חבל הסקלרים
שגיאות פרמטריות בתבנית:מקורות
פרמטרי חובה [ נושא ] חסרים
ערך מחפש מקורות
| |
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
| |
| |||
 | |||
| קולאז' תמונות:שורה1 משמאל לימין:פסגת מדראש בהרי הרגיטה - 1801 מ'; כנסייה ארמנית בעיר גאורגן ;שורה 2:האגם האדום בסובאטה; אנדרטה של גאבור ארון בטרגו סקוייסק (קזדיוואשארהיי);שורה 3:קניון ומעבר ההרים גימש, במחוז בקאו; מרחצאות שומולאו צ'וק (צ'יק שומיו) ;שורה 4: הכנסייה הקתולית המבוצרת בקרצה (קרצפאלו), מחוז הרגיטה; חומות המצודה בטרגו מורש | |||
| מדינה |
 רומניה | ||
|---|---|---|---|
| חבל ארץ | טרנסילבניה | ||
| עיר אם |
טרגו מורש אודורהיו סקוייסק | ||
| שפה רשמית |
רומנית הונגרית | ||
| תאריך ייסוד | המאה ה-13 | ||
| שטח | 13,500 קמ"ר | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ בחבל ארץ | 700,000 | ||
| קואורדינטות | 46°29′06″N 25°43′00″E / 46.484927°N 25.716625°E | ||
 | |||
חבל הסקלרים (בהונגרית: Székelyföld - סייקייפלד; ברומנית: Ținutul Secuiesc או Secuime או בעבר "Țara Secuiască"; בגרמנית: Szeklerland; בלטינית: Terra Siculorum) הוא אזור היסטורי-אתנוגרפי בדרום-מזרח טרנסילבניה, ברומניה, המאוכלס ברובו על ידי סקלרים, תת-קבוצה אתנית-תרבותית הונגרית, בעלת תודעה היסטורית מיוחדת, ותת-ניב אופייני.
בימי הביניים התארגנו הסקלרים באזורי ספר בעלי מנהל אוטונומי שנקראו "כיסאות הסקלרים" במסגרת ממלכת הונגריה והנסיכות טרנסילבניה שהייתה מאות שנים חלק מממלכה זו. "כיסאות הסקלרים" התקיימו באופן חוקי עד לשנות ה-70 של המאה ה-19. הם בוטלו יחד עם "כיסאות הסקסונים הטרנסילבנים" בשנת 1876 כשהשלטון האוסטרו-הונגרי החליף אותם במחוזות רגילים.
בעקבות מלחמת העולם הראשונה, התפרקות אוסטרו-הונגריה והסכם השלום בטריאנון בשנת 1920 המחוזות הטרנסילבנים של הונגריה, לרבות אלו של חבל הסקלרים הפכו באופן רשמי לחלק מרומניה, בהתחשב במספר הרב של רומנים שחיו בטרנסילבניה.
באוגוסט 1940, בהתאם לתכתיב וינה, סופח האזור מחדש להונגריה, תחת משטרו של הורטי, ובהמשך סאלאשי, עד שנת 1944 כשנכבש על ידי הצבא הסובייטי בברית עם הצבא הרומני. החזרת האזור לרומניה הוכרה בהסכמי השלום בפריז ב-1947 שנחתמו בעקבות מלחמת העולם השנייה.
חבל הסקלרים רבתי כלל את שטחי "הכיסאות הסקלריים" לשעבר שנמצאו במחוזות הרגיטה, קובסנה, מורש, וכמו כן בחלקים מהמחוזות אלבה, בקאו, ניאמץ וקלוז'. במובן הצר והשגור של המושג "חבל הסקלרים" כולל את שטחי המחוזות הרגיטה וקובסנה ובנוסף חלק ממחוז מורש של רומניה. הסלקרים חיים בעמקים ועל הגבעות של הרי הקרפטים המזרחיים הפנימיים.
לאורך השנים העיר טרגו מורש (בהונגרית - "מארוש-ואשארהיי), הפכה למרכז התרבותי והכלכלי של חבל הסקלרים. היא הייתה בירת ה"כיסא מורש", הרוזנות או המחוז מורש-טורדה, אחר כך בשנים 1952–1960 בירת האזור האוטונומי ההונגרי, בשנים 1960–1968 בירת האזור האוטונומי ההונגרי מורש ומאז 1968 היא בירת המחוז מורש ומרכז המטרופולין טרגו מורש. אחרי נפילת המשטרים הקומוניסטים במזרח אירופה, כולל המהפכה הרומנית (1989) התעוררו מחדש תביעות בקרב האוכלוסייה הסקלרית לאוטונומיה.
אתר מרחצאות באילה טושנאד נמצא בחבל זה.
היסטוריהעריכה
בעת העתיקהעריכה
בתקופת הברזל הקדומה חיו בטרנסילבניה שבטים תראקיים, והדאקים או הג'טים היו אחד מהם. במחצית הראשונה של האלף הראשון הגיעו גם סקיתים מהמזרח [דרוש מקור], כמו כן קלטים שבאו בתקופת לה טן במאה הרביעית לפנה"ס.[דרוש מקור] במאה הראשונה והשנייה לספירה בטרנסילבניה נמצא המרכז הפוליטי של ממלכת דאקיה. נוכחות תרבות הדאקים בדרום-מזרח טרנסילבניה הובלטה על ידי תגליות חשובות כמו האוצר בסנקראיין במחוז הרגיטה או המצודות הדאקיות בקובאסנה (צ'טאטיה זנלור) ובז'יגודין במחוז הרגיטה. בשנת 106 ממלכת הדאקים בהנהגת המלך דקבלוס נכבשה אחרי שתי מלחמות על ידי האימפריה הרומית בראשות הקיסר טראיאנוס. השטח הפך לפרובינקיה רומית בשם דאקיה. דרום-מזרח טרנסילבניה נכלל בפרובינקיות דאקיה פורוליסנסיס, דאקיה אפולנסיס ומואסיה ובוצר באמצעות קסטרה רומיות כמו פאיטורה אוגוסטה (כיום אינלצ'ן) בסנפאול (מחוז הרגיטה), אנגוסטיה (ברצקו) ובאולטן (מחוז קובאסנה) או ברנקובנשט וקלוגרן (מחוז מורש). אחרי בעת נדידת העמים הגיעו לאזור שבטים גרמאניים וההונים. זמן מה שטח חבל הסלקרים של היום השתייך לתרווינגים וממלכתם "גותיודה". לחץ ההונים שפלשו ממזרח הדף את רוב השבטים הגרמאנים לעזוב. אולם בקרב נדאו הגפידים המזרח-גרמאנים ניצחו את ההונים והקימו ממלכת גפידיה שכלל את טרנסילבניה של ימינו. הם שמו קץ לאימפריה ההונית.
ימי הבינייםעריכה
בהמשך הפך שטח חבל הסקלרים לחלק מהקגנות האווארית. זו תקופה שבה פלשו לטרנסילבניה אווארים וסלאבים. אחרי שנת 900 נכבש האזור על ידי המדיארים שהקימו באגן הפאנוני-קרפתי את ממלכת הונגריה. ייתכן כי הסקלרים התיישבו בטרנסילבניה החל מהמאה ה-12 האגדות ההונגריות מיחסות להם מוצא הוני. מוצא הסקלרים עדיים הוא שנוי במחלוקת. כמו הסקסונים הטרנסילבנים בתוטך ממלכת ההונגרים התארגנו הסקלרים ביידות מנהליות הקרויות "כיסאות". ה"כיסאות" לא היו חלק מהחלוקה המסורתית ההונגרית ל"רוזנויות" או "מחוזות" והם נהנו (לפחות עד המאה ה-18) מרמה גבוהה של חופש לעומת קבוצות אוכלוסייה שמסביב. החל מהמאה ה-12-ה-13 חבל הסקלרים זכה למידות שונות של אוטונומיה, קודם שחלק מממלכת הונגריה, ואחר כך בתוך נסיכות טרנסילבניה. האוטונומיה היוותה גמול עבור שירותם הצבאי של הסקלרים כשומרי גבול הספר של הונגריה וטרנסילבניה. בימי הביניים חבל הסקלרים היה ברית של שבעה "כיסאות" אוטונומיים סקלריים:אודווארהיי, מארוש, שפשי, קזדי, אורבאי ואראניוש. מספר הכיסאות ירד המשך לחמישה, כשהכיסאות שפשי, קזדי ואורבאי התמזגו לכיסא אחד הקרוי "שלושת הכיסאות" ("הארומסק"- Háromszék). בירתם (בלטינית:Capitalis Sedes) הייתה אודווארהיי. בעיר זאת התכנסו הרבה אספות לאומיות של הסקלרים. יוצא מן הכלל ידוע התרחש באספה משנת 1554 שהתכנסה במרושואשארהיי (כיום טרגו מורש).
התקופה המודרניתעריכה
בעקבות הכיבוש העות'מאני בהונגריה בשנים 1570–1711 הפכה נסיכות טרנסילבניה לישות מדינית חצי-עצמאית. אולם עם כיבושה על ידי הצבא ההבסבורגי היא סופחה למונרכיה ההבסבורגית, או האימפריה האוסטרית ונמשלה על ידי מושלים קיסריים. כתוצאה של הפשרה האוסטרו-הונגרית של 1867, טרנסילבניה הפכה לחלק אינטגרלי מממלכת הונגריה, במסגרת אוסטרו-הונגריה. ב-1876 רפורמת החלוקה המנהלית של ממלכת הונגריה ביטלה את ה"כיסאות" האוטונומיים ויצרה חלוקה אחידה למחוזות או רוזנויות. כתוצאה מכך תמה לחלוטין האוטונומיה של חבל הסקלרים. נוצרו בו ארבעה מחוזות - אודווארהיי, הארומסק, צ'יק ומרוש-טורדה. רק מחצית המחוז האחרון, מרוש-טורדה, הייתה שייכת במקור לחבל הסקלרים. הכיסא אראניוש המבודד הפף למחוז טורדה-אראניוש.
התקופה העכשוויתעריכה
בדצמבר 1918 בעקבות תבוסתן של מעצמות המרכז, לרבות האימפריה האוסטרו-הונגרית, במלחמת העולם הראשונה, נציגי הרומנים בטרנסילבניה הצביעו בעד סיפוחה של טרנסילבניה לממלכת רומניה. באודווארהיי ב-9 בינואר 1919 התחולל ניסיון לא מוצלח להקים "רפובליקה סקלרית". ב-1920 הסכם טריאנון קבע שטרנסילבניה על כל מרכיביה תסופח לממלכת רומניה. השפה הרומנית הפכה לשפה רשמית באזור כמו בכל טרנסילבניה. גבולות חבל הסקלרים נשמרו והמחוזות הסקלרים יכלו לבחור בנציגיהם ברמה רמה מקומית ולשמור על מוסדות חינוך בשפה ההונגרית.
אחרי 1930 החריפה מדיניות ה"רומניזציה" גם בחבל הסקלרים וכשהשלטון צמצם את ייצוגם של המיעוטים, לרבות הונגרים וסקלרים, בחיים הפוליטיים. שמות היישובים והמקומות שונו לשמות או גרסאות רומניים. קוצץ השימוש השפות המיעוטים בחיים הרשמיים וניהול הרשויות המקומיות עבר במידה רבה לידי רומנים אתניים.
ב-1940 כתוצאה מתכתיב וינה השני חזרה צפונה של טרנסילבניה להיות חלק מהונגריה. השטח שסופח בחזרה להונגריה כלל את מרבית שטחיו של חבל הסקלרים. השלטונות ההונגריים החזירו את החלוקה המנהלית מלפני הסכם טריאנון עם כמה שינויים קלים.
חוקי הגזע האנטישמיים של ממשלת יון ג'יגורטו הרומנית הוחלפו בחוקים הונגריים תואמים. על יהודי חבל הסקלרים הוטלו גזרות כולל בדיקה מחודשת של אזרחותם. עשרות משפחות יהודיות בעיר צ'יקסרדה גורשו. גברים יהודים בחבל גויסו לגדודי עבודות פרך בשירות הצבא ההונגרי. למשל 1,200 יהודים מהעיר טרגו מורש גויסו בשנים 1941–1944 ומחציתם מתו מהוצאות להורג ומחלה באוקראינה, פולין והונגריה. עם זאת על אף הרדיפות והקרבנות, רוב הקהילות היהודיות חי בביטחון יחסי עד מרץ 1944 כשהונגריה נכבשה על ידי צבא גרמניה הנאצית שהיה בן בריתה. ב-28 באפריל בימי הממשלה הפרו-נאצית הקיצונית של דמה סטויאי בחסות גרמניה, התקיימה ועידה שדנה בגירוש היהודים במחוזות צ'יק, הארומסק, מארוש-טורדה ואודווארהיי. תוך שבוע החל מ-3 במאי 1944 היהודים רוכזו בגטאות בערים סאסרגן (רגין), ספנטו גאורגה (שפשיסנטגיירג') וטרגו מורש. הרשויות ההונגריות השתתפו באופן פעיל במהלכים. היהודים שרוכזו בגטו שפשיסנטגיירג' נשלחו מאוחר יותר לסאסרגן וב-4 ביוני 1944, 3,149 נשלחו להשמדה באושוויץ. מטרגו מורש יצאו שלושה טרנספורטים של יהודים לאושוויץ - ב-27 במאי, 30 במאי ו-8 ביוני 1944 = בסך הכל 7,549 יהודים.
ב-12 בספטמבר 1944 במסגרת שביתת הנשק עם רומניה בוטל תכתיב וינה השני על ידי ועידת מעצמות הברית וכוחות רומניים וסובייטיים כבשו את האזור בסתיו 1944. באוקטובר עקב פעילות נקם של כמה קבוצות פארא-צבאיים רומניים (כמו "משמרות יוליו מאניו" וארגון מחנה ריכוז בפלדיוארה) נגד ההונגרים, מעשים שביקשו לנקום על מעשים אלימים אנטירומניים של ההונגרים בימי השלטון ההונגרי בצפון טרנסילבניה, הסובייטים הרחיקו זמנית את המנהל הרומני בשטחים אלה. במרץ 1945 ברית המועצות החזירה את השלטון בטרנסילבניה לידי הרומנים. ועידת השלום ב-1947 בפריז החזירה רשמית את צפון טרנסילבניה לרומניה.
אחרי הקמת השלטון הקומוניסטי ברומניה ב-1952, בלחץ ברית המועצות, הוקם האזור האוטונומי ההונגרי שכלל את רוב חבל הסקלרים. ב-1960 שונה שמו ל"אזור מורש האוטונומי ההונגרי" והוא בוטל ב-1968 כשרומניה חזרה לחלוקה למחוזות יותר קטנים הקרויים "ז'ודץ". המחוז הרגיטה העכשווי כולל בערך את הכיסאות לשעבר אודווארהיי וצ'יק (כולל גיירגיוסק) המחוז קובסנה כולל בערך את שלושת הכיסאות לשעבר - הארומסק, ומה שהיה בעבר הכיסא מרוש-טורדה מהווה כיום חלק גדול מהמחוז מורש. הכיסא אראניוש לשעבר התחלק בין המחוז קלוז' למחוז אלבה.
אחרי 1965 בימי שלטונו של ניקולאיה צ'אושסקו גברו צעדי הרומניזציה ומספר גדול של רומנים התיישבו בחבל הסקלרים. הרבה אקדמאים הונגרים סקלרים נשלחו לעבוד באזורים אחרים של רומניה. אחרי המהפכה הרומנית מ-1989 שהפילה את השלטון הדיקטטורי הקומוניסטי, התחדשה הרוח הלאומית בקרב הסקלרים. במרץ 1990 התחוללו בעיר טרגו מורש עימותי רחוב אלימים בין הרומנים לסקלרים-הונגרים. בקרב האוכלוסייה הסקלרית עלו התקוות והדרישות להקמתו מחדש של אזור אוטונומי הונגרי או סקלרי.
סוגיית האוטונומיהעריכה
ב-4 ביוני 2005 הוקם הפורום האזרחי של הרומנים במחוזות קובסנה, הרגיטה ומורש שמושבו במיירקוריה צ'וק. הוא מאד את נציגי האוכלוסייה הרומנית בחבל הסקלרים המתנגדת למתן אוטונומיה לחבל מחשש לזכויותיהם. ב-2 בפברואר 2009 בעת ביקור בבודפשט נפגש נשיא רומניה, טראיאן בססקו עם נשיא הונגריה, לאסלו שויום ודן איתן בסוגיית זכויות המיעוט ההונגרי והאוטונומיה האזורית. לדברי בססקו "המיעוט ההונגרי לא יזכה לעולם באוטונומיה טריטוריאלית". ב-2014 המפלגות העיקריות של ההונגרים ברומניה - ה-UDMR (האיחוד הדמוקרטי של ההונגרים ברומניה) והמפלגה האזרחית ההונגרית העלו הצעה משותפת לאוטונומיית חבל הסקלרים. אולם למועצה הלאומית הסקלרית יש פרויקט אוטונומיה משלה.
הסעיף 1 של חוקת רומניה מגדירה את המדינה כ"מדינה לאומית ריבונית, עצמאית, מאוחדת ובלתי ניתנת לחלוקה". המועצה העליונה לביטחון לאומי של רומניה הצהירה שאוטונומיה של חבל הסקלרים נחשבת לבלתי חוקתית. [1]
גאוגרפיהעריכה
אקליםעריכה
הקלים בחבל הסקלרים הוא יבשתי מתון עם קיצים מתונים, חמים יותר באמצע העונה, ובאזורים הנמוכים, וחורפים קרים. האקלים מושפע על ידי קרבת הרי גורגיו, ובסתיו ובחורף מורגשות השפעות אטלנטיות מהמערב. המעבר מהחורף לאביב מתחולל בדרך כלל, באמצע החודש מרץ, והמעבר מהסתיו לחורף - בחודש נובמבר. לפי הנתונים הסטטיסטיים, במרץ הטמפרטורות יורדות מתחת ל-C° 0, ובנובמבר הממצוע החודשי הוא מתחת ל-C° 10. הקיצים הם חמים, והחורפים בדרך כלל נעדרי סופות. הטמפרטורה השנתית הממוצעת הוא בסביבות C° 2–8. הטמפרטורה הממוצעת בינואר היא C° 3−, ובחודש יולי C° 19. הטמפרטורה המינימלית האבסולוטית, שנרשמה בינואר 1963, הייתה C° 34.5−. הטמפרטורה המרבית האבסולוטית - שנרשמה באוגוסט 1952 הייתה C° 38.5. ממוצע המשקעים השנתיים מגיע ל-663 מ"מ. החודש ה גשום ביותר הוא יוני (99 מ"מ) והחודש היבש ביותר הוא פברואר (26 מ"מ). בעשור השני של המאה ה-21 החורפים נטו להיות יותר מתונים, עם טמפרטורות שירדו לעיתים רחוקות מתחת ל-C° 15− ועם מעט שלג. הקיצים התחממו, עם התרבות הימים שבהם הטמפרטורה המרבית היא מעל C° 30.
החיעריכה
עולם החי של חבל הסקלרים הוא מגוון מאוד, נוכח הנופים וההמיקרואקלים המגוונים. בחבל מתרוממים ההרים הפנימיים של הקרפטים המזרחיים, בין הרי קלימאן וג'ורג'א, ודהיינו הרי הפרשאנים הצפוניים והרי באראולט, החודרים עד למרכז אגן טרנסילבניה באזור טרגו מורש. ב"קומה ההררית" מיוצגים איל הקרפטים Cervus elaphus carpaticus, הדב החום (Ursus arctos), השונר (Lynx lynx), הדלק (Martes martes), דלק הסלעים (Martes foina) חתול הבר (Felis silvestris) הסנאי (Sciurus vulgaris), החזיר הבר (Sus scrofa), הזאב, (Canis lupus), אייל הכרמל (Capreolus capreolus), השכווי הענק (Tetrao urogallus), השכווי השחור (Lyrurus tetrix) הינשוף (Bubo bubo), הלילית (Strix aluco aluco), ירגזי ההרים (Parus montanus).
במיים הזורמים בהרים ניתן לפגוש מיני דגים כמו: הפורל (Salmo trutta), ה"ליפאן" (Thymalus thymalus), סלמון הדנובה (Hucho hucho). הדג הקרוי ברומנית פורקושורול דה מונטה ("חזירון ההר" ) (Gobio gobio). בנהר מורש חיים מיני דגים נוספים, כגון: דג גרם הקרוי ברומנית "אוואט" (Aspius aspius) הפרקה, הדגים הנפוצים הקרויים "קאראס" (Carassus gibelio), הקרפיון, הטינקה, הפורל, הדג הקרוי "רושיוארה"(Scardinius erythrophthalmus), השפמנון אירופי (Silurus glanis ), ה"שאלאו" או "זאנדר" (Zander lucioperca),זאב הנהרות הצפוני, הדג הקרוי ברומנית "קליאן" ( (Squalius cephalus)
בקומת הגבעות וברמה פוגשים מינים נוספים - מבין בעלי החיים: ארנבת אירופית (Lepus europaeus), הסנאי, חמוס השלגים (Mustella nivalis), הנמנמן האירופי (Glis glis), החולד הקטן הטרנסילבני (Spalax leucodon transsylvanica), מבין העופות: הנקר (Dryobates major), עורבני שחור-כיפה (Garullus glandaris), דיה אדומה (Milvus milvus) הדוכיפת (Upupa epops ),התור המצוי (Streptopelia turtur),יונת ענק (Columba palumbus), פרוש הררי (Fringilla montifringilla) זהבן מחלל, הקוקיה אירופית (Cuculus canorus), פסיון מצוי (Phasianus colchicus) בקומת הגבעות והרמה במים הזורמים ובאגמים ניתן למצוא דגים נוספים: הקרפיון (Cyprinus carpio) (וגם ה"קליאן" המקורב אליו (Leuciscus squalius), זאב הנהרות הצפוני (Esox lucinus) , שפמנון האירופי (Silurus glanis), כמו כן סרטני נהרות (Astacus), רכיכות וגם ברכיות (Anas platyrhynchos)
קישורים חיצונייםעריכה
לקריאה נוספתעריכה
Gusztav-Mihaly Hermann - O scurtă istorie a secuilor, Curtea Veche, București 2020 (גוסטב-מיהאי הרמן - קיצור תולדות הסקלרים)