פתיחת התפריט הראשי

חבורה שכזאת

סרט ישראלי משנת 1963

חבורה שכזאת הוא סרט קולנוע ישראלי משנת 1962 בבימויו של זאב חבצלת.

חבורה שכזאת
כרזת הסרט חבורה שכזאת
כרזת הסרט
מבוסס על הספר "חבורה שכזאת" של ישראל ויסלר
בימוי זאב חבצלת
הופק בידי מרדכי נבון, יצחק אגדתי
תסריט ישראל ויסלר
שאול ביבר
בומבה צור
עריכה אנה גורית
שחקנים ראשיים יוסי בנאי
בומבה צור
גילה אלמגור
נתן כוגן
עמנואל בן עמוס
אבנר חזקיהו
עודד תאומי
גדעון זינגר
שושנה דואר
רות שרון
אילי גורליצקי
מוזיקה סשה ארגוב
צילום דוד גורפינקל
נסים ליאון (ניצ'ו)
מדינה ישראלישראל  ישראל
חברת הפקה אולפני גבע
הקרנת בכורה 1962
משך הקרנה 80 דק' עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת הסרט אנגלית
סוגה סרט דרמה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקציב 170,000 ל"י
דף הסרט ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

התסריט מבוסס על ספרו רב המכר של ישראל ויסלר (פוצ'ו) "חבורה שכזאת" משנת 1957 וזכה בפרס אשר ברש. הספר יצא שוב בהוצאה מורחבת ב-2009 בשם "חבורה שכזאת היינו".

הסרט צולם בשחור-לבן בקיבוץ פלמחים וזכה להצלחה רבה. זאב חבצלת נהרג בתאונה זמן קצר לפני הקרנת הבכורה.

תקציר העלילהעריכה

שנת 1946, הנער יוסיניו (יוסי בנאי) הגר בשכונת מחלול ביחד עם אמו האלמנה (שושנה דואר), קם בבוקר אורז מזוודה ומתכונן לעזוב ולהתגייס לפלמ"ח. ברגע האחרון מתעוררת אמו ומנסה לשכנע אותו להישאר אך לשווא.

הוא מגיע לקיבוץ ויוסי פס (בומבה צור), הליצן של החבר'ה מתחזה למפקד, עורך לו "ראיון קבלה" ומצווה עליו להתפשט ולבצע תרגילי התעמלות. יוסיניו עושה זאת ללא תהייה לקול צחוקם של החבר"ה המציצים עליו דרך החורים באוהל.

יוסיניו נמצא באוהל ביחד עם עוד שלושה "יוספים" - יוסי פס, יוסל'ה (אבנר חזקיהו) ויוסק'ה (עודד תאומי). מפקד המחלקה הוא דודיק (נתן כוגן) וסגנו הוא דב (עמנואל בן עמוס).

חבר הקיבוץ גוטהרץ (גדעון זינגר) הוא תמים ומעריץ את הפלמחניקים. הם גונבים לו תרנגולת ומבשלים אותה. כאשר הוא מגיע לאוהל שלהם ומגלה מה נמצא בסיר הם ממציאים לו סיפור שהעוף דרוש כדי להאכיל את הכלב של הזקיף הבריטי בתחנת משמר שעליהם להתקיף.

במחלקה נמצאות גם בנות שהבולטות בהן הן זיוה (גילה אלמגור) ושולה (מרים שרון). שולה מנסה להתחיל עם יוסיניו הבתול ללא הצלחה, ודב מנסה לכפות את עצמו על זיוה היפה ללא הצלחה.

השואה מוזכרת בסרט בתור פליט שואה בודד (אילי גורליצקי) בעל מבט נוגה, הגר לבדו ב"ליפט" בסמוך למחנה הפלמ"ח, מנגן במפוחית פה ומשחק עם עצמו בשחמט.

המחלקה יוצאת לשתי פעולות: העלאת מעפילים ותקיפת תחנת חוף בריטית. משתיהן מצליחים שלושת היוספים להתחמק. הם בורחים לתל אביב ועושים שם שטויות, הולכים לקולנוע עם הבנות ומעוררים קטטה גדולה באולם. לגוטהרץ בקיבוץ הם מספרים על פעולותיהם בפלמ"ח והוא מעריץ אותם...

אמו של יוסיניו מגיעה למחנה, מוצאת את יוסיניו במקלחת ועושה לו בושות. היא מדברת עם ה"מפקד" יוסי פס והוא מרגיע אותה. למחרת נפרד ממנה יוסי והיא מבקשת ממנו לכתוב לה מכתבים, ללבוש בלילה סוודר ולחזור הביתה לאחר שיסיים עם הפלמ"ח.

לבסוף יושב יוסיניו עם החבר'ה ומגיע בחור חדש למחנה. יוסיניו כפלמחני"ק ותיק, מורה לו את הדרך לאוהל המפקד.

חברי הקבוצה מציגים כעין מיקרוקוסמוס של החברה הישראלית: אשכנזים ומזרחים, נשים וגברים וניצול שואה. העבר של ניצול השואה, שאינו זוכה אף לשם, כלל אינו עולה על הפרק. הוא מתואר כשתקן ומסוגר, כמי שאינו מעוניין לחשוף את סיפורו, ובכך מתורצת השתיקה של הסרט בנוגע לשואה.[1]

שחקניםעריכה

שחקן תפקיד
יוסי בנאי יוסיניו
בומבה צור יוסי פס
גילה אלמגור זיוה
נתן כוגן דודיק המ"מ
עמנואל בן עמוס מפקד הכיתה דב
אבנר חזקיהו יוסל'ה
עודד תאומי יוסקה
גדעון זינגר גוטהרץ
אילי גורליצקי פליט שואה
שושנה דואר אמא של יוסיניו
רות שרון שולה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ ליאת שטייר-לבני, שתי פנים במראה – ייצוג ניצולי השואה בקולנוע הישראלי 1945 - 2008, ירושלים: מאגנס-אשכולות, 2009, עמ' 83-86