חביב אבו שהלא
חַבִּיבּ סַלִים אַבּוּ שַׁהְלַא (בערבית حبيب سليم أبو شهلا; 1902–22 במרץ 1957) היה מדינאי ומשפטן לבנוני, יושב ראש הפרלמנט הלבנוני וסגן ראש ממשלת לבנון ושר בממשלות ח'יר א-דין אל-אחדב וריאד א-סולח.
 | |||||
| לידה |
1902 ביירות, לבנון | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
22 במרץ 1957 (בגיל 55 בערך) ביירות, לבנון | ||||
| מדינה | לבנון | ||||
| השכלה |
האוניברסיטה האמריקנית בביירות סורבון | ||||
| מפלגה | החזית הלאומית הלבנונית | ||||
| דת | נצרות יוונית-אורתודוקסית | ||||
| |||||
חייו עריכה
אבו שהלא נולד בביירות בשנת 1902 למשפחה נוצרית אורתודוקסית. הוא למד משפטים באוניברסיטה האמריקנית בביירות, ואת הדוקטורט שלו קיבל מהסורבון בשנת 1924.
בשנת 1925 פתח משרד עורכי דין בביירות, ובשנת 1928 נבחר לחבר מועצת העיר, תפקיד שבו כיהן במשך שלוש שנים. הוא נבחר לראשונה לפרלמנט ב-1937 כנציג של מחוז הבחירה ביירות מטעם החזית הלאומית הלבנונית, אז גם כיהן כשר במספר משרדים בממשלות ח'יר א-דין אל-אחדב. ב-1943 נבחר בשנית לפרלמנט, ובמהלך כהונה זו, שמיש סגן ראש ממשלת לבנון, שר החינוך ושר המשפטים בממשלתו הראשונה של ריאד א-סולח בתקופת נשיאותו של בשארה אל-ח'ורי. הייתה זו ממשלת לבנון הראשונה לאחר הכרזת העצמאות הלבנונית, אשר כוננה ב-25 בספטמבר 1943 וסופה ב-3 ביולי 1944. אבו שהלא המשיך בתפקידיו אלו בממשלתו השנייה של ריאד א-סולח עד ל-9 בינואר 1945. במשך 12 יום, מ-11 בנובמבר עד 22 בנובמבר, כיהן כנשיא לבנון וכראש הממשלה בפועל של ממשלת המרי, עד לשחרורם ממעצר של הנשיא וחברי הממשלה, אשר נעצרו על ידי שלטונות המנדט הצרפתי לאחר אשרור החוקה אשר קבעה ניתוק של לבנון מהשפעה צרפתית.[1]
ב-22 באוקטובר 1946 נבחר לתפקיד יושב ראש הפרלמנט, אף על פי שהיה נוצרי אורתודוקסי, ולא מוסלמי שיעי כפי שקובעים תנאי האמנה הלאומית. בעקבות זאת פרצו הפגנות סוערת במחוז הבחירה של סברי חמאדה השיעי, קודמו בתפקיד שהתמודד מולו. בהמשך התרחבו ההפגנות, שהיו לעימותים אלימים, גם למחוזות אחרים שבהם ריכוזי אוכלוסייה שיעית. בעקבות משבר זה התפטר אבו שהלא מתפקידו וחדל לכהן ב-7 באפריל 1947. במושב הפרלמנט הבא נבחר שנית חמאדה ליושב ראש הפרלמנט.
אבו שהלא נפטר בשנת 1957 בביירות מאוטם שריר הלב. לא נישא ולא הוליד ילדים.[1] פסל בדמותו מוצב בביירות ורחוב על שמו נקרא בעיר.
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 Singlehood of Lebanese Politicians-Five presidents, eleven ministers and thirteen MPs, Monthly Magazine, 10 December 2015