זירעין
זירעין או זרעין (בערבית: زرعين) היה כפר ערבי גדול בעמק חרוד, החלק המזרחי של עמק יזרעאל. הכפר היה ממוקם סמוך לכביש מעפולה לג'נין כ־7 קילומטרים דרומית לעפולה בגובה 110 מטרים מעל פני הים על אחת משלוחות הגלבוע. הכפר חלש על הדרכים המובילות ממזרח למערב ועל הדרך דרומה לכיוון ג'נין. במלחמת העצמאות נכבש הכפר והתרוקן מתושביו.
 | |
| זירעין, 1949 | |
| טריטוריה |
 המנדט הבריטי |
|---|---|
| מחוז | שומרון |
| נפה | ג'נין |
| שפה רשמית | ערבית |
| שטח | 23,920 דונם עות'מאני (1945) |
| סיבת נטישה | מלחמת העצמאות |
| תאריך נטישה | 28 במאי 1948 |
| יישובים יורשים | קיבוץ יזרעאל |
| דת | מוסלמים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ ביישוב לשעבר | 1,420 (1945) |
| קואורדינטות | 32°33′27″N 35°19′40″E / 32.5575°N 35.3278°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
היסטוריה עריכה
הכפר שימר את שם העיר יזרעאל שהייתה בירתו של המלך אחאב. בתקופת הצלבנים הייתה במקום עיירה קטנה שנקראה "Parvum Gerinum" או בשם הצרפתי "Le Petit Gérin" בהשוואה לג'נין הסמוכה שנקראה "Le Grand Gérin".
הנוסע רבי בנימין מטודלה מספר כי "זרעין היא יזרעאל ושם מעין גדול ובה יהודה [יהודי] אחד והוא צבע". אשתורי הפרחי ביקר במקום בראשית המאה ה־14 וכתב: "יזרעאל של יששכר וקורין לו זרעין". בשנת 1632 עבר בארץ נזיר צרפתי והוא מספר שבמקום יושבים ערבים ומעט יהודים: "ובה כעת כמאה וחמישים בתים של מאורים (מוסלמים) ושל יהודים... ועוסקים התושבים בשוד כמו הערבים ולפיכך אין לבוא אליה בהרגשה של ביטחון".
ב־1830 הושיב אבראהים פאשא בכפר משפחות מצריות שקיבלו כ־25,000 דונם לחקלאות. ב־1858 השתלטו במרמה על רוב אדמות הכפר בני חמולת "עבד אל־האדי" מהכפר עראבה שבשומרון והושיבו במקום אריסים מכפרם[1].
תקופת המנדט ומלחמת העצמאות עריכה
בתקופת המאורעות התנכלו בני הכפר לתחבורה היהודית באזור ולכפרי העמק[2].
הכפר היה שייך לנפת ג'נין מחוז שומרון, על פי סקר הכפרים 1945 בארץ ישראל שטחי אדמותיו היו 23,920 דונם ובשנת 1945 מנה 1,420 נפשות[3]. את מי השתייה לכפר סיפק מעיין עין יזרעאל שהורחב ושופץ על ידי הבריטים בתקופת המנדט.
בתחילת מלחמת העצמאות התבססה בזירעין יחידה צבאית של צבא ההצלה שהטרידה באש את התחבורה היהודית ואת יישובי עמק חרוד. הנשים והילדים פונו והכפר כולו הפך למשלט מבוצר של אנשי הכנופיות. קרבתו של הכפר לכביש ועליונותו הטופוגרפית היוותה איום קשה על היישובים. התנועה בכביש העמק התנהלה בכלי רכב משוריינים[4]. ב־20 באפריל 1948 נעשה ניסיון ראשון לכיבוש הכפר על ידי כוח גדול של "גדוד העמק" (הגדוד הראשון) מחטיבת יפתח של הפלמ"ח בשיתוף תגבורת מגולני ואלכסנדרוני. בקרב הקשה בין הצדדים פוצצו בניין בית הספר ונהרגו למעלה מ־20 ערבים, אך הכוחות נאלצו לסגת לאחר שנתקלו בהתנגדות חזקה, דבר שמנע מהם להשלים את כיבוש הכפר לפני עלות השחר. מבין אנשי ההגנה נהרגו שישה לוחמים[5].
בליל ה־28/29 במאי כבש כוח של חטיבת גולני את זירעין בקרב קל יחסית, והדף את התקפת הנגד שבאה מכיוון ג'נין למחרת[6].
על אדמות הכפר הקימו משוחררי הפלמ"ח שלחמו בזירעין את קיבוץ יזרעאל. על תל יזרעאל, במקום הצופה על העמק, הוקמה אנדרטה ללוחמי הפלמ"ח שנפלו בקרב בזירעין ובסביבה. בראשית שנות ה־50 פעלה במקום מעברה בשם מעברת זרעים (זרעין)[7].
לקריאה נוספת עריכה
- צבי אילן, 78 טיולים ברחבי ישראל (יזרעאל הקדומה), הוצאת עם עובד, 1975
- זאב וילנאי, אנציקלופדיה אריאל, הוצאת עם עובד, 1976
קישורים חיצוניים עריכה
- י. בן-צבי, ישוב יהודי במאה הי"ז ביזרעאל, דבר, 30 בינואר 1942
- נחמיה צורי, יזרעאל, דבר, 9 באוגוסט 1949
הערות שוליים עריכה
- ^ חנה ודוד עמית (עורכים), מראי מקום: לטייל עם המקורות בצפון הארץ, יד יצחק בן-צבי, 2004, עמ' 35
- ^ עוקרים עצים, דבר, 23 בפברואר 1937
גנבות בגוש עפולה, דבר, 7 באפריל 1937
קנס קיבוצי על כפר זרעין, דבר, 19 באפריל 1937
בכפר (כפר יחזקאל), דבר, 8 בספטמבר 1937
לאחר היריות על שומרי מרחביה אחד המתנקשים נהרג, דבר, 11 במרץ 1938
העקבות הוליכו אל כפר זרעין, דבר, 18 במאי 1938 - ^ נגה קדמן, בצדי הדרך ובשולי התודעה, ספרי נובמבר, 2008, עמ' 148.
- ^ יריות על ישוב יהודי בעמק, דבר, 14 במרץ 1948
כפר זרעין בעמק תחנת רכבת לכנופיות, דבר, 18 במרץ 1948
תבוסה לכנופיה ערבית בגוש- חרוד, דבר, 26 במרץ 1948
נוקשו מכוניות בגוש חרוד, דבר, 30 במרץ 1948 - ^ אבידות כבדות מאוד לפורעי זרעין, דבר, 22 באפריל 1948
פעולת העונשין של ההגנה בזרעין, דבר, 23 באפריל 1948
קרב זרעין, אתר הפלמ"ח - ^ בחזית המרכז, דבר, 30 במאי 1948
כך נכבש קן פורעים בכביש העמק המזרחי, דבר, 31 במאי 1948
עם נפילת מבצרי הכנופיות בעמק, דבר, 2 ביוני 1948 - ^ אלי אלון, בית הקברות בו קבורים מתי מעברת העולים זרעין, בלוג באתר News1, ינואר 2020