זרח ראובן ברוורמן

רב, ממייסדי החינוך התורני בארץ ישראל בעת החדשה, ממייסדי ישיבת מאה שערים והעומד בראשה

הרב זרח ראובן ברוורמן (בראווערמאן) (ה'תרי"ז (1856-7) – ו' בשבט ה'תרצ"ח (8 בינואר 1938)) היה ממייסדי החינוך התורני בארץ ישראל בעת החדשה וממייסדי וראש ישיבת מאה שערים ומגדולי הרבנים בירושלים.

הרב זרח ראובן ברוורמן
לידה 1857
ה'תרי"ז
הורדנה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 8 בינואר 1938 (בגיל 81 בערך)
ו' בשבט ה'תרצ"ח עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה הר הזיתים
מקום פעילות ירושלים
תקופת הפעילות ? – 8 בינואר 1938 עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות רבני ירושלים
תחומי עיסוק תלמוד, הלכה, גמילות חסדים
רבותיו הנצי"ב, הרב מנחם נחום קפלן והרב משה יהושע יהודה לייב דיסקין
תלמידיו הרב בן ציון ידלר, הרב דוד סולובייציג בעל "אוצר ההדרנים"[1]
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

חייו

עריכה

נולד בעיירה דוברובה, פלך העיר הורדנה, השוכנת בגבול שבין פולין לליטא, על גדות נהר ניימן, לאביו רבי שמואל בן רבי שלמה ברוורמן ולאמו מרת חינקה בת רבי זרח הלוי, מותיקי קהילת הורדנה, וצאצא למקובל רבי אלכסנדר זיסקינד מהוראדנא.

בגיל 12 נשלח ללמוד בישיבה. היה תלמידם של הנצי"ב, ושל הרב מנחם נחום קפלן מהורודנה, (רבו המובהק של החפץ חיים). בשנת ה'תרמ"ז (1887) עלה לארץ כאברך צעיר עם מכתב המלצה מרבי נחום מהורודנה אל המהרי"ל דיסקין שבו דבק עד לפטירתו של הרב דיסקין. לאחר פטירתו של הרב דיסקין עבר לשכונת מאה שערים ובהמשך גם כיהן בראשות ישיבת מאה שערים לצד הרב שאול חיים הלוי הורוביץ (הורוויץ) ולאחר מכן לצד בן אחותו של הרב שאול חיים, הרב יוסף גרשון הורביץ, כשר' שאול חיים ואחיינו שימשו גם בתפקיד רב שכונת מאה שערים.

ייסד את אגודת "שומרי תורה" להקמת תלמודי תורה בכל רחבי היישוב החדש בארץ ישראל.

בית הספר "נצח ישראל" בפתח תקווה נוסד בה'תרס"ט (1909) ביוזמתו וביוזמת חברת "שומרי תורה" שניהלה את בית הספר. כן היה סייע לרב אליעזר שולביץ באיסוף הכספים בעבור הקמת ישיבת לומז'ה בפתח-תקווה ומיקום הישיבה נקבע בהתייעצות עמו של הרב יחיאל מרדכי גורדון, חתנו של הרב אליעזר שולביץ וראש הישיבה.

היה בעל קול ערב במיוחד ושימש כש"ץ. לתפילת שחרית ארגן מניין תפילת ותיקין מיוחד שבו קראו מילה במילה וזמנה היה ארוך בהרבה מהרגיל, כשהזמן עד תפילת העמידה ביום חול רגיל (52 דק') היה יותר מזמן התפילה כולה במניין תפילה רגיל ובשבת היו מתחילים 70 דקות לפני הנץ החמה. בכל שבת לאחר סעודה שלישית היו הולך עם תלמידיו לכותל המערבי והיה מזמר את מזמורי התהלים שנהוג לשיר לפני תפילת ערבית במוצאי שבת. לאחר מכן היה עובר לפני התבה באחד ממנייני תפילת ערבית בכותל המערבי, ועל תפילתו היו אומרים "הלוואי שנזכה להתפלל בימים הנוראים כמו שר' זרח מתפלל ערבית במוצאי שבת אצל הכותל המערבי!"

היה גדול בצדיקותו ובמידותיו כשם שהיה גדול בגאונותו, ולצד עיסוקו כראש ישיבה והתמדתו בלימוד התורה, הרבה לעסוק במעשי חסד ולסייע במסירות נפש לנזקקים, אם בהוצאות נדרשות לשבתות וחגים, אם זה בבגדים חסרים ובכל עניין שהיה צריך לעזור. בייחוד התאמץ בכל מאודו במצוות הכנסת כלה למשפחות שהוצאות החתונה הבסיסיות היו מעבר ליכולתם הכלכלית.
בערב יום הכיפורים שמע שתלמיד חכם מסוים צריך לנסוע לחמי טבריה לפי הוראת הרופאים, אך לא היה לו כסף לשלם לנסיעה לשם וללינה בטבריה. מיד לאחר ששמע על כך מיהר לאסוף כסף לשם כך וכיתת רגליו בין בתי נדיבים. כשאחד מהעשירים שר' זרח ראובן בא אצלם שאל אותו: "הרי מצווה לאכול היום ומדוע כבודו מתעסק בדברים אחרים?" ענה ר' זרח ראובן: ”אם תענית יום הכיפורים נדחה מפני פיקוח נפש, אכילה ושתייה של ערב יום הכיפורים לא כל שכן.”
היה מארח בביתו אנשים שעלו מחו"ל ולא היה להם בארץ קרוב משפחה או מישהו אחר שיכול היה לעזור להם, ומספר האורחים שאכלו על שולחנו הגיע גם לשמונים נפשות כשכל ההוצאות עליו.

וכן היה מעביר על מידותיו ולא משיב לעלבונות וגידופים, וכך מסופר עליו בעניין זה ב"גדולי דורות" מאת הרב יחיאל מיכל שטרן בעמ' 977: ”פעם אחת התקיימה אסיפה למען חיזוק הדת בירושלים, בה נכח הגאון ר' זרח ברוורמן, ראש ישיבת מאה שערים. אחד הנוכחים התחיל לתקוף אותו בצעקות והאשמות, לעג ובזיונות. במשך כל אותו הזמן, הרב זרח עמד מן הצד ולא השיב דבר. כל הנאספים היו בטוחים שהצדק עם אותו תוקף שהרי 'שתיקה כהודאה'. לאחר האסיפה ניגשו לרבי זרח ושאלוהו למה שתק והסכים להתבזות, שזה חילול כבוד התורה, ולמה לא גילה את האמת שאינו אשם, השיב רבי זרח: לו הייתי מגלה את האמת שלא היתה ידי בדבר, מיד היו מבינים מי אשם, והיה מתגלה קלונו ברבים, וחז"ל לימדונו: 'נוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים'.” (ברכות מ"ג ב').

נפטר בתאריך ו' בשבט תרצ"ח ונקבר בהר הזיתים.

לאחר פטירתו, חתנו הרב יצחק יעקב וכטפויגל נבחר למלא את מקומו כראש הישיבה.

משפחתו

עריכה
  • אביו - רבי שמואל בן רבי שלמה ברוורמן
  • אמו - מרת חינקה בת רבי זרח הלוי
  • צאצא למקובל רבי אלכסנדר זיסקינד מהוראדנא
  • אחיו - רבי בצלאל ברוורמן, נטמן בהר הזיתים
  • אחיו - רבי ברוך ברוורמן - היה ראש ישיבת דגל תורה , ראש המנקרים בארץ ישראל וראש המנקרים ושובי"ם (עניני הכשרות) בירושלים וחברון. בתו של ר' ברוך, מרת חינקה, נישאה לנכדו בכור של ר' זרח - רבי יצחק בן הרב ישראל דוד ברוורמן. בנוסף מחותנו של ר' זרח, הג"ר הבארהם דב שקול - חמיו של רבי ישראל דוד ברוורמן, השיא את בנו הגדול רבי ישראל יצחק שקול לבתו של רבי ברוך. נטמן בהר הזיתים לצד רבי זרח
  • אשתו - נישא בתאריך ב' באלול תרל"ט בעיירה גריווא למרת חיה פיגא לאה, בתו היחידה של הר"ר פלטיאל צ'רנווינסקי מהעירה גירווא הסמוכה ללומז'א (שפעל עם ר' זרח יחד בערי ליטא)
  • בנו - הרב ישראל דוד ברוורמן - ממנהיגי הקהילה התורנית בפתח תקווה ואגודת שומרי תורה.
  • בתו - בלומה-רחל - אשת הרב יצחק יעקב וכטפויגל.
  • בנו - הרב נחום אליהו, תלמיד חכם, ממייסדי פתח תקווה, נפטר בשנת ה'תרפ"ב ממחלה קצרה ונטמן בפתח תקוה, בנו יחידו בן ציון - מבוני פתח תקווה.
  • בת נוספת הייתה להם שנפטרה בילדותה בשנות המלחמה אולם לא נודעו פרטים אודותיה.

אדם ברוך היה נינו, בן נכדתו נחמה רוזנבלום שהייתה בתו של הרב וכטפויגל.

לקריאה נוספת

עריכה
  • התפילה של מוצאי שבת, "ישמחו - עלון שבועי להנחלת נועם השבת וקדושתה", גיליון 67, ערב שבת משפטים, כ"ג בשבט, ה'תשע"א, עמ' 3 - המדור "מעשה לשבת" (עלון בקובץ PDF שמופץ בדוא"ל ואינו מודפס)
  • האתר של אדם ברוך(הקישור אינו פעיל), טור הכולל סיפור נסים שאירע לרב ראובן זרח ברורמן מאבותיו של אדם ברוך.
  • ר' זרח בראוורמאן ז"ל, הצופה, 13 בינואר 1938
  • הספר "וזרח בחושך אורך": תולדות חייו ומפעליו של איש ירושלים הגאון הצדיק רבי זרח ראובן ברוורמן זצ"ל - פרקי זריחת החינוך התורני בארץ הקודש, נדפס בירושלים, אדר ה'תשע"ז (עמית, אור החיים 5 ירושלים 02-6289148, פרסום גיל)

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ תלמיד חכם גדול שהיה מזכיר ישיבת "אור חדש" ומלמד בתלמוד תורה עץ חיים והיגר לארצות הברית.