זלמן יואלי

עיתונאי ישראלי
(הופנה מהדף ז. יואלי)

שניאור זלמן יואלי (שניאורסון) (ז. יואלי; 10 במאי 1903, י"ג באייר תרס"ג,[1]7 בנובמבר 1984, כ' בחשוון תשמ"ה) היה עיתונאי ועסקן ציבור ישראלי, כתב "דבר" לענייני מפלגות ועניינים מוניציפליים וחבר מערכת העיתון, חבר מרכז מפא"י ואיש פתח תקווה, חבר מועצת העיר החל בראשונה (1940) ויקיר העיר לשנת 1982.

זלמן יואלי
זלמן יואלי שניאורסון
זלמן יואלי שניאורסון
לידה 10 במאי 1903
בסרביה, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 7 בנובמבר 1984 (בגיל 81)
פתח תקווה, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות סגולה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל ישראל
צאצאים אהרן יואלי עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קורות חיים

עריכה

יואלי נולד בשנת 1903 בבֶּנדֶרי שבבסראביה, רוסיה, הרביעי מששת ילדיהם (שלושה בנים ושלוש בנות) של חיה רחל לבית פאניש ואהרן משה שניאורסון, חסיד חב"ד. מצד אביו היה דור שישי, בן אחר בן, למייסד חסידות חב"ד רבי שניאור זלמן מליאדי.[2] קיבל חינוך יהודי מסורתי בישיבות. נתפס לציונות, ובשנת 1924 עלה לארץ ישראל כחלוץ במסגרת "חבורת הדרום", עבד באזור חיפה, בסלילת כבישים, בבניין ובייבוש ביצות. נישא לרוזה (שושנה) (1903–1994)[1] והתגורר בחיפה. בשנת 1931 עבר עם אשתו ובנו הבכור למושבה פתח תקווה, ובה התגורר עד מותו.

משנות ה-30 היה חבר מערכת יומון ההסתדרות הכללית, "דבר", וכתב העיתון לענייני מפלגות ועניינים מוניציפליים. היה חבר אגודת העיתונאים בתל אביב.

בנוסף, היה עסקן ציבור, חבר מרכז מפא"י, ומיוזמי הקמת שיכון ארלוזורוב ובית החינוך לילדי עובדים בפתח תקווה. ב-1938 נבחר כראש המועצה המקומית החמישית של פתח תקווה, וב-1940, כשנבחרה לראשונה מועצה לאחר שהמושבה קיבלה מעמד של עיר, היה חבר מועצת העירייה הראשונה של פ"ת (1940).[3] המשיך לפעול כחבר המועצה. בשנת 1950 נבחר לראש המחלקה הטכנית.

במשך שנים רבות ערך את עיתון עיריית פתח תקווה. יזם את הוצאת "קטיף". ערך וטיפל בפרסומים רבים על העיר, בהם ספר היובל ה-75, אלבומים וחוברות על פעילויות העירייה.

מספר פעמים נשלח על ידי משרד החוץ להסברה בחו"ל. בשנת 1982 הוענק לו התואר יקיר העיר פתח תקווה.

זלמן יואלי נפטר בשנת 1984, בגיל 81. נקבר בבית הקברות סגולה בעירו.[1] הותיר את אשתו, ילדיו ונכדיו.

משפחתו

עריכה

הוריו של יואלי התירו לילדיהם ללמוד לימודי חול ולרכוש השכלה רחבה. אחותו הבכורה, אודיה שניאורסון (נולדה ב-1896 – נפטרה באודסה) הייתה פיזיקאית; אחיו מרדכי קלמן (נולד ב-1898) היה מנהל בית חרושת; אחותו בלומה שניאורסון (1899–1975) הייתה גננת, מראשונות הגננות של רשת החינוך העברית "תרבות" בבסרביה (עלתה לארץ ישראל); אחיו הצעיר, דב בער שניאורסון (נולד ב-1904) היה מהנדס בחיפה; ואחותו הצעירה ריקה (רבקה) שניאורסון (נולדה ב-1907 בפתח תקווה) הייתה אף היא גננת.[4]

זלמן ושושנה יואלי היו הורים לשניים: אהרן יואלי (1929–2007), מראשוני טייסי הקרב בחיל האוויר הישראלי, אלוף-משנה, בעל עיטור העוז על הפלת שני מטוסי הסילון הראשונים על ידי חיל האוויר, וצפורה (1935–2016),[5] וסבים לנכדים.

עץ משפחת יואלי - שניאורסון


 
 
 
 
 
 
שניאור זלמן מלאדי
(אשתו שטערנא)
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
דובער שניאורי (אשתו שיינא)
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מנחם נחום שניאורסון (ייד')
(אשתו ה-1 לבית ריבלין)[א]
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
לוי יצחק שניאורסון
מניעזין (אשתו אדל)[ב]
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיה רחל שניאורסון[ג]
 
אהרן משה שניאורסון[ג]
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
זלמן יואלי[ד]
 
רוזה (שושנה) יואלי
 
 
 
 
 
דובער שניאורסון[ד]
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אהרן יואלי[ה]
 
מרים יואלי
 
צפורה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
עודד יואלי[ו]
 
נגה נצר[ו]
 
אמיר יואלי[ו]
 

מקורות בהערות[ז]:

  1. ^ ספר הצאצאים מספר 13, ובעמוד זה | ייתכן ששמה הפרטי של אשתו היה בתיה
  2. ^ ספר הצאצאים מספר 33
  3. ^ 1 2 ספר הצאצאים; עמוד 169, מספר 87 ועמוד 211, מספר 205
  4. ^ 1 2 ספר הצאצאים, עמוד 211
  5. ^ ספר הצאצאים מספר 511 עמוד זה
  6. ^ 1 2 3 ספר הצאצאים עמוד 325
  7. ^ בני משפחת יואלי הם "בן אחר בן" עד רבי שניאור זלמן מלאדי

ספריו

עריכה
  • ז’ יואלי (עורך), פתח-תקוה אם המושבות: תמונות ומראות, פתח תקווה: עירית פתח-תקוה, תשט"ו 1955. (עברית ואנגלית)
  • ז’ יואלי, א"ש שטיין (עורכים), כובשים ובונים: חמישים שנה לפועל העברי בפתח תקווה, פתח תקווה: מועצת פועלי פתח תקווה, תשט"ו 1955.
  • זלמן יואלי (עורך), פתח תקווה בשנת התשעים; עריכת צילום ועיצוב: צבי נרקיס, פתח תקווה: עירית פתח תקווה, 1968.
  • פתח תקווה – שעתה הגדולה, פתח תקווה: עירית פתח תקווה, 1971.
  • חלוץ יום-יום: פנחס רשיש – פרקי חיים ואירועי התקופה, תל אביב: מרכז השלטון המקומי, תשמ"א 1981.

הנצחה

עריכה

באפריל 2019 עיריית פתח תקווה בחרה להנציחו בכך שקראה לרחוב בעיר על שמו - "רח' יואלי זלמן שניאורסון".

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ 1 2 3 הקבר של רוזה וזלמן יואלי בבית הקברות סגולה, באתר BillionGraves.
  2. ^ ההשתלשלות המדויקת: אביו אהרן משה היה בנם של לוי יצחק שניאורסון מניעזין ואשתו אדל (הרב שמואל אלעזר היילפרין, ספר הצאצאים: אילן יוחסין לצאצאי... רבי שניאור זלמן מליאדי, ירושלים: איגוד צאצאי רבנו הזקן, תש"ם 1980, עמ' 169, באתר היברובוקס); לוי יצחק היה בנו של מנחם נחום מניעזין; והלה היה בנו של רבי דובער שניאורי ("אדמו"ר האמצעי"), בנו של שניאור זלמן מליאדי (ראו שם, עמ' 211).
  3. ^ הנהגת הישוב, השלטון המקומי והעומדים בראשם, באתר פסג"ה פתח תקווה.
  4. ^ היילפרין, ספר הצאצאים, ירושלים תש"ם 1980, עמ' 211, באתר היברובוקס; פנחס בנדרסקי, "דור לדור יביע אומר...", בתוך: מ[שה] תמרי (עורך), קהלת בנדרי: ספר זכרון, תל אביב: ועד יוצאי בנדרי בישראל: בהשתתפות יוצאי בנדרי בארצות הברית, תשל"ה 1975, עמ' 20, "חסידי חב"ד" (ספר יזכור לקהילת בנדרי, בספריית העיר ניו יורק, תמונה 24).
  5. ^ הרב שמואל אלעזר היילפרין, ספר הצאצאים: אילן יוחסין לצאצאי... רבי שניאור זלמן מליאדי, ירושלים: איגוד צאצאי רבנו הזקן, תש"ם 1980, עמ' 276, באתר היברובוקס; "יואלי שניאורסון צפורה", ילקוט הפרסומים, 7481 (ח' בניסן תשע"ז, 4 באפריל 2017), עמ' 4921.