חברה פוסט-תעשייתית

חברה פוסט-תעשייתית הוא מונח בסוציולוגיה, המתאר את שלב ההתפתחות של החברה כאשר מגזר השירותים מייצר יותר עושר מאשר מגזר התעשייה.

מודל שלושת המגזרים בארצות הברית, של הכלכלן קולין קלארק - אחוז המעוסקים במגזר השירותים גדל במהלך המאה ה-20

את המונח טבע הסוציולוג הצרפתי אלן טוריין והוא קשור קשר הדוק למושגים תאורטיים סוציולוגיים דומים כמו פוסט-פורדיזם, חברת המידע, כלכלת ידע, כלכלה פוסט-תעשייתית, מודרניות מאוחרת וחברת רשת. כולם יכולים לשמש בכלכלה או בתחומי מדעי החברה כרקע תאורטי כללי בתכנון מחקרים.

כאשר נעשה שימוש במונח, מספר תהליכים נפוצים מתגלים:

  1. הכלכלה עוברת מייצור סחורות למתן שירותים.
  2. ידע הופך לצורה מוערכת של הון; ראה הון אנושי.
  3. הפקת רעיונות היא הדרך העיקרית לצמיחת הכלכלה.
  4. באמצעות תהליכי גלובליזציה ואוטומציה, הערך והחשיבות של כלכלת "הצווארון הכחול", העבודה המאורגנת, כולל עבודת כפיים (למשל, עבודה בקו ייצור) יורד, ואלה של עובדים מקצועיים (למשל, מדענים, אנשי מקצוע בתעשייה היצירתית, ואנשי טכנולוגית המידע) גדלים בערכם ובשכיחותם.
  5. מדעי ההתנהגות, המידע וטכנולוגיות קשורות מפותחים ומיושמים (למשל, כלכלה התנהגותית, ארכיטקטורת מידע, קיברנטיקה, תורת המשחקים ותורת המידע).

מקורותעריכה

המונח זכה לפופולריות בעקבות ספרו של הסוציולוג האמריקאי דניאל בל משנת 1974 "The Coming of Post Post Industrial Society"[1]. אולם את המונח טבע לראשונה הסוציולוג הצרפתי אלן טוריין בשנת 1969 שפרסם את העבודה הגדולה הראשונה על החברה הפוסט-תעשייתית[2]. המונח שימש בהרחבה גם את הפילוסוף החברתי איוואן איליץ' במאמרו "Tools for Conviviality" משנת 1973[3]. המונח גדל והשתנה כשהפך למיינסטרים. המונח משמש רבים בתחומים שונים, דוגמת איש השיווק סת גודין[4], הממומחה למדיניות ציבורית קית' בוקלמן והסוציולוגים כמו ניל פליגשטיין ועופר שרון. נשיא ארצות הברית לשעבר ביל קלינטון אף השתמש במונח כדי לתאר את הצמיחה הסינית בדיון בשנחאי ב-1998

הערכת ערך הידעעריכה

החברה הפוסט-תעשייתית מתאפיינת בהערכת שווי מוגברת של הידע. כפי שנחזתה על ידי דניאל בל, כיצד דפוסי התעסוקה הכלכליים יתפתחו בחברות כאלה. לטענתו, התעסוקה תגדל מהר יותר במגזר השלישוני (והרביעוני) ביחס לתעסוקה במגזר הראשוני והשניוני וכי המגזר השלישוני (והרביעוני) יקבל עדיפות במשק. זה ימשיך להתרחש כך ש"השפעת המומחה" תתרחב והכוח יהיה מונופול על ידי ידע[5].

מכיוון שהמגזר השלישוני והרביעוני הם בעצם מכווני ידע, הדבר יביא למבנה חדש של מערכת החינוך, לפחות בניואנסים שלה. "הכוח החדש ... של המומחה" מוליד כתוצאה מכך את התפקיד ההולך וגדל של אוניברסיטאות ומכוני מחקר בחברות פוסט-תעשייתיות. חברות פוסט-תעשייתיות עצמן מתמקדות במקומות אלה של ייצור ידע וייצור מומחים כמוקדיהם החדשים. כתוצאה מכך, המרוויחים הגדולים ביותר בחברה הפוסט-תעשייתית הם אנשי מקצוע עירוניים צעירים. כדור חדש, משכיל יותר שנלהב יותר מליברליזם, צדק חברתי ואיכות הסביבה, העברת הכוח לידיהם, כתוצאה מחשיבות הידע שלהם, מצוטטת לעיתים קרובות כדבר טוב[6][7].

התרבות היצירתיתעריכה

באופן דומה, החברה הפוסט-תעשייתית משרתת את התרבות היצירתית. האנשים המצוידים ביותר לשגשג בחברה טכנולוגית הולכת וגוברת, הם צעירים בעלי השכלה גבוהה. ככל שההשכלה עצמה הופכת יותר ויותר מכוונת לייצור אנשים המסוגלים לענות על הצורך במימוש עצמי, יצירתיות וביטוי עצמי. שינוי ניואנסי זה בחינוך, כמו גם בקרב המעמד המתפתח של אנשי מקצוע צעירים, בעצמו מביא למה שג'יימס די רייט מזהה כ"שפע כלכלי חסר תקדים והשבעת הצרכים החומריים הבסיסיים בקלות יחסית". גם אלן דנהאם-ג'ונס צופה מאפיין זה של החברה הפוסט-תעשייתית, בה ניתן "לצרוך" שפע של מוצרים באופן שווה ולהיות בעלי זמן פנאי נטול עבודה".

החברה הפוסט-תעשייתית מודגשת שוב ושוב ככזו שבה ידע הוא כוח וטכנולוגיה היא המכשיר. מטבע הדברים, אנשים בעלי כישורים יצרתיים מועילים לחברה כזו. הדוקטרינה של "מהירות, ניידות וגמישות" מתאימה היטב לתעשייה יצירתית דינמית, וככל שתעשיות הייצור הולכות ופוחתות, הדרך סלולה עבור אמנים, מוזיקאים ויוצרים שכישוריהם מנוצלים טוב יותר במגזרים השלישוני והרביעוני. הגאוגרף העירוני טרבור בארנס, חקר את התפתחות העיר ונקובר שבקנדה בסוף המאה ה-20 כעיר פוסט-תעשייתית, ומביא לדוגמה את התבססותה על תעשיית משחקי הווידאו כמרכיב של מגזר השירותים, וחלק חשוב בכלכלה הפוסט-תעשייתית[8].

ככל שהפעילות הכלכלית עוברת בעיקר מהמגזר הראשוני והמגזר השניוני למגזר השלישוני, ואחר כך הרביעוני, ערים שבהן מתרחש שינוי זה, הופכות יותר פתוחות לחילופי מידע. והדבר מגביר את הדרישה לשירותי המגזר השלישוני והרביעוני, כגון מימון, חינוך, תקשורת, ניהול, הכשרה, הנדסה ועיצוב. על העיר להפוך למוקד המסוגל לספק את המידע המעודכן ביותר מרחבי העולם. כך צמחה תופעת "עיר העולם" או "עיר גלובלית", המהווה מוקד מרכזי בעל השפעה כלכלית, חברתית, או פוליטית ולעיתים קרובות גם תרבותית ישירה ומוחשית על הזירה הבינלאומית, בעידן הגלובליזציה. ערי עולם מוגדרות כבעלות קשר ישיר, שאינו מוגבל למיקומן הגאוגרפי, עם העולם החיצוני למדינת הלאום[9].

התרכזות גאוגרפיתעריכה

החברה הפוסט תעשייתית מופיעה ברוב עוצמתה בערים, וביטויה המרחבי הוא התרכזות גאוגרפית בערים גדולות, לרוב באזורי מטרופולין, הבולטות בערים אלה הן ערי העולם[10].

השינויים המבניים במשק, בחברה ובמרחב, פרי העידן הפוסט תעשייתי, היה מנוע עיקרי להעצמתה של תופעת הגלובליזציה שאפשרה את השילוב בין המערכות המורכבות וחובקות העולם של המשק הגלובלי. עוגני המשק הגלובלי, שהם גם מוקדי ההתרחשות הפוסט תעשייתית, הם הערים גדולות, רובן ערי עולם, שהן ישויות מרחביות ריכוזיות ומקוטבות, אשר מהוות עוגן המחבר את המשקים הלאומיים לכלכלה הגלובלית. החברה הפוסט תעשייתית מתמחה בשירותים יצרניים מתקדמים, שהחשובים בהם להנעת המשק הגלובלי הם השירותים המשפטיים, הפיננסיים והחשבונאיים, שירותי הפרסום והייעוץ הארגוני ודומיהם. אלה מאפשרים את קיומן ואת ניהולן של מערכות ייצור מורכבות, חברות רב לאומיות, חלקן גם רב מקומיות, הפרוסות על פני הגלובוס. אך לרוב מצויים משרדי המטה שלהם בערי העולם דוגמת ניו יורק, לונדון וטוקיו, בהם קיים ריכוז של ספקי שירותים אלו[11].

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Bell, Daniel. The Coming of Post-Industrial Society. New York: Harper Colophon Books, 1974.
  2. ^ La société post-industrielle. Naissance d’une société, Alain Touraine, 1969
  3. ^ Illich, Ivan (1973). Tools for Conviviality. ISBN 978-0-06-080308-7.
  4. ^ Linchpin: Are You Indispensable?. Portfolio. 2010. ISBN 978-1-59184-316-0. 
  5. ^ Targ, Harry R. "Global Dominance and Dependence, Post-Industrialism, and International Relations Theory: A Review." International Studies Quarterly. 20. 3 (1976): 461-482.
  6. ^ Wright, James D.“The Political Consciousness of Post-Industrialism.” Contemporary Sociology. 7. 3 (1978): 270-273
  7. ^ Banks, Alan and Jim Foster.“The Mystifications of Post-Industrialism. Appalachian Journal . 10. 4 (1983): 372-378.
  8. ^ Dunham-Jones, Ellen. “New Urbanism as a Counter-Project to Post-Industrialism [The Promise of New Urbanism].” Places. 13. 2 (2000): 26-31.
  9. ^ Golden, Miriam & Michael Wallerstein. “Domestic and International Causes for the Rise of Pay Inequality: Post-Industrialism, Globalization, and Labor Market Institutions.” The Institute for Research on Labor and Employment, UCLA (2006).
  10. ^ Gottman, J. (1983). The Coming of the Transactional City. University of Maryland, Institute of Urban Studies ,College Park
  11. ^ Saskia Sassen, The Global City: New York, London, Tokyo (Princeton: Princeton University Press, 2001) 2nd ed., original 1991;ISBN 0-691-07063-6