חג

(הופנה מהדף חגים)

חג הוא יום שבו ציין אירוע משמח בעל משמעות היסטורית, דתית, לאומית וכדומה, באמצעות טקסים, חגיגות, תפילות ומנהגים שונים, על פי מנהג או על פי החוק. בדרך כלל פעולות שגרתיות כגון עסקים, עבודה ולימודים מושהים או מצטמצמים ביום זה.

הכדור המסמל את תחילת השנה החדשה, בחגיגות בכיכר טיימס בניו יורק

לכל אחת מהדתות יש חגים משלה ובנוסף לכך יש בכל מדינה חגים לאומיים המשותפים לאזרחיה בני כל הדתות.

בשונה מן החגים שהם ימי שמחה, יש בדתות ובמדינות שונות גם ימי זיכרון ואבל. כמו כן ישנם ימים מיוחדים המציינים דבר מה כגון יום האם ויום האשה.

רקע לקביעת החגיםעריכה

טעמם של החגים הוא אוניברסלי ומשתנה מחברה לחברה ומדת לדת, לכל דת ישנו לוח שנה הכולל את מסורותיה ומנהגים, כך הנוצרים שינו את יום המנוחה היהודי ליום ראשון בשבוע, נתנו משמעות שונה לחג הפסח וקבעו יום אחר לראש השנה. המוסלמים אחריהם שינו את יום המנוחה ליום שישי.

דוגמה נוספת היא קביעת מועדו של ראש השנה. המשתנה בין דת לדת לפי לוח השנה שהיא מחזיקה בו. במזרח הקדום נהגו שתי שיטות הקשורות לכלכלה חקלאית: השקיה טבעית (שדה בעל), שנשענה על גשמים והשקיה מלאכותית, שהשתמשה בשיטות אגירה והצפה. במקומות בהם השתמשו בהשקית גשמים, קבעו את ראש השנה בתחילת ימי הגשמים, והתפללו לכך לאלים המרכזיים (כמו האל בעל), ואילו בשיטות ההשקיה הנהוגות בארצות שחונות כמו מצרים, ראש השנה נקבע בתחילת האביב.

מקור המילה חגעריכה

מקור המילה מופיע במקרא מספר פעמים, לדוגמה לגבי חג הפסח 'וְהָיָה הַיּוֹם הַזֶּה לָכֶם לְזִכָּרוֹן וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַה[1]'

שורש המילה הוא ח-ג-ג. משמעות הפועל "לחוג" היא "לסובב". בחגים היו נהוגים טקסים בהם סבבו את המזבח או הבמה מספר פעמים. ממנהג זה הושאל השורש למשמעות המוכרת של חג, חגיגה וחגיגיות. באופן דומה, בערבית אדם העולה לרגל למכה (כדי להסתובב סביב אבן הכעבה) קוראים חג'. מבחינה זו קרוב השורש ח-ג-ג לשורש ע-ג-ג (עוגה, למשל), שגם משמעותו היא עיגול.

המונח יום טובעריכה

  ערך מורחב – יום טוב

יום טוב הוא המונח ההלכתי למועדים המוזכרים בתורה. יום כיפור כלול בהגדרה זו, אך שבת לא. פורים וחנוכה אינם "ימים טובים", אלא "קביעה מדרבנן" כימי הלל והודאה. צומות (גם אלו מתקופת בית ראשון, כמו עשרה בטבת ושבעה עשר בתמוז) אינם כלולים במונח זה.

בימים אלו חלות הגדרות הלכתיות מיוחדות ותפילות מיוחדות. ביום טוב אסור כמו בשבת להדליק אש, אך מותר "להעביר אש" אם הייתה כבר דולקת.[2]

לימים הטובים יש קידוש מיוחד השונה בנוסחו מהקידוש של שבת, הן בלילה והן ביום. (ואם היום טוב נופל בשבת, כלומר החג חל בשבת, אז לפי הכלל "תדיר ושאינו תדיר - תדיר קודם" אומרים את הקידוש של שבת (התדיר) לקידוש של יום טוב (שאינו תדיר)).

ישנה קריאה בתורה המיוחדת. לכל יום מהימים האלו - עם ארבע או חמש או שש עליות ועוד הלכות שונות שאפשר למצוא בכרך שלם מתוך ספר המשנה ברורה.

ביידיש נהגו לברך ביום טוב איש את רעהו "גוט יומטף" (מילולית: יום טוב טוב).

בעברית באנגלית ובשפות נוספות משתמשים במילים 'יום טוב' כאיחול נפוץ.

קרבן חגיגהעריכה

  ערך מורחב – שלמי חגיגה

בכל חג ומועד היו העולים לרגל לבית המקדש מביאים קרבן חגיגה, שמו של הקורבן נגזר מן המילה חג משום שקורבן זה מובא דווקא בשלושת החגים המרכזיים ביהדות פסח שבועות וסוכות שבהם מצווים על העלייה לרגל.

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ שמות, יד יב
  2. ^ רבני בבל התירו להדליק ביום טוב מגפרור, שהאש "נמצאת" בו, ולנסוע בחשמלית שהייתה בבגדאד.