פתיחת התפריט הראשי

זנות קטינים היא זנות בה מעורבים בני אדם שגילם קטן מגיל ההסכמה. ההגדרה שהתקבלה בשנת 1996 בקונגרס העולמי נגד ניצול מיני מסחרי של ילדים מתייחסת לזנות קטינים כאל מעשה של שיתוף או של שידול של קטינים למעורבות בפעילות מינית, ללא מעורבות רגשית, ובתמורה לכסף או אתנן (בדמות כסף או שווה ערך לכסף, למשל, מזון, שכר דירה או סמים). ההגדרה מתייחסת לפעילות מינית החוזרת על עצמה מספר פעמים, עם יותר מלקוח אחד ואשר אינה מאורגנת בהכרח תמיד על ידי צד שלישי (סרסור למשל). ההגדרה כוללת גם סחר בקטינים לצורכי מין ולהפצה ושימוש בפורנוגרפיה בה נעשה שימוש בקטינים[1].

זנות קטינים כוללת מגוון רחב של מופעים המתפרשים על פני רצף והיא אינה כוללת בהכרח זנות רחוב. זנות הקטינים כוללת בין היתר גם מגעים חד פעמיים בעבור תמורה מסוימת, קשרים מיניים קבועים עם "ספונסרים", זנות באינטרנט ובאפליקציות, דירות דיסקרטיות, מכוני ליווי ומועדוני חשפנות[2].

תפיסות של זנות קטיניםעריכה

לזנות של קטינים מגוון רחב של הגדרות וטרמינולוגיות. הגדרות אלה מושפעות בין היתר מהאופן בו נתפסת הזנות והסיבות לה. למשל, המונח "ניצול מיני מסחרי" מציג את היותם של הקטינים קורבנות הפגיעים לניצול. מנגד, גישות ליברליות מדגישות את היבט הבחירה לעסוק בזנות ומציגות את זנות הקטינים כ"עיסוק בזנות"[2]. למשל, הגישה הפמיניסטית הליברלית אשר מתייחסת לזנות כעיסוק לגיטימי טוענת כי לנשים יש את הזכות לבחור את עיסוקן וכי יש לכבד את רצונן, גם אם הבחירה נעשתה מתוך טווח אפשרויות מצומצם. בניגוד לכך, הגישה הפמיניסטית הרדיקלית טוענת כי הזנות מהווה מוסד המבזה נשים, משמר את אי השוויון בין המינים ואת ההתייחסות לנשים כאל אובייקט מיני. לפי גישה זו, נשים בזנות חוו טראומה קיצונית וסבלו מאלימות פיזית ורגשית אשר הובילו אותן בלית ברירה למעגל הזנות[3].

תפיסות של זנות קטינים בישראלעריכה

בישראל נפוצה התפיסה כי נוער בזנות הוא נוער המנוצל מינית. בשנות ה-70 בישראל, נוער בזנות נתפס כעברייני וסוטה, כאשר המחקר בתחום התמקד במאפיינים אישיותיים ופתולוגיים של הנוער הנמצא במעגל הזנות. מאוחר יותר החלה להתפתח התפיסה כי הפתולוגיה המאפיינת נוער זה, מהווה תוצאה ולא סיבה של הימצאותם במעגל הזנות[4].

כיום רווחת התפיסה כי בנות ובני נוער בזנות הן קורבנות של מציאות חיים קשה אשר נגרמה בשל הצטלבות של מיקומי שוליים בחברה. תיאורית הצטלבות מיקומי השוליים מסבירה כי מיקומן של צעירות/ים בכל אחד מהמאפיינים החברתיים (למשל, עוני, זהות מגדרית, שוליות אתנית ונטייה מינית) יוצר מצבי שוליות ייחודיים שמשפיעים באופן משמעותי על חוויותיהן, הדיכוי והאפליה שהן תחווינה ומיקומן במאזן יחסי הכוח החברתיים. מצבי השוליות מעצבים את תפיסותיהן של הנערות/ים לגבי עצמן, ההזדמנויות הפרושות בפניהן, שאיפותיהן, והידע שלהן אודות עצמן, גופן ומיניותן. התבוננות שכזו על חייהן של נערות/ים בזנות מהווה פרשנות חברתית ביקורתית על המידה בה מצבי חייהן הובילו אותן לחיות כפי שהן חיות כיום[5].

השפעתן של טראומות בילדותעריכה

תפיסתם של אנשי הטיפול כיום היא כי כניסה למעגל הזנות מהווה תוצאה ישירה של טראומות בילדות. קיימת הסכמה בקרב החוקרים בתחום כי לזנות קטינים בפרט יש קשר עם התעללות מינית, כמו כן, גם עם השתייכות לקבוצות שוליים בחברה, אבטלה, חיים ברחוב, קשיים בבית הספר והזנחה[6].

פגיעה מינית בילדות וגילוי עריותעריכה

מסקרים עולה תמונה לפיה אחת משלוש נשים באוכלוסייה עברה פגיעה מינית בילדותה. לא כל הנשים שנפגעו בילדותן מגיעות לכדי זנות, אולם רוב הנשים הנמצאות במעגל הזנות עברו פגיעה מינית בילדותן. הפגיעה המינית, בשילוב עם גורמי סיכון נוספים בדמות הזנחה נפשית ורגשית, אלימות, נשירה ממסגרות, התמכרות לסמים וחסרות בית יוצרים פגיעות לזנות[6].

עוד עולה כי אחת משבע נשים באוכלוסייה היא קורבן לגילוי עריות. מי שחוו גילוי עריות בילדותם עשויים לסבול מנזק משמעותי בזהותם ובהערכתם העצמית. הם עשויים לחוש חוסר אמון עמוק באחרים ולצפות כי במערכות יחסים שונות, אחרים עשויים יהיו להשתמש בהם או לנטוש אותם. הנמצאות/ים במעגל הזנות מתארות לעיתים קרובות חוויה של ניתוק רגשי במהלך המגע המיני שהן מקיימות עם לקוחות. תחושה דומה מתוארת לעיתים קרובות גם על ידי קורבנות שנפגעו מגילוי עריות. נראה כי מנגנון הניתוק שבין הגוף והנפש מאפיין מצבים טראומטיים ועשוי להוות מנגנון המאפשר לשרוד בחיי הזנות[6].

להתעללות בילדות ישנו קשר מורכב לזנות. בין היתר, בעקבות התעללות בילדות מתרחש בקרב הנערות והנערים תהליך של הפנמה של עצמן כאובייקט שמטרתו לספק מינית אחרים. היכולת של הצעירות והצעירים לפתח דימוי עצמי חיובי ולחוש בעלות ערך נפגעת. משום שהנערות והנערים למדו בילדותן כי ערכן העצמי תלוי ביכולתן לספק צרכים של אחרים, בעיקר מיניים, הן עשויות לפתח בבגרותן זהות של "זונה". קשורים לכך גם הפנמה של תפקיד הקורבן והזדהות עם הקורבן[6].

ניתן להסביר את הקשר בין התעללות מינית בילדות לבין זנות באמצעות שתי דרכים: הראשונה, מסבירה כי ההתעללות המינית מגבירה את הסיכון של הנערות והנערים להיות מעורבים בתרבות עבריינית. מעורבות בחיי הרחוב, דחייה על ידי קבוצת השווים "הנורמטיבית", פגיעה ביכולות חברתיות, כל אלה עשויות לדחוף נערות ונערים ליצור קשרים עם דמויות עברייניות. הסבר נוסף מתאר כי להתעללות מינית ישנה השפעה מוקדמת מאוד על תפיסתן העצמית של נערות ונערים. הדימוי העצמי שלהן משתנה והופך לדימוי של אובייקט הנתון להשפלה. דימוי עצמי זה לצד נסיבות חייהן הקשות עשויים להוות גורם סיכון לזנות[6].

מאפיינים של זנות קטיניםעריכה

זנות מהווה עבור קטינות/ים אסטרטגיית הישרדות נוכח מצבי חייהן הקשים. צעירות/ים אלו לרוב חוו חווית דחייה ראשונית עמוקה מצד משפחתן וחשו כי הן אינן נראות ורצויות. הן לרוב חוו התעללות והזנחה מתמשכת בסביבתן הקרובה, שם רכשו את היכולת לדיסוציאציה אשר ממשיכה "לשרתן" תוך שהן נמצאות במעגל הזנות[1].

גיל הקטינים במעגל הזנות הולך ויורד עם השנים. נמצא כי הגיל הממוצע של כניסה לזנות הוא 13–14 שנים[7]. בני נוער במעגל הזנות נתונים במצוקה נפשית, חברתית וכלכלית. רובם נשרו ממערכת החינוך, רבים גרים ברחוב ורבים חשופים לאלימות ולהתעללות. רוב הקטינים שמנוצלים למטרות זנות מתנסים בשימוש בסמים, אך אינם מכורים לסמים. נמצא כי פרידה מהורה, חשיפה לחיי הרחוב ולמידת דרכי ההישרדות, משפיעים על היכרות עולם הזנות[1][7].

בישראל 20-25% מהקטינים המעורבים בזנות הם בנים. עיקר הספרות אודות נוער בזנות מבוססת על נערות, בעוד שהמחקר אודות נערים ונערות טרנסג'נדריות מוגבל. עולה כי ההבדלים בעיקר נוגעים למקומות בהם מתבצעת הזנות – "זירות הזנות". בנוסף, נראה שחלק מהנערים נכנסים למעגל הזנות בעקבות עזיבת הבית על רקע אי קבלתה של נטייתם ההומוסקסואלית[8].

מדו"ח הוועדה לניצול מיני מסחרי של קטינים בישראל עולה כי עד השנים האחרונות סוגי הזנות של בני הנוער בארץ היו במכונים, במועדוני חשפנות ובמופעי הצצה, בדירות פרטיות, במועדונים, נערות טרמפים, זנות רחוב, וזנות נערות ונערי ליווי[7]. מדו"ח של עמותת עלם עולה כי במאה ה-21 חל שינוי בדפוס הפעולה של בני הנוער המעורבים בזנות והם אינם משוטטים עוד ברחובות, אלא נמצאים יותר ויותר ברשתות האינטרנט והצ'טים. בני הנוער המעורבים בזנות לרוב סבורים שהזנות נובעת מבחירתם החופשית[3].

סיבות מרכזיות לכניסתם של קטינים למעגל הזנותעריכה

פגיעה מינית וגילוי עריות בילדות הן הסיבות המרכזיות המובילות את הקטינות/ים לתוך מעגל הזנות[2]. הפגיעה בילדות פוגעת בהתעצבות מיניותן של הנערות ובעקבות כך נוצרות גם תחושת זהות מעוותת ותחושות ניתוק. הנערות נוטות לעיתים קרובות לברוח מביתן וכדי לשרוד הן נאלצות להיעזר בזנות. כך הן פוגשות בסרסורים ודמויות מדיחות ונוצרת שוב דינמיקה פוגענית של ניצול[9].

סיבה נוספת היא אלימות גופנית, הזנחה וחוסר שליטה ופיקוח של המשפחה על מעשיהן וסביבתן של הקטינות. נמצא כי במשפחות בהן הקטינות/ים אינן מקבלות מענה על צרכים פסיכולוגיים ורגשיים הן עשויות לחפש מענה זה במקומות אחרים, מה שהופך אותן פגיעות לניצול[2].

חסרות בית מהווה גורם סיכון נוסף[8]. היא כוללת לרוב גם ניתוק קשרי משפחה, קשרים חברתיים וממסגרות. אלה יוצרים קושי כלכלי רב ומחסור להזדמנויות תעסוקתיות, אשר מגבירים את פגיעותן לניצול[2]. הזנות עשויה לספק עבור הקטינות/ים כסף מהיר, תחושת קבלה ושייכות ותחושה של כוח ושליטה, אשר לעיתים הן מתקשות לקבל בתחומים אחרים בחייהן[8].

לדידו של הזרם הפמיניסטי הרדיקלי, כל הנשים בזנות הן נשים הסובלות מטראומה קיצונית ומתמשכת אשר לרוב החלה בילדותן וכוללת חוויות של אלימות פיזית, מינית ורגשית קשות. טראומות אלו לא הותירו לנשים כל מוצא אחר להתמודדות עם מצוקתן. על כן, הן סבורות כי יש לראות בעוסקות בזנות ובייחוד בילדים ובני הנוער בזנות, קורבנות לניצול ותקיפה מינית ולא עבריינים[3].

סכנות והשלכות של זנות קטיניםעריכה

לזנות יש השלכות גופניות ונפשיות חמורות. אלימות ואף רצח הם שכיחים, כאשר נפוצות גם מחלות כרוניות, קשיי שינה וזיכרון. הפגיעה הנפשית באה לידי ביטוי בדימוי עצמי נמוך, דיכאון ואבדנות. באופן ספציפי, קטינות/ים וצעירות/ים בזנות פגיעות יותר למחלות מין וזיהומים בשל חוסר השימוש באמצעי מניעה ובשל הזרקת סמים. בנוסף, היותן של הקטינות/ים במעגל הזנות מוביל את חלקן להתמכר לסמים. נמצא כי צעירות/ים בזנות סובלות מהפרעת דחק פוסט טראומטית וטראומה מורכבת, תחושות אשמה ובושה ואף שינויים אישיותיים כתוצאה מחוויות האלימות וההשפלה[2]. לאירועים טראומטיים כדוגמת זנות, יש השלכות משמעותיות על מערכות יחסים, על תחושת הביטחון של צעירות/ים בעולם ועל תחושת האמון הבסיסית שלהן[10]. ההשפלה שחוות צעירות וצעירים בזנות הן טראומטיות לא פחות מהאלימות הפיזית והמינית שהן חוות ואף עשויים להיחוות כטראומטיים יותר[6].

ממחקרים שנערכו בעולם בקרב נשים במעגל הזנות עלה הצורך להבחין בין טראומה הנובעת מאירוע חד פעמי לטראומה כרונית לאורך החיים, המכונה "הפרעת דחק פוסט טראומטית מורכבת". זהו המונח המשמש לתיאור הנזקים הטראומטיים הנגרמים לנשים הנמצאות במעגל הזנות, הסובלות מטראומות קשות ומתמשכות כתוצאה מהזנות ומגילוי העריות שחוו. הטראומה המורכבת מתאפיינת גם בסימפטומים דיסוציאטיביים, בהפרעות במבנה האישיות ובנטייה לקורבנות חוזרת (הן על ידי פגיעה עצמית והן על ידי פגיעה על ידי אחרים)[6]. כאמור, צעירות/ים בזנות חוות סימפטומים דיסוציאטיביים המשמשים כמעין מנגנון של ניתוק המשמש להישרדותן[2]. דיסוציאציה היא אחת משלוש צורות ההסתגלות המרכזיות לחוויות ההתעללות בגילאים צעירים[10].

שכיחותעריכה

סיכום סטטיסטיעריכה

זנות קטינים קיימת בכל מדינה, אך התופעה חמורה ביותר בדרום אמריקה ובאסיה[11]. מספר הקטינים בזנות גדל בחלקים שונים של העולם, כולל צפון אמריקה, אפריקה ואירופה[11]. קשה להשיג נתונים סטטיסטיים מדויקים[11], אך מעריכים כי כ -10 מיליון ילדים מעורבים בזנות ברחבי העולם[12].

הערה: זוהי רשימה של דוגמאות; היא אינה מכסה כל מדינה שבה קיימת זנות קטינים.
מדינה / מיקום מספר הילדים המעורבים בזנות הערות הערה
ברחבי העולם עד 10,000,000 [12]
אוסטרליה 4,000
בנגלדש 10,000 - 29,000 [13]
ברזיל 250,000 - 500,000 בברזיל הסחר בקטינים לזנות הוא הגבוה ביותר אחרי תאילנד . [14]
קמבודיה 30,000 [15][16]
צ'ילה 3,700 מספר הקטינים המעורבים בזנות נמצא בירידה. [17]
קולומביה 35,000 בין 5,000 ל-10,000 נמצאים ברחובות בוגוטה . [18]
הרפובליקה הדומיניקנית 30,000 [19]
אקוודור 5,200 [20]
אסטוניה 1,200 [21]
יוון 2,900 יותר מ-200 מתחת לגיל 12. [22]
הונגריה 500 [23]
הודו 1,200,000 בהודו, קטינים מהווים 40% מהעוסקים בזנות. [24]
אינדונזיה 40,000 - 70,000 יוניסף קובע כי 30% מהעוסקות בזנות הן מתחת לגיל 18. [25][26]
מלזיה 43,000 - 142,000 [27]
מקסיקו 16,000 - 20,000 מתוך 13,000 ילדי הרחוב של מקסיקו סיטי, 95% קיימו לפחות מפגש מיני אחד עם מבוגר (רבים מהם באמצעות זנות). [28]
נפאל 200,000 [29]
ניו זילנד 210 [30]
פרו 500,000 [31]
הפיליפינים 60,000 - 100,000 [32]
סרי לנקה 40,000 יוניסף קובע כי 30% מהעוסקות בזנות הן מתחת לגיל 18. [33]
טייוואן 100,000 [31]
תאילנד 200,000 - 800,000 [27]
ארצות הברית 100,000 [34][35]
זמביה 70,000 [36]

היקף התופעה בישראלעריכה

נכון ל-2019 אין בידי הגורמים הרשמיים בישראל די מידע אודות היקף זנות הקטינים. בעמותת עלם מעריכים כי מדובר באלפי נערות/ים העוסקים בזנות בישראל. אחת הסיבות להיעדר הדיווח היא כי מרבית בני הנוער המעורבים בזנות לא מזהים עצמם ככאלה[1][8]. בעשור השני של המאה ה-21 קיימת מגמת עלייה במספר התיקים הנפתחים במשטרה בגין עבירות של צריכת זנות מקטינים. מספר התיקים הפליליים שנפתחו בגין עבירות מין כלפי קטינים בין השנים 2011–2017 גדל מ-2001 תיקים ל-2604 תיקים. כ-70% מהתיקים עסקו בעבירות מין כלפי קטינות בעוד ש-30% מהתיקים עסקו בעבירות מין כלפי קטינים. הנתונים הקיימים בידי המועצה הלאומית לשלום הילד מציגים עליה במספר התיקים הפליליים שנפתחו בגין פגיעה בקטינים אך אינם מתייחסים באופן נפרד לזנות קטינים, אלא כוללים עבירות מוסר ועבירות מין כלפי קטינים אשר אינן כוללות רק זנות קטינים לבדה[37]. קיימת הערכה כי קטינים מהווים 20-30% מהאוכלוסייה הנמצאת במעגל הזנות. לגורמי הטיפול מוכרים מאות קטינים הנמצאים במעגל הזנות. ההערכה היא כי ישנם קטינים רבים נוספים אשר לא ידוע עליהם לרשויות ולגורמי הטיפול. תופעת זנות הקטינים נפוצה במגוון קבוצות אוכלוסייה: יהודים, ערבים, חילונים, דתיים, עולים, מבקשי מקלט, הומואים, לסביות, ביסקסואלים וטרנסג'נדרים[38].

היבטים חוקיים של זנות קטינים בישראלעריכה

הספרות המקצועית עוסקת ברובה בזנות בגירים. שם ניתן למצוא מגוון הגדרות אשר משפיעות על החקיקה, הענישה והאכיפה. מגוון ההגדרות עשוי להקשות על אכיפת הזנות משום שחלקן מתייחסות לזנות כאל מקצוע שיש בו יסוד של בחירה[2]. בהקשר החברתי, קיימת תפיסה יחסית סלחנית ביחס לזנות ונראה כי אין די אכיפה כנגד ניצול של קטינים, מה שמהווה חלק מהתשתית המאפשרת את המשך קיום הבעיה[1][39]. אחד הקשיים הוא עצירת צרכני הזנות. זאת משום שקשה להוכיח כי המבוגר ידע את גיל הקטין וכי נכונותם של הקטינים לשיתוף פעולה היא חלקית בלבד[1][7].

מנתוני משטרת ישראל משנת 2017 עולה כי אין התייחסות ספציפית לזנות קטינים בישראל, אלא היא נכללת תחת הגדרות עבירה רחבות יתר: עבירות חשיפה ועבירות מוסר. עבירת חשיפה היא עבירה שאין בה מתלוננים ולפיכך היא אינה מדווחת למשטרה. גילוי עבירות אלו נעשה באמצעות פעילות יזומה של המשטרה. עבירות אלו כוללות עבירות של סמים, שוחד, הימורים, אחזקת רכוש גנוב ובין היתר, גם עבירות מוסר וזנות. עבירות מוסר כוללות סרסרות, שידול למעשה זנות, אך גם שימוש וסחר בסמים. בשנת 2017 נפתחו 10,876 תיקים הנוגעים לעבירות אלימות שבוצעו כנגד קטינים. כ־32% מכלל עבירות האלימות כנגד קטינים בוצעו בתוך המשפחה. אולם, תיקים אלו אינם כוללים רק עבירות מין כנגד קטינים[40].

בישראל קיימים שני חוקים המתמקדים בילדים ובנוער, אשר נועדו להגן על קטינים בסיכון: חוק הנוער (טיפול והשגחה), תש"ך - 1960 וחוק הנוער (שפיטה ענישה ודרכי טיפול), התשל"א- 1971. על מנת להרחיב את ההגנה על קטינים מפני ניצול מיני מסחרי, מדינת ישראל חתמה על אמנת האג בדבר זכויות ילדים ובני נוער ואף הרחיבה את חוק העונשין בנוגע לזנות קטינים. סרסרות ושידול לזנות, כאשר הן נעברות כנגד קטינים, נחשבות חמורות יותר מסרסרות בגירים ודין העובר אותן הוא שבע שנות מאסר (חוק העונשין: תשל"ז- 1977). החוק כולל גם איסור פרסום של שרותי זנות קטינים, איסור פרסומי תועבה באמצעות גופם של קטינים, וכן איסור להצגת נותן שרותי מין כקטין, גם אם אין זו אמת. בנוסף, לצורך הגברת המלחמה בזנות קטינים וההגנה עליהם, קיימת הצעה נוספת לתיקון חוק העונשין, לפיה יוחל על עבירות זנות המבוצעות נגד קטינים עקרון השיפוט האקס-טריטוריאלי על מנת לאפשר להעמיד לדין בישראל עברייני זנות קטינים ופורנוגרפיה של קטינים, גם אם העבירות נעברו במדינה בה הם לא נחשבות לעבירות[3].

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא זנות קטינים בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 רעות גיא, זנות בקרב נוער להט"בי- היבטים חברתיים ומשפטיים והתמודדות עם התופעה בעשור האחרון בישראל, זכויות הקהילה הגאה בישראל: משפט, נטייה מינית וזהות מגדרית, נבו הוצאה לאור בע"מ, 2016, עמ' 875-887
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 2.6 2.7 המשרד לביטחון הפנים, סקירת ספרות בנושא: תופעת הזנות במאה העשרים ואחת
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 לוגסי רעות, תפיסות של "עובדות נערה" בשירותי הרווחה ביחס לזנות ונערות בזנות, אוניברסיטת תל אביב, 2010
  4. ^ לוגסי רעות ופלד עינת, "אני לא עובדת עם נערות שהן ממש זונות": כיצד עובדות סוציאליות תופסות זנות ונערות בזנות, חברה ורווחה לו, 2016, עמ' 91-112
  5. ^ קרומר-נבו מיכל וקומם מיכל, הצטלבות מיקומי שוליים, חברה ורווחה לב (ג), 2012, עמ' 347-374
  6. ^ 6.0 6.1 6.2 6.3 6.4 6.5 6.6 ענת גור, מופקרות: נשים בזנות, רעננה, ישראל: הקיבוץ המאוחד, 2008
  7. ^ 7.0 7.1 7.2 7.3 מריה רבינוביץ', מרכז המחקר והמידע של הכנסת, ניצול מיני מסחרי של קטינים בישראל
  8. ^ 8.0 8.1 8.2 8.3 אלכס קוסנר, תפיסותיהם של בני נוער, צעירות וצעירים המעורבים בזנות ביחס לצרכיהם ולשירותים הרצויים להם, 2017
  9. ^ ענת גור, "הסרסור שלי לא היה צריך ללמד אותי כלום. אבא לימד אותי הכל בבית": גילוי עריות כגורם מרכזי בהתדרדרות של נשים ונערות לזנות, סמים ופשע. בתוך: הסוד ושברו: סוגיות בגילוי עריות, עריכה: צ.זליגמן וז.סולומון, תל אביב, ישראל: הקיבוץ המאוחד/מרכז אדלר, 2004, עמ' 457-482
  10. ^ 10.0 10.1 ג'ודית לואיס הרמן, טראומה והחלמה, תל אביב, ישראל: עם עובד, 1994
  11. ^ 11.0 11.1 11.2 Jaffe, Maureen; Rosen, Sonia (1997). Forced Labor: The Prostitution of Children: Symposium Proceedings. Diane Publishing. ISBN 978-0788146060.
  12. ^ 12.0 12.1 Barry S. Levy, Brian M. Willis, Child prostitution: global health burden, research needs, and interventions, The Lancet 359, 2002-04-20, עמ' 1417–1422 doi: 10.1016/S0140-6736(02)08355-1
  13. ^ "2008 Human Rights Report: Bangladesh". United States Department of State. בדיקה אחרונה ב-27 בספטמבר 2013. 
  14. ^ "Highway of hell: Brazil's child prostitution scandal". news.com.au. 26 בנובמבר 2013. בדיקה אחרונה ב-26 בנובמבר 2013. 
  15. ^ Bramham, Daphne (23 במרץ 2012). "In Cambodia, there's a price on childhood". Vancouver Sun. בדיקה אחרונה ב-30 בנובמבר 2013. 
  16. ^ "Child Prostitution". Children of Cambodia. בדיקה אחרונה ב-27 בספטמבר 2013. 
  17. ^ "Bureau of International Labor Affairs – Chile". Dol.gov. אורכב מ-המקור ב-October 2, 2013. בדיקה אחרונה ב-27 בספטמבר 2013. 
  18. ^ "Soaring child prostitution in Colombia". BBC Online. 27 בינואר 2001. בדיקה אחרונה ב-27 בספטמבר 2013. 
  19. ^ "Worst Forms of Child Labour Data – Dominican Republic". International Labour Organization. אורכב מ-המקור ב-October 14, 2013. בדיקה אחרונה ב-11 באוקטובר 2013. 
  20. ^ "Report". State.gov. 8 במרץ 2006. בדיקה אחרונה ב-15 בספטמבר 2012. 
  21. ^ "Worst Forms of Child Labour Data – Estonia". International Labour Organization. אורכב מ-המקור ב-October 14, 2013. בדיקה אחרונה ב-11 באוקטובר 2013. 
  22. ^ "Worst Forms of Child Labour Data – Greece". International Labour Organization. אורכב מ-המקור ב-October 15, 2013. בדיקה אחרונה ב-12 באוקטובר 2013. 
  23. ^ "Worst Forms of Child Labour Data – Hungary". International Labour Organization. אורכב מ-המקור ב-October 14, 2013. בדיקה אחרונה ב-11 באוקטובר 2013. 
  24. ^ "Official: More than 1M child prostitutes in India". CNN. 11 במאי 2009. בדיקה אחרונה ב-27 בספטמבר 2013. 
  25. ^ "Indonesia". United States Department of Labor. אורכב מ-המקור ב-October 2, 2013. בדיקה אחרונה ב-27 בספטמבר 2013. 
  26. ^ "Indonesia". HumanTrafficking.org. אורכב מ-המקור ב-September 16, 2013. בדיקה אחרונה ב-27 בספטמבר 2013. 
  27. ^ 27.0 27.1 Lim 1998, p. 7.
  28. ^ "16,000 Victims of Child Sexual Exploitation". Ipsnews.net. אורכב מ-המקור ב-March 26, 2012. בדיקה אחרונה ב-15 בספטמבר 2012. 
  29. ^ Jensen 2004, p. 41.
  30. ^ Press Release: ECPAT (21 באפריל 2005). "Under Age Prostitution". Scoop. בדיקה אחרונה ב-15 בספטמבר 2012. 
  31. ^ 31.0 31.1 "Child prostitution becomes global problem, with Russia no exception". פראבדה (Pravda.Ru). 10 בנובמבר 2006. בדיקה אחרונה ב-27 בספטמבר 2013. 
  32. ^ "Factsheet: Child Trafficking in the Philippines". UNICEF. בדיקה אחרונה ב-30 בנובמבר 2013. 
  33. ^ "40,000 child prostitutes in Sri Lanka, says Child Rights Group". TamilNet. 6 בדצמבר 2006. בדיקה אחרונה ב-27 בספטמבר 2013. 
  34. ^ Regehr, Roberts & Wolbert Burgess 2012, p. 230.
  35. ^ 100,000 ילדים נכפים בזנות מדי שנה
  36. ^ "Worst Forms of Child Labour Data – Zambia". International Labour Organization. אורכב מ-המקור ב-October 14, 2013. בדיקה אחרונה ב-11 באוקטובר 2013. 
  37. ^ המועצה הלאומית לשלום הילד, השנתון הסטטיסטי: ילדים בישראל 2017
  38. ^ משרד המשפטים, נייר מדיניות: זנות קטינים בישראל
  39. ^ עינת פלד וגיא שילה, דו"ח מחקר הערכה: הלב 24/7 תכנית טיפול ומניעת ניצול מיני מסחרי בקרב בני נוער וצעירים., בית הספר לעבודה סוציאלית, אוניברסיטת תל אביב, 2017
  40. ^ משטרת ישראל, השנתון הסטטיסטי, ‏2018