בוטל במאה ה-4 תחת הקיסר תאודוסיוס הראשון.[26][27][28]

לבוש ומראה עריכה

היה נפוץ ברחבי רומא העתיקה כי עובדי המין ילבשו אחרת מאזרחי רומא העתיקה. מספר מחקרים מודרניים טוענים שהמרטריקסים לבשו את הטוגה, כשהיו בציבור, בין אם מבחירה ובין אם מכפייה. ייתכן ולבוש הטוגה הוטל על נואפות כאות פומבי לחרפתן. הטוגה הייתה הלבוש הרשמי של גברים אזרחי רומא העתיקה, בעוד שנשים בוגרות ומכובדות לבשו סטולה. עם זאת, קיימת מחלוקת בין ההיסטוריונים לגבי מטרת לבוש הטוגה על ידי נשים. חלק מההיסטוריונים לקחו את זה כפשוטו כמשמעו, ואילו אחרים טענו שמדובר בלשון הרע ספרותית לאישה "גברית" בעלת ביטחון עצמי רב. תומאס א. מקגין טוען כי לבישת הטוגה על ידי אישה מייצג הטעמה של אזרחית נואפת בזנות, שכן הטוגה הולבשה גם על ידי גברים וגם על ידי נשים.[29] רבקה פלמינג טוענת כי הראיות שנמצאו מרומא העתיקה מחלישה את טענתו של מקגין.[30] קת'רין אדוורדס טוענת כי לבישת הטוגה על ידי אישה נועדה להבדיל בין המרטריקסים לבין הנשים המכובדות, וכן כי נשים אלו מציעות את זמינותן המינית.[31] כמו כן, קיומם של צבעים בהירים (Colores meretricii) ותכשיטים על האישה הבדילו את המרטריקסים מהנשים המכובדות.[32] יאן רדיקה טוען שרוב הפרשנויות המודרניות הן ניסיונות להבהיר את המצב של חומר ראשוני שיתגלה בעתיד על ידי חוקרי עתיקות מאוחרים. כמו כן, הוא טוען כי עובדי המין הלא חופשיים נדרשו ללבוש כל דבר מיוחד על ידי בעלי בתי הבושת והמסרסרים, כולל "טוגה לנשים". מטעמי נוחות, עלות נמוכה יותר והסרה קלה של פריט הלבוש, זו כנראה הייתה "טוגה מצומצמת" (toga exigua). עובדי מין חופשיים יכלו ללבוש כל מה שהם רצו, ללא קשר לחוק הרומי ולתרבות רומא העתיקה.[33][34] כמו כן, קורטיזינות לבשו בגדים "צעקניים" של משי שקוף.[18]

במספר יצירות ספרות של מספר סופרים רומאים, יש עדות, לכאורה, על כך שעובדי המין הופיעו בעירום. עירום היה קשור, בדרך כלל לעבדות, כאינדיקציה לכך שהאדם נשלל מפרטיותו ומבעלותו על גופו.[35] להלן קטע שנכתב על ידי סנקה הזקן על מצבה של עובדת מין למכירה:[36]

עירומה עמדה על החוף, להנאת הרוכש; כל חלק בגופה נבדק ומושש. האם הייתם שומעים את תוצאת המכירה? הפיראט מכר; המסרסר קנה, כדי שיעסיק אותה בתור עובדת מין.

ב-"סטיריקון", מספר פטרוניוס כיצד "ראה מספר גברים מסתובבים בחשאיות בין לוחות לעובדות מין עירומות".[37] הסאטיריקן יובנאליס תיאר עובדת מין עירומה עומדת בכניסה לתאה "עם פטמות מוזהבות".[38] עם זאת, שם התואר nudus יכול לתאר גם "נחשף" או מופשט מלבושו החיצוני, וכן ציורי הקיר הארוטיים בפומפיי והרקולנאום (אנ') מראים כיצד נשים, הנחשבות לעובדות מין, לבושות בחזייה, כשהן מתעסקות בפעילות מינית.

זכויות והגבלות עריכה

ברוב המקרים, ילד/ה של שפחה היו תחת רכושה של אמם השפחה. כאשר מכרו עבדים, הוסיפו לפעמים לנשים את הסעיף ne serva למסמכי הבעלות. פירוש הסעיף ne serva הוא שאם הבעלים החדשים, או כל בעלים אחר, ישתמשו בה בתור עובדת מין, היא תהיה חופשית.[39] הגבלה דומה הוטלה בסעיף ne prostituatur. נערה שפחה שנמכרה כבתולה, ומאוחר יותר קיימה יחסי מין, יכלה לילד, עבור בעליה, ילדים לגיטימיים וחופשיים. עבור כל המעמדות החברתיים, צניעות של נערה בתולה הייתה הנכס האישי המוערך ביותר של הנערה, שאסור היה לבזבז אותו.[40]

זנות גברית עריכה

הרומאים התנגדו לחדירה מינית של אזרחים גברים רומים, שבדרך כלל נקשרה לנשיות. מרקוס פורקיוס קאטו קנסוריוס היה מאוד פתוח לגבי הרגשות המיניות שלו. הוא, ורומאים רבים אחרים, חשבו שהרעיון היווני לגבי מיניות חופשית הוא רעיון מביש. מרקוס פורקיוס קאטו קנסוריוס לא רצה שאף גבר רומי יהיה "נשי מדי", מאחר שלפי דעתו זה לא מכובד.[41] עם זאת, היה נפוץ שגברים רומאים יעסקו במין עם גברים כבן הזוג האקטיבי. יחסים כאלו היו נפוצים במרחצאות הציבוריים הרומיים, שכן גברים ונשים התרחצו בנפרד. סביר להניח כי במרחצאות הציבוריים הרומיים התרחשה זנות גברית.

ישנם מונחים לטיניים מרובים המשמשים לעובד מין זכר, כגון סקורטום (scortum) ואקסולטוס (exoltus; ספציפי לגברים מעל גיל 18).

ייתכן ועובדי מין גברים קיבלו אחוז מהרווחים שלהם, בעוד שעובדות מין לא קיבלו. ציור גרפיטי מפומפיי מציג עדות לזנות גברית בפומפיי.[42]

ההיסטוריון מהמאה ה-1, ולריוס מקסימוס, הציג סיפור של פסיכולוגיה מינית מסובכת שבה אדם חופשי, אשר אולץ על ידי בעליו בתקופתו כעבד להיות עובד מין, הורג את בתו הצעירה של האדם במהלך שהבת הצעירה מאבדת את בתוליה למורה שלה.[43][44]

בתי בושת עריכה

 
בתי בושת ייעודיים כללו תאים עם בסיס קבוע למיטה, כמו בדוגמה זו מבית הבושת לופנארה (אנ') בפומפיי.

ניתן למצוא עדויות לבתי בושת ברומא העתיקה ממקורות ספרותיים, רשימות אזוריות ועדויות ארכאולוגיות. רוב בתי הבושת היו ברובע II קאילימונטיום, גבעת צ'ליו, בשכונת סובורה (אנ') ובעמק בין גבעת צ'ליו וגבעת אסקווילינו.[45] רובע II קאילימונטיום היה אחד הרבעים העמוסים והצפופים ביותר ברומא, ולכן רובע זה מהווה מיקום אידיאלי לבעלי בתי בושת.[46]

בתי הבושת תוארו, בדרך כלל, כמקומות מלוכלכים מאוד עם ריחות המאפיינים חללים לא מאווררים ושל עשן מנורות.[47] בית הבושת לופנארה (אנ') מציג עד כמה תנאי החיים של עובדי המין היו ירודים.

ברומא העתיקה פעלו שני סוגים של בתי בושת:

  • בתי בושת שבהם המנהל רק סוכן ששוכר חדרים ופועל כספק עבור שוכריו.
  • בתי בושת שבהם המנהל אחראי על מצבם של עובדי המין: מספק להם מחירים לזנות, ביגוד וצרכים אחרים.[48] בבעלות המנהל היה מזכיר/משגיח ששומר על עובדי המין, וקופאי/חשבונאי שניהל דו"ח על מה שהרוויח כל עובד מין בבית הבושת.[36]

מעל כל דלת לתאי עובדי המין בבתי הבושת היה לוח (titulus) שבו היה רשום שם עובד המין, ומחיר עבור קיום יחסי מין עם עובד המין. כאשר עובד המין היה מקיים יחסי מין, היה הופך את הלוח, שמאחוריו היה רשום occupata (תפוס). בכל תא של עובד מין, היה ניתן למצוא מנורה מארד או אספלט, בסיס קבוע למיטה, שעליו נפרסה שמיכה, ואפילו וילון.[37] עלות לעבודת זנות בבתי הבושת בפומפיי היה 2–20 אסים ללקוח.[1] לשם השוואה, לגיונר רומאי (אנ') הרוויח בסביבות 10 אסים ליום, היה יכול לקנות 324 גרם לחם. למספר בתי בושת הונהגה שיטת מסחר משלה, ספינטריה.

מאחר שקיום יחסי מין עם מרטריקסים היה כמעט נורמטיבי עבור הגבר המתגבר של התקופה, בתי בושת היו לרוב מפוזרים ברחבי ערים רומאיות, שנמצאו לעיתים קרובות ליד בתים של משפחות מכובדות.[49][50][51] בסיפוריהם של סופרים רומאים יש הבחנה בין מרטריקסים שאהבו באמת "בתום לב" את לקוחתיהם, לבין עובדי מין ש-"בתום לב" ניצלו ופיתו את לקוחותיהם רק בשביל הכסף.[52][53]

זנות ברומא העתיקה מחוץ לבתי הבושת עריכה

 
ציור קיר ובו סצנה ארוטית שנמצא בפומפיי.

פעילות זנות נרשמה בקשתות שליד מתחם הקרקס ברומא העתיקה.[54]

הטברנות והפונדקים ברומא העתיקה נחשבו, בדרך כלל על ידי שופטים רומאים, כבתי בושת, כאשר המלצריות נחשבו כעובדות מין.[55] התייחסות לכך נמצאת בפואמה "Copa" (הברמנית), אשר מיוחסת לורגיליוס, ובסיפור מסעו של הורטיוס לברינדיזי.[56] בכתובת איסרמן,[57] ניתן למצוא דיאלוג בין מלצרית בטברנה לאדם שחולף על פני הטברנה. בקטע שנכתב על ידי פאולוס הדיאקון נכתב כי: "ככל שחלף הזמן, בעלי טחנות התירס הציבוריות הפכו אותם להונאה מזיקה. הם הקימו במקומות מתחת על פני האדמה דוכנים, שבם עובדות מין עבדו בשכר. לפיכך, הם הונו רבים מאוד, חלק שבאו ללחם וחלק שבאו למען סיפוקם השפל. איזו הפקרות."[58] הסופר והמילונאי סקסטוס פומפיוס פסטוס (אנ') טען כי זנות בטחנות לחם החל בקמפניה: "עובדות מין נקראו 'aelicariae' או 'נערות טחנות הכוסמין', בקמפניה, כשהן רגילות להשתדל למטרות רווח משלהן לפני שהן חושבות של טוחני הכוסמין." התייחסות לכך נמצא גם בדברים שכתב טיטוס מאקיוס פלאוטוס: "חצוצרות נפוצות, פילגשים של אופים, מסרבים לנערות טחנות הכוסמין".[59]

בתיאטרון פומפיוס, יש מספר פסלים של נשים. יש הטוענים כי חלק מהפסלים שייכים לקורטיזניות מפורסמות, בגלל הקשר בין הפסלים הנקובים בשמות עם שמות על עובדות מין. עם זאת, מספר חוקרים טוענים כי מדובר באמניות אמיתיות, כגון משוררות, מוזות וגיבורות. עם זאת, אין מספיק ראיות שמצביעות על כך שכל פסלי הנשים הן של עובדות מין.[60]

זנות ודת עריכה

 
ניצחון הפלורה (The Triumph of Flora) של ג'ובאני בטיסטה טייפולו (בערך 1743), פרשנות בארוק איטלקית המבוססת על תיאורו של אובידיוס על הפלורליה (אנ').‏[61]

בדרך כלל, הגבול בין נשים מכובדות ובין האינפמיות היה מעוות. כל מי שמכר את גופו למטרות בידור של אחרים, או חשף את עצמו לציבור, איבד חלק מזכויותיו, גם אם היה אזרח. כוהנות מסוימות, ובמיוחד בתולות וסטליות, היו מודלים לצניעות מושלמת ברומא העתיקה. הן הין מוגנות מפני זיהום פולחני על ידי ליקטורים, בעת מילוי חובותיהן הציבוריות. הליקטורים, שנבחרו על ידי הכוהן הראשי של רומא (פונטיפקס מקסימוס), היו מוסמכים להסיר כל "אדם טמא" שמפריע לכוהנות.[62][63]

יש כתות, פסטיבלים ומקדשים רבים אשר לא כללו עובדות מין לחלוטין.[64] לעומת זאת, למספר כתות, פסטיבלים ומקדשים, עובדות המין היו חלק מרכזי בהם. חודש אפריל היה החודש הקדוש לוונוס, אלת האהבה, היופי, התשוקה, המין, הפוריות, השגשוג והניצחון במיתולוגיה הרומית. ב-1 באפריל, נשים סגדו לפורטונה וירליס (אנ'), ולוונוס ורטיקורדיה (אנ'), בזמן שנחגג הפסטיבל ונרליה (אנ'). לפי אובידיוס,[65] עובדות מין הצטרפו לנשים נשואות (matronae) בניקוי פולחני ובהלבשה מחדש של פסל הפולחן של פורטונה ויליס.[66] ב-23 באפריל, עובדות מין ו-"נערות פשוטות" העניקו פולחן לוונוס אריקינה (ונוס של אריקס), שמקדשה היה ממש מחוץ לגבול הפולחני של רומא. הענקת פולחן זו נחשבה לא מכובדת.[67] יום הענקת הפולחן התקיים באותו יום שנחגג פסטיבל היין, ויניליה (אנ').‏[66] "הילדים של לנון" (pueri lenonii) היה יום חג לעובדי המין שנחגג ב-25 באפריל, כאשר באותו יום התקיים הפסטיבל החקלאי הארכאי, רוביגליה (אנ').[68]

ב-27 באפריל התקיים הפלורליה (אנ'), פסטיבל לכבוד האלה פלורה (אנ'), אלת הפוריות והפרחים.[69] לפי הסופר הנוצרי לקטנטיוס (אנ'), הפסטיבל כלל ריקודים ארוטיים וחשפנות של עובדות מין, שהקהל התגרע בהן.[70] המשורר יובנאליס התייחס בשיריו לפסטיבל וכי ציין שהיה שם ריקודי עירום ואפילו עובדות מין שנלחמות בתחרויות גלדיאטורים מדומה.[71]

מרטריקסים בימי הביניים עריכה

בתקופת ימי הביניים באירופה, מרטריקס הובנה כאישה שקיימה עם כל איש יחסי מין.[72] עסקות עם מרטריקסים כללו, בדרך כלל, כסף ומידת ההפקרות של הנשים.[73]

סופרים נוצריים מימי הביניים הרתיעו לעיתים קרובות על זנות, אך לא ראו בכך עבירה חמורה, ובנסיבות מסוימות אף ראו בנישואים עם עובדי מין כמעשה של חסד.[74] בחלק מהסיפורים של אותפ סופרים נוצריים, ניתן לראות עובדות מין שחזרו בתשובה במטרה להיות קדושות.[75]

מספר פרופסורים מודרניים למגדר ופמיניזם טוענים כי מרטריקס, בהלך הרוח של ימי הביניים, קרוב יותר להבנה המודרנית שלנו לזהות מינית או נטייה מינית.[76]

לקריאה נוספת עריכה

  • Balsdon, John Percy Vyvian Dacre (1963), Roman Women. Their History and Habits (באנגלית), J. Day
  • Biffi, Giacomo (2000), Casta meretrix: "the chaste whore" : an essay on the ecclesiology of St. Ambrose, Saint Austin Press, ISBN 978-1-901157-34-5
  • Brundage, James A. (1990), "Prostitution", Law, sex, and Christian society in medieval Europe, University of Chicago Press, ISBN 978-0-226-07784-0
  • Culham, Phyllis (2004), "Women in the Roman Republic", in Flower, Harriet I. (ed.), The Cambridge Companion to the Roman Republic (באנגלית), Cambridge University Press, ISBN 9781107669420
  • Dillon, Matthew; Garland, Lynda (2005), Ancient Rome: From the Early Republic to the Assassination of Julius Caesar (באנגלית), Taylor & Francis, ISBN 9780415224581
  • Duckworth, George Eckel (1994), The nature of Roman comedy: a study in popular entertainment, University of Oklahoma Press, ISBN 978-0-8061-2620-3
  • Duncan, Anne (2006), "Infamous performers : comic actors and female prostitutes in Rome", in Faraone, Christopher A.; McClure, Laura (eds.), Prostitutes and Courtesans in the Ancient World, Wisconsin studies in classics, Madison: University of Wisconsin Press, ISBN 0-299-21314-5
  • Edwards, Catherine (1997), "Unspeakable Professions Public Performance and Prostitution in Ancient Rome", in Hallett, Judith P.; Skinner, Marilyn B. (eds.), Roman Sexualities (באנגלית), Princeton University Press, ISBN 0691011788
  • McGinn, Thomas A. J. (1998), Prostitution, Sexuality, and the Law in Ancient Rome (באנגלית), Oxford University Press, ISBN 9780195161328
  • McGinn, Thomas A. (2004), The economy of prostitution in the Roman world: a study of social history & the brothel, University of Michigan Press, ISBN 978-0-472-11362-0
  • Ovid (2003), Gibson, Roy K. (ed.), Ars Amatoria, Cambridge University Press, ISBN 978-0-521-81370-9
  • Petronius (2009), The Satyricon (באנגלית), OUP Oxford, ISBN 9780199539215
  • Phillips, Kim M.; Reay, Barry (2002), Sexualities in History: A Reader (באנגלית), Routledge, ISBN 9780415929356
  • Sokala, Andrzej (1998), Meretrix i jej pozycja w prawie rzymskim (בפולנית), Nicolaus Copernicus University Press, ISBN 978-83-231-0995-2
  • Strong, Anise K. (2016), "Prostitutes and matrons in the urban landscape", Prostitutes and Matrons in the Roman World, Cambridge: Cambridge University Press, pp. 142–170, doi:10.1017/CBO9781316563083.007, ISBN 9781316563083
  • Flemming, Rebecca (1999), Quae Corpore Quaestum Facit: The Sexual Economy of Female Prostitution in the Roman Empire (באנגלית), Society for the Promotion of Roman Studies, pp. 38–61, doi:10.2307/300733, JSTOR 300733

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא זנות ברומא העתיקה בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ 1 2 3 4 5 6 Dillon & Garland 2005, p. 382.
  2. ^ 1 2 3 Strong 2016, pp. 142-170.
  3. ^ Edwards 1997, pp. 66-67, 81-82.
  4. ^ McGinn 2004, pp. 167–168.
  5. ^ 1 2 Adams, J. N., Words for "prostitute" in Latin, University of Koeln, 1983, pp. 321 - 358
  6. ^ Witzke, Serena S. "Harlots, Tarts, and Hussies?: A Problem of Terminology for Sex Labor in Roman Comedy." Helios, vol. 42 no. 1, 2015, p. 7-27. Project MUSE, doi:10.1353/hel.2015.0000.
  7. ^ McGinn 2004, p. 2.
  8. ^ McGinn, Thomas A. J. “The legal definition of prostitute in late Antiquity.” Memoirs of the American Academy in Rome 42 (1997): 73–116. https://doi.org/10.2307/4238748 (אורכב 12.01.2023 בארכיון Wayback Machine).
  9. ^ McGinn, Thomas A. J., Prostitution, sexuality, and the law in ancient Rome, 1998, pp. 210, 334, Oxford University Press, published online in 2003 by google books
  10. ^ Flemming, 1998, pp. 48 - 49
  11. ^ McGinn 2004, p. 52.
  12. ^ McGinn, 1998, pp. 210, 334
  13. ^ Flemming, 1998, pp. 50-52
  14. ^ Frank, Richard I., "Augustan Elegy and Catonism," Aufstieg und Niedergang der römischen Welt II.30.1 (1982), p. 569.
  15. ^ Strong, Anise K., Prostitutes and Matrons in the Roman World (אורכב 12.01.2023 בארכיון Wayback Machine), pp. 62-63 DOI: https://doi.org/10.1017/CBO9781316563083.004 (אורכב 12.01.2023 בארכיון Wayback Machine) Cambridge University Press, first print publication, 2016
  16. ^ Edwards 1997, pp. 66-76.
  17. ^ Balsdon 1963, p. 192.
  18. ^ 1 2 Edwards 1997, p. 81.
  19. ^ Balsdon 1963, p. 227.
  20. ^ See Flemming, 1998, also McGinn, T. A. J. “The ‘SC’ from Larinum and the Repression of Adultery at Rome.” Zeitschrift Für Papyrologie Und Epigraphik 93 (1992): 273–95. http://www.jstor.org/stable/20188771 (אורכב 05.01.2023 בארכיון Wayback Machine).
  21. ^ McGinn 1998, p. 168.
  22. ^ McGinn 1998, p. 171.
  23. ^ Adams, J. N., Words for "prostitute" in Latin, University of Koeln, 1983, p. 342
  24. ^ Flemming, R., Quae Corpore Quaestum Facit: The Sexual Economy of Female Prostitution in the Roman Empire, pp. 53, 41-44, scholar.archive.org Originally published in The Journal of Roman Studies, 1998
  25. ^ McGinn 2004, p. 4.
  26. ^ Flemming, 1998, pp. 54 - 56
  27. ^ Strong 2016, pp. 172-185.
  28. ^ McGinn, 1998, p. 26
  29. ^ McGinn, 1998, pp. 140-215 and note 1. Flemming, p. 57, note 94
  30. ^ Flemming, p. 57, note 94
  31. ^ Edwards 1997, pp. 81-82.
  32. ^ Balsdon 1963, pp. 224, 252-4 and p. 327n.
  33. ^ Radicke, Jan (2022). "2 Varro (VPR 306) – the toga: a Primeval Unisex Garment?". Roman Women's Dress (באנגלית). Berlin: De Gruyter. pp. 578–581. doi:10.1515/9783110711554-049. ISBN 978-3-11-071155-4. ארכיון מ-2022-11-23. נבדק ב-2023-01-15.
  34. ^ Radicke, Jan (2022). "6 toga – an attire of unfree prostitutes". Roman Women's Dress (באנגלית). Berlin: De Gruyter. pp. 365–374. doi:10.1515/9783110711554-022. ISBN 978-3-11-071155-4. ארכיון מ-2022-11-23. נבדק ב-2023-01-15.
  35. ^ Alastair J. L. Blanshard, Sex: Vice and Love from Antiquity to Modernity (Wiley-Blackwell, 2010), p. 24.
  36. ^ 1 2 Seneca, Controv. lib. i, 2.
  37. ^ 1 2 Petronius 2009, chap. 7.
  38. ^ Juvenal, Satire vi, 121 et seq.
  39. ^ McGinn 1998, p. 293.
  40. ^ McGinn, 1998, pp.293 - 295
  41. ^ Richlin, Amy (1993). "Not before Homosexuality: The Materiality of the Cinaedus and the Roman Law against Love between Men". Journal of the History of Sexuality. 3 (4): 523–573. ISSN 1043-4070. JSTOR 3704392.
  42. ^ Glancy; Moore (2011). "How Typical a Roman Prostitute Is Revelation's "Great Whore"?". Journal of Biblical Literature. 130 (3): 551. doi:10.2307/41304219. JSTOR 41304219.
  43. ^ Valerius Maximus 6.1.6 (אורכב 07.01.2023 בארכיון Wayback Machine)
  44. ^ Richlin, Amy (1993). "Not before Homosexuality: The Materiality of the Cinaedus and the Roman Law against Love between Men". Journal of the History of Sexuality. 3 (4): 523–73. JSTOR 3704392.
  45. ^ Adler, Description of the City of Rome, pp. 144 et seq.
  46. ^ Ulpian, Law as to Female Slaves Making Claim to Heirship.
  47. ^ Seneca, Cont. i, 2. See also Horace, Satire i, 2, 30 ("on the other hand, another will have none at all except she be standing in the evil-smelling cell" of the brothel); Petronius, Satyricon" xxii ("worn out by all his troubles, Ascyltos commenced to nod, and the maid, whom he had slighted, and, of course, insulted, smeared lamp-black all over his face"); Priapeia xiii, 9 ("whoever likes may enter here, smeared with the black soot of the brothel").
  48. ^ Seneca, Controv. i, 2: "you stood with the prostitutes, you stood decked out to please the public, wearing the costume the pimp had furnished you."
  49. ^ Balsdon 1963, pp. 218 and 225-6.
  50. ^ Duncan 2006, p. 13.
  51. ^ McGinn 2004, p. 11.
  52. ^ Duncan 2006, p. 259.
  53. ^ Duckworth 1994, p. 253.
  54. ^ THE SATYRICON, public-library.uk (ארכיון)
  55. ^ Codex Theodos. lx, tit. 7, ed. Ritter; Ulpian liiii, 23, De Ritu Nupt.
  56. ^ Horace, Sat. lib. i, v, 82.
  57. ^ Mommsen, Inscr. Regn. Neap. 5078, which is number 7306 in Orelli-Henzen.
  58. ^ Paulus Diaconus, xiii, 2.
  59. ^ Plautus, i, ii, 54.
  60. ^ Jane DeRose Evans (2009). "Prostitutes in the Portico of Pompey?: A Reconsideration". Transactions of the American Philological Association. 139 (1): 123–145. doi:10.1353/apa.0.0025. ISSN 1533-0699.
  61. ^ Ovid, Fasti 4, as discussed by T.P. Wiseman, The Myths of Rome (University of Exeter Press, 2004), pp. 1–11.
  62. ^ DiLuzio, Meghan J. A Place at the Altar: Priestesses in Republican Rome. Princeton University Press, 2016, pp. 144-152 http://www.jstor.org/stable/j.ctt1q1xr91 (אורכב 12.01.2023 בארכיון Wayback Machine).
  63. ^ Edwards 1997, pp. 82-83.
  64. ^ McGinn, Thomas A. J. (2003-02-27), "Civic Disabilities", Prostitution, Sexuality, and the Law in Ancient Rome, Oxford University Press, pp. 21–69, ISBN 978-0-19-516132-8, ארכיון מ-2023-01-12, נבדק ב-2020-04-08
  65. ^ Ovid, Fasti 4.133–134.
  66. ^ 1 2 Culham 2004, p. 144.
  67. ^ McGinn, 1998, p.25
  68. ^ According to the Fasti Praenestini; Craig A. Williams, Roman Homosexuality (Oxford University Press, 1999, 2010), p. 32.
  69. ^ William Warde Fowler, The Roman Festivals of the Period of the Republic (London, 1908), p. 92.
  70. ^ Lactantius, Instit. Divin. 20.6.
  71. ^ Juvenal, Satire 6.250–251, as cited by Culham, "Women in the Roman Republic," p. 144.
  72. ^ Biffi 2000, p. 15.
  73. ^ Phillips & Reay 2002, p. 93.
  74. ^ Brundage 1990, p. 308.
  75. ^ Carla Freccero, Queer/Early/Modern (2005) p. 37
  76. ^ Martha C. Nussbaum/Juha Sivola, The Sleep of Reason (2002) p. 247-8
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=זנות_ברומא_העתיקה&oldid=37740314"