פורים

חג יהודי שחל באמצע חודש אדר
(הופנה מהדף חג פורים)
Disambig RTL.svg המונח "חג פורים" מפנה לכאן. לערך העוסק בשיר בשם זה, ראו חג פורים (שיר).

חג פּוּרִים הוא אחד מחגי ישראל, הנחוג בי"ד באדר ("פורים דפרזים") ברוב המקומות, או בט"ו באדר ("פורים דמוקפים" או "שושן פורים") בערים מוקפות חומה.

פורים
Me'ah Berachot6.jpg
תפילת על הנסים לפורים
סיבה סיכול תוכניתו של המן האגגי להשמיד את כל יהודי האימפריה הפרסית בי"ג באדר, כפי שמסופר במגילת אסתר[1].
סמלים קריאת מגילת אסתר, מתנות לאביונים, משלוח מנות, שתיית יין, רעשנים, תחפושות ומסכות, אוזני המן, קרעפלאך
מתקשר עם תענית אסתר המצוינת יום לפני פורים, חנוכה שגם הוא חג שנקבע על ידי חז"ל, יום הכיפורים
מועד החג
תאריך התחלה

פרזים: י"ד באדר ה'תשפ"ב
יום חמישי 17 במרץ 2022
מוקפים: ט"ו באדר ה'תשפ"ב

יום שישי 18 במרץ 2022
אוזני המן, המאכל המסורתי בפורים

החג נקבע כיום הודאה לאלוהים, מכיוון שעל פי המסורת היהודית בחג זה ניצלו היהודים באימפריה הפרסית מרצח עם שזמם לבצע בהם המן האגגי, המשנה למלך אחשוורוש.

מקור המסורת במגילת אסתר, על פיה נקרא החג על שום ה"פור" (גורל; מאכדית) שהטיל המן כדי לקבוע את היום שבו יבוצע הטבח ביהודים[2]. בעקבות רצף אירועים המתוארים במגילה, התהפך הגלגל, ובזכות אסתר סוכלה מזימתו של המן שנתלה, והיהודים הם שהרגו באותו יום באויביהם. י"ג באדר, ערב פורים ויום הטבח המתוכנן, הוא יום תענית אסתר.

מצוות החג כוללות את קריאת מגילת אסתר בלילה וביום, מתנות לאביונים, מסירת משלוחי מנות איש לרעהו ועריכת סעודת פורים שבה מקובל להשתכר "עד-דְלֹא-ידע"[3]. החג מצטיין במאפייני השמחה שבו, לבישת תחפושות ומסכות, בדחנות והרעשה ברעשנים. כמו כן, מאפה מתוק שמקובל לאכול בתקופת החג הוא אוזן המן.

חג הפורים וחג החנוכה הם שני החגים המרכזיים ביהדות שהמקור להם אינו מהתורה, אלא מתקנת חכמים. חגים אלו כלולים בשבע מצוות דרבנן. עם זאת, לחג הפורים תוקף גדול יותר מחג החנוכה (הנקרא "דברי קבלה") בשל היותו תקנה מזמן הנביאים.

מקור החגעריכה

על פי מגילת אסתרעריכה

 
ציור שמן: המן מוביל את מרדכי לבוש בבגדי פאר ברחבי העיר, במצוותו של אחשוורוש.
 
ציור שמן: אסתר מזמינה את המן והמלך אחשוורוש למשתה כדי לחשוף בפני המלך את רשעותו של המן.

סיפור ההצלהעריכה

  ערך מורחב – מגילת אסתר

על פי הכתוב במגילת אסתר, נקבע החג לציון הצלת היהודים מהשמדה באימפריה הפרסית בתקופה שלאחר חורבן בית המקדש הראשון. באותה עת שלטו הפרסים על חלקים נרחבים מיבשת אסיה.

על פי המסופר במגילה, גירש המלך אחשוורוש את אשתו המלכה ושתי, והחל לחפש לו מלכה חדשה בין כל בתולות הממלכה. לבסוף נבחרה למלכה הדסה, או בשמה הנפוץ יותר אסתר, נערה יהודיה שנאלצה להסתיר את דתה מפני המלך ואנשיו בעצת בן דודה מרדכי. באותו זמן, החל המן האגגי, יועצו הקרוב של אחשוורוש, לנטור טינה למרדכי בשל סירובו להשתחוות בפניו. בעקבות זאת זמם המן "להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים" שחיו בכל ממלכת פרס ולקחת את רכושם. הסיבה שנתן למלך הייתה:

יֶשְׁנוֹ עַם-אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים בְּכֹל מְדִינוֹת מַלְכוּתֶךָ; וְדָתֵיהֶם שֹׁנוֹת מִכָּל-עָם וְאֶת-דָּתֵי הַמֶּלֶךְ אֵינָם עֹשִׂים וְלַמֶּלֶךְ אֵין-שֹׁוֶה לְהַנִּיחָם. אִם-עַל-הַמֶּלֶךְ טוֹב, יִכָּתֵב לְאַבְּדָם; וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר-כֶּסֶף אֶשְׁקוֹל עַל-יְדֵי עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה, לְהָבִיא אֶל-גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ.

המלך נעתר לבקשה והוציא כתב מלכות המורה על השמדת כל היהודים ביום י"ג באדר, יום שאותו בחר המן על ידי הטלת פור. אולם מזימה זו סוכלה הודות לשורה של אירועים במעורבותם של אסתר ומרדכי, שהובילו במקום זאת להוצאתו להורג של הזומם, המן. על־אף שהמלך לא יכול היה לבטל את כתב ההשמדה, הוא הוציא פקודה חדשה המאפשרת ליהודים להתגונן ולעמוד על נפשם ביום המיועד.

באותו יום, י"ג באדר, הרגו היהודים כ-500 איש (וכן את עשרת בניו של המן) בשושן הבירה ו-75 אלף איש בשאר הממלכה, אך לא בזזו שלל. אסתר ביקשה רשות מהמלך להאריך את המלחמה בשושן הבירה, וקיבלה יום אחד נוסף. ביום זה, י"ד באדר, נתלו עשרת בניו של המן ונהרגו כ-300 איש נוספים. יהודי כלל הממלכה נחו וחגגו ב"יום משתה ושמחה"[4][5] בי"ד באדר, ויהודי שושן הבירה חגגו בט"ו באדר.

קביעת החגעריכה

המגילה מספרת כיצד בעקבות המאורעות אלו נקבעה חגיגה מדי שנה באותו יום שבו נחו וחגגו היהודים את נס הצלתם. מנהג זה נקבע בעקבות שתי איגרות שנשלחו מאת מרדכי היהודי ואסתר המלכה אל כל היהודים:

וַיִּכְתֹּב מָרְדֳּכַי אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּשְׁלַח סְפָרִים אֶל כָּל הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, הַקְּרוֹבִים וְהָרְחוֹקִים, לְקַיֵּם עֲלֵיהֶם לִהְיוֹת עֹשִׂים אֵת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר וְאֵת יוֹם חֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה כַּיָּמִים אֲשֶׁר נָחוּ בָהֶם הַיְּהוּדִים מֵאֹיְבֵיהֶם וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב. לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה וּמִשְׁלֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיֹנִים....

וַתִּכְתֹּב אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה בַת אֲבִיחַיִל וּמָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי אֶת כָּל תֹּקֶף, לְקַיֵּם אֵת אִגֶּרֶת הַפֻּרִים הַזֹּאת הַשֵּׁנִית. וַיִּשְׁלַח סְפָרִים אֶל כָּל הַיְּהוּדִים, אֶל שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה מַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, דִּבְרֵי שָׁלוֹם וֶאֱמֶת. לְקַיֵּם אֶת יְמֵי הַפֻּרִים הָאֵלֶּה בִּזְמַנֵּיהֶם, כַּאֲשֶׁר קִיַּם עֲלֵיהֶם מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי וְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וְכַאֲשֶׁר קִיְּמוּ עַל נַפְשָׁם וְעַל זַרְעָם דִּבְרֵי הַצּוֹמוֹת וְזַעֲקָתָם. וּמַאֲמַר אֶסְתֵּר קִיַּם דִּבְרֵי הַפֻּרִים הָאֵלֶּה וְנִכְתָּב בַּסֵּפֶר

[6]

 
אסתר ומרדכי כותבים את סיפור פורים.

במחקרעריכה

דמיון לחגים אחריםעריכה

מקובל כי מטרת המגילה כפי שהגיעה לידינו היא לשמש אטיולוגיה לחג הפורים, היינו להסביר בדיעבד חג שכבר היה מקובל בצורה זו או אחרת בזמן כתיבתה[7][8]. עם זאת, מקורו ההיסטורי של החג אינו ברור[9]. יש חוקרים שמצאו דמיון בין מנהגי החג לחגים אחרים הנחגגים בסוף החורף, וכוללים פסטיבלי שכרות והוללות, אף שהם מאוחרים לפורים. בין החגים האיראניים הנחגגים בתקופה זו של השנה: החג נורוז, שבו מחלקים מתנות לאביונים, בוחרים מלכה ליום אחד, ונוהגים ב"נהפוך הוא"; החג מגפוניה, שבו חוגגים את הרג המַגִים על ידי דרייווש; החג מרדגיראן, שבו גם כן נוהגים ב"נהפוך הוא";[דרוש מקור] וחג נוסף המזכיר את פורים בשמו, פרוורדיגאן (Farvardīgān)[10].

חג לדורותעריכה

במגילה נאמר שכל היהודים קיבלו עליהם לחגוג את פורים מיד לאחר הנס. החוקרים חיפשו ראיות אחרות לגבי הזמן שבו הפך חג פורים לחג משמעותי אצל היהודים. המקדימים טוענים שפורים נחגג באופן נרחב בימי בית המקדש השני בשמחה ובמשלוח מנות. מעבר לנאמר בתנ"ך עצמו, חוקרים אלו מביאים כראיה את אזכורו של "היום המורדוכאי" בספר מקבים ב בפרק טו[11], את אזכור פורים במגילת תענית שאין להתענות ואין להספיד בו, את אזכורו בקולופון לתרגום היווני למגילת אסתר שנשלח למצרים בשנת 77/76 לפנה"ס, ואת אזכורו בדברי יוסף בן מתתיהו כחג הנחגג בכל תפוצות ישראל[12]. הממעיטים[13], לעומת זאת, טוענים כי עדויות אלו אינן מעידות על יותר מניצנים קדומים של חג אשר היה בעל חשיבות מועטה, וטוענים שאי-אזכורו של החג בדברי פילון האלכסנדרוני ובברית החדשה מעיד שאופיו היה מצומצם[14].

מגילת אסתר היא היחידה מבין ספרי התנ"ך שלא נמצאה בין המגילות הגנוזות שבקומראן, והיו ששיערו שאנשי הכת שכתביה נחשפו שם לא קיבלו אותה כאחד מכתבי הקודש, ואכן חג הפורים לא נכלל ברשימות החגים של כת זו.

המשנה במסכת מגילה, שנכתבה בדור שלאחר מרד בר כוכבא, עוסקת בעיקר בדיני קריאת המגילה, מה שמעיד על כך שקראו אז את מגילת אסתר בחג פורים.

מצוות החגעריכה

חיוביםעריכה

 
חיילי צה"ל מחלקים מתנות לילדים בסיכון ועוזרים להם להתכונן לחג. מתנות לאביונים היא אחת ממצוות החג.
 
ילד מחופש לקאובוי, אוחז במשלוח מנות.

בהלכה נקבעו ארבע מצוות החלות בפורים. נשים מחויבות במצוות אלו אף על פי שהן לא מחויבות במצוות עשה שהזמן גרמן, משום שגם הן ניצלו בנס פורים.

  • קריאת מגילת אסתר: על כל אדם לקרוא מגילה פעמיים במהלך החג, פעם אחת בליל החג ובפעם שנייה ביום החג, כחלק מפרסום הנס וההודיה לקב"ה. הקריאה נעשית מתוך מגילת קלף, בנעימה מיוחדת של טעמי המקרא, וכל השומעים את הקריאה יוצאים ידי חובה. מקובל לקיים את קריאת המגילה באופן פומבי בבית הכנסת, כחלק מסדר תפילת ערבית ותפילת שחרית ביום הפורים. אף על פי שלכתחילה יש לקרוא את המגילה דווקא בציבור, אם אי אפשר לאסוף מניין מותר לקוראה אפילו ביחיד[15], להבדיל מקריאת התורה.
  • מתנות לאביונים: חובה לתת ביום זה צדקה לשני נזקקים. כל "מתנה" חייבת להיות בערך של מנה שאדם יכול לשבוע ממנה, ולכן גם כמה שקלים בודדים מספיקים כדי לצאת ידי חובה. אפשר למסור את הצדקה על ידי שליח (כמו בית תמחוי), אך היא חייבת להימסר לעני ביום החג. את המתנה הבסיסית אסור לתת מדמי מעשר כספים, אך אפשר לתת מעבר לסכום החובה ולחשב את התוספת מהמעשר.
  • משלוח מנות: מלשון הכתוב במגילת אסתר, "משלוח מנות איש לרעהו", בה המילה "מנות" בלשון רבים והמילה "רעהו" בלשון יחיד, הסיקו חז"ל שעל כל אדם לשלוח לפחות שני פריטי מאכל לאדם אחד. הטעם המקובל למצווה זו הוא חיזוק האחדות בעם ישראל. טעם נוסף, לוודא שלכולם יהיה אוכל ראוי לסעודת פורים, ולכן יש המקפידים לשלוח מצרכים המתאימים לסעודה. כיום מקובל לחלק משלוחי מנות רבים המכילים חטיפים, ממתקים ומגדנות, לשכנים ולמכרים.
  • סעודת פורים: כנאמר במגילה, ימי פורים נקבעו להיות "ימי משתה ושמחה". אף על פי שהחג מתחיל בלילה, נקבע בתלמוד (מסכת מגילה) שמצוות הסעודה מתקיימת דווקא ביומו של החג. כחלק מקיום המצווה, מוזכרת בתלמוד החובה לשתות יין "עד דלא ידע בין 'ארור המן' ל'ברוך מרדכי'". בקרב הפוסקים שתי דעות מרכזיות בנוגע למידת השכרות אליה התכוונו חכמים: האחת טוענת כי יש להשתכר עד שבאמת לא ידע האדם להבדיל בין רשע לצדיק, והשנייה טוענת כי על כל אדם לשתות מעט יותר ממה שהוא רגיל כדי לחוש בערעור שיקול דעתו. יש גם הטוענים שמספיק להשתכר במידה המעודדת שינה, ובעת שנתו לא יבחין האדם בין ארור המן לברוך מרדכי (המאירי).

על מצוות אלו פסק הרמב"ם:

מוטב לאדם להרבות במתנות אביונים מלהרבות בסעודתו ובשלוח מנות לרעיו. שאין שם שמחה גדולה ומפוארה אלא לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות וגרים.

איסוריםעריכה

במסכת מגילה[16] למדו חז"ל מהמילים "שמחה ומשתה ויום טוב" (אסתר, ט', י"ט) כי ישנם שלושה איסורים בחג פורים:

  • שמחה: מלמד שאסור בהספד.
  • משתה: מלמד שאסור בתענית. בזמן שנהגה מגילת תענית, היה איסור להתענות גם בימים שלפני ואחרי פורים, אך כיום מותר להתענות ולהספיד בסמוך לפורים[17].
  • יום טוב: מלמד שאסור בעשיית מלאכה. בהמשך נלמד מהגמרא שהיהודים לא קיבלו עליהם איסור זה, אך עם זאת נפסק להלכה כי "אין לעשות מלאכה בפורים, ומי שעושה בו מלאכה - אינו רואה מאותה מלאכה סימן ברכה לעולם." (קיצור שולחן ערוך, סימן קמב) הכוונה אינה לאיסור מלאכה כמו ביום טוב ממש, אלא שאסור לעשות מלאכות שאינן לצורך היום, בדומה לחול המועד. הבנקים ובתי הספר בישראל אינם פועלים ביום זה, אך במקומות אחרים מסתפקים בקיצור יום העבודה.

מנהגי החגעריכה

 
ראש הממשלה לשעבר יצחק שמיר מרעיש ברעשן בעת קריאת מגילת אסתר בפורים ה'תשנ"א

מחיית זכר עמלקעריכה

כאשר מוזכר שמו של המן בקריאת המגילה, מרעישים המתפללים ברעשנים או בכלים אחרים כדי ששמו לא יישמע, ובכך לקיים באופן סמלי את מחיית זכר עמלק, שלפי המסורת המן הוא מזרעו. יש שהתנגדו למנהג זה. גם כשמוזכר עמלק בקריאת התורה, יש המוחים את שמו באמצעים שונים.

תחפושותעריכה

 
אנשים מחופשים ברחובות תל אביב, פורים תשע"ה
 
מופע פורים שפיל בתיאטרון היהודי בפולין.

נהוג ללבוש מסכות ותחפושות, מנהג שהחל בימי הביניים בוונציה, כנראה בהשפעת קרנבל המסכות המקומי. אחת ההתייחסות הקדומות למסכות בהלכה מובאת ברמ"א, שם המסכות מכונות "לבישת פרצופים". ברמ"א נראה שהסיבה למנהג היא כ"מנהג שמחה"[18].

בהגות היהודית ניתנו הסברים שונים למנהג. בעל השפת אמת כתב שהתחפושת מלמדת את הרעיון שהפנימיות של האדם יכולה להשתנות בעקבות מעשים חיצוניים. מחבר הבני יששכר כתב שמתחפשים כדי לרמוז לכך שהתבוללות יהודים בימי אחשוורוש הייתה רק כלפי חוץ. הרב שלמה אבינר הסביר שכל הדמויות הראשיות בסיפור המגילה מתחפשות במובן מסוים:
אסתר המלכה מסתירה את זהותה, את חששותיה ואת כוונותיה; אחשוורוש נראה כאדם העושה ככל העולה על רוחו, אך כל צעדיו מכוונים על ידי הסובבים אותו; המן מציג חזות של נחישות וביטחון עצמי, אך נטפל לחלשים מתוך פחד למעמדו; מרדכי עובד כפקיד נאמן בחצרו של אחשוורוש, אך שומר בסתר על נאמנות מוחלטת לעמו; היהודים אף הם מתחפשים לפי דברי חז"ל במסכת מגילה, לפיהם היהודים באותו דור חטאו בעבודה זרה ובהתבוללות אך נותרו נאמנים בלבם. הקב"ה הוא המתחפש הראשי בשל היותו נעדר לגמרי מהסיפור, בעוד שהמגילה רצופה בצירופי מקרים לכאורה[19], המבטאים למעשה את ידו הנסתרת של הקב"ה.

בידור וצחוקעריכה

  • פרודיות לפורים העושות צחוק מאלמנטים שונים בחיים היהודיים, וממנהגי פורים בפרט, הופיעו החל מהמאה ה-13. ביניהן ידוע במיוחד הפיוט ליל שיכורים. הצגות מיוחדות הקרויות "פורים שפיל" מועלות ביום זה, ועוסקות לרוב בסיפור המגילה באופן היתולי. בישיבות נהוג למנות מבין התלמידים את "רב פורים", שבין היתר דורש דרשה פסבדו-תורנית מצחיקה המובילה לאווירה מבודחת.
  • נוהגים לחלק לילדים דמי כיס הידועים בשם "דמי פורים" או "מעות פורים".
  • בחלק מהערים נהוג לקיים בפורים מצעד חגיגי ברחובות העיר בשם "עדלאידע". תהלוכת פורים הראשונה נערכה בתל אביב בפורים תרע"ב (1912), ועד היום מתקיימות עדלאידות הכוללות מצעד, רקדנים, משאיות ובובות ענק (למשל בעיר חולון).
 
תיבות צדקה בבית הכנסת כזכר למחצית השקל, בהן אוספים כספים לצורכי הציבור.

מאכלי החגעריכה

בניגוד לרוב הניסים שנעשו לעם ישראל, שהיו גלויים וברורים לכול, נס פורים היה נסתר באופיו, ולכן הכינו בו מאכלים המשלבים חומרי גלם מוסתרים. נהוג במיוחד לאכול "אוזני המן", קרעפלאך שושן הבירה, פלודן (אצל יהודי אשכנז) וסמבוסק חומוס (אצל יהודי ספרד) - כולם מאכלים ממולאים.

אוזני המן היו במקור עוגיות עם מילוי פרג, אך במשך השנים השתכלל המנהג. השם "אוזני המן" הוא בדיחה לפורים בשפת היידיש. כיסוני פרג נקראים ביידיש "המון טאשן". "המון" (פרג) נשמע כמו "המן" וצורת הכיסונים דומה לאוזניים, וכך נוצרו "אוזני המן". מאז התפשט המנהג בכל העדות, והכיסונים מולאו בשלל מילויים שונים. באוקראינה מולאו אוזני המן בדבש ובאגוזים, בצ'כיה בשזיפים, ובפולין מולאו באגסים ובאגוזים.

בלוב ובתוניס הכינו היהודים עוגיות מיוחדות לפורים הנקראות "דבלה" ו"מקרוט". בהונגריה הכינו עוגיות "קיפלי" בצורת חצי סהר שממולאו באגוזים. בהודו הכינו מאפה הנקרא "פורן פולי בהקרי" שמולא בחומוס ממותק. במרוקו הכינו עוגיות "שבקיה" או "ברקוקש" שהוא קוסקוס חלבי מתוק. בכמה מקומות במרוקו הכינו גם חלה מתוקה עם ביצים קשות הנקראת "אפו בוייז'ו". בעיראק הכינו "סמבוסק מטוגן" לזכר הזרעונים שאכלה אסתר המלכה בארמון המלך אחשוורוש. באפגניסטן הכינו היהודים מאכל מתוק שנקרא "חלווה" שעשוי מאורז קלוי עם סוכר, זעפרן, אגוזים ותבלינים. בכמה מקומות באפגניסטן נהגו להכין עוגיות בצורת הדמויות של מגילת אסתר או להחביא ביצים קשות בתוך עלי בצל.

בסוריה ובלבנון הכינו לפורים תבשיל של שעועית לבנה. בטורקיה וביוון הכינו היהודים מאפה מטוגן לחג שנקרא "אצבעות המן".

סדרי התפילהעריכה

שבת זכורעריכה

השבת שלפני פורים קרויה "שבת זכור", משום שקוראים בה בתורה את פרשת זכור שנזכרת בה מצוות זכירת מעשה עמלק והחובה למחותו (סוף פרשת כי תצא). קריאת פרשה זו היא מצווה מן התורה לפי רוב הפוסקים, וחז"ל קבעו לקיים אותה דווקא בסמוך לפורים, משום שלפי המסורת המן היה מזרע עמלק.

בשבת זו נוהגים בני עדות המזרח לקרוא לפני קריאת התורה או אחריה את הפיוט "מי כמוך ואין כמוך" שכתב רבי יהודה הלוי העוסק בסיפור המגילה. לפי מנהג האשכנזים אומרים פיוטים מרבי אלעזר הקליר בברכות קריאת שמע ובחזרת הש"ץ של שחרית (כיום פיוטים אלו נאמרים רק בקהילות מעטות).

 
קריאת מגילה בבית כנסת רפורמי בסיינט פול, ארצות הברית

על הניסים ופיוטיםעריכה

בתפילת העמידה של פורים, וכן בברכת המזון, מוסיפים קטע הודיה על הנס בשם "על הנסים", במטרה לזכור את הנס. בערים המסופקות יש נוהגים להוסיף את הקטע בשני הימים ויש שנוהגים רק ביום הראשון. בנוסח אשכנז נהגו לומר את הפיוט ויאהב אומןקרוב"ץ בחזרת הש"ץ מרבי אלעזר הקליר. כיום פיוטים אלו נאמרים רק בקצת קהילות. בסידורי אשכנז (המזרחי) מופיע גם פיוט "מאורה", פיוט לפורים הנאמר לפני חתימת ברכת יוצר המאורות בברכות קריאת שמע[20] כמנהג קצת קהילות, והוא נאמר כיום בקהילות ספורות בעולם בכלל.

במחזור ויטרי מובא פיוט מיוחד לתפילת ערבית של ליל פורים בשם 'ליל שיכורים', שהוא למעשה פרודיה על פיוט 'ליל שימורים' לתפילת ערבית של פסח.

בתפילה קוראים בתורה את פרשת מלחמת עמלק מתוך פרשת בשלח. בערים המסופקות יש שנוהגים לקרוא בתורה רק ביום הראשון ויש שנוהגים בשני הימים.

שיר של יוםעריכה

ברוב עדות ישראל (למעט חלק מהאשכנזים) אומרים שיר של יום מיוחד לפורים, כשבחלק מהמקומות הוא נאמר במקום השיר הרגיל ובחלק בנוסף לו. הספרדים וחלק מהאשכנזים הנוקטים בשיטת הגר"א ואומרים את מזמור תהילים כ"ב, האיטלקים אומרים את מזמור תהילים ז', והתימנים אומרים את מזמור תהילים פ"ג. בחלק מקהילות האשכנזים אין אומרים מזמור מיוחד לפורים.

הללעריכה

בניגוד לחגים אחרים, ובפרט חנוכה, אין אומרים בפורים הלל. בתלמוד הבבלי[21] נתנו לכך שלושה הסברים:

  • הנס קרה בחוץ לארץ ולא תיקנו הלל על נס שלא אירע בארץ ישראל.
  • סיפור פורים, אף שסופו טוב, מותיר את היהודים נטולי עצמאות מדינית וכפופים למרות של מלך זר.
  • קריאת המגילה עצמה ממלאה את תפקיד קריאת ההלל.

ישנם פוסקים שכתבו כי לפי ההסבר שקריאת המגילה מהווה תחליף להלל, משמע שקיים חיוב עקרוני לקרוא את ההלל בפורים, אך כיוון שקוראים את המגילה אין צורך לקרוא הלל; ולכן מי שאינו יכול לשמוע את קריאת המגילה מסיבה כלשהי, חייב לקרוא את ההלל בפורים[22].

זמניו השונים של החגעריכה

פרזים ומוקפיםעריכה

ההלכה שנקבעה בידי חז"ל קבעה זמנים שונים לציון חג פורים: בערים שאינן מוקפות חומה ("פרזים") נקבע החג בי"ד באדר, והוא מכונה פורים דפרזים. בערים שעל פי המסורת מוקפות חומה מימות יהושע בן נון (כגון ירושלים ושושן, שעל פי המסורת היהודית היא העיר המדאן), נחגג פורים בט"ו בחודש, מה שמכונה פורים דמוקפים או פורים שושן (או בעקבות היידיש: שושן פורים). על פי דעה שנדחתה בהלכה, הזמן הקובע להגדרת עיר כמוקפת חומה אינו ימות יהושע אלא ימות אחשוורוש. התלמוד הירושלמי מסביר את הבחירה בימות יהושע בכך ש"חלקו כבוד לארץ ישראל" שהייתה חרבה בזמן המגילה, ועל כן הרחיקו לזמן שבו הארץ הייתה בנויה.

בערים עתיקות שבהן קיים ספק אם הייתה חומה מימות יהושע בן נון, חוגגים את פורים בשני הימים מחמת הספק, ואין מברכים על קריאת המגילה אלא בי"ד באדר, מכיוון שהוא זמן הקריאה ברוב הערים. בין הערים שקיים לגביהן ספק כזה, נכללות רוב הערים העתיקות בארץ ישראל, כמו צפת, טבריה, חברון ויפו. טבריה היא מקרה מיוחד כיוון שהספק לגביה הוא לא על היותה מוקפת חומה מימות יהושע, אלא האם הכנרת נחשבת כחומה של העיר. ישנם מקומות עתיקים בהם התחדש היישוב היהודי, כמו חברון ושילה, שגם בהם מציינים את החג במשך יומיים מחמת הספק. בשל ההלכה "סמוך ונראה" ממסכת מגילה, שעל פיה כל הסמוך לעיר מוקפת והנראה ממנה נכלל בתוכה, הספק מורחב לעיתים גם לערים אחרות, כמו בני ברק[23]. גם בערים מסוימות מחוץ לארץ ישראל חוגגים את פורים במשך יומיים, בהן איזמיר שבטורקיה, חלב שבסוריה ובגדאד שבעיראק.

בן עיר שהלך לכרךעריכה

  ערך מורחב – בן עיר שהלך לכרך ובן כרך שהלך לעיר

בהלכה מתקיים דיון מפורט ובו דעות שונות לגבי נוסע בימי הפורים מעיר שאינה מוקפת לעיר מוקפת ולהפך, והנושא נדון בשאלות רבות לרבנים, מחמת סבוּכָתה של ההלכה בנושא. הדבר תלוי, בין היתר, במועדי נסיעתו ובכוונותיו של הנוסע בשעת נסיעתו.

פורים משולשעריכה

"פורים משולש" הוא כינוי מקובל למצב ההלכתי שנוצר כאשר פורים המוקפים, ט"ו באדר, חל בשבת (המקרה המקביל, שבו י"ד באדר חל בשבת, אינו אפשרי לפי כללי הלוח העברי). מסיבות שונות, חלק ממצוות פורים אינן יכולות להתקיים בשבת, ובשל כך, על פי השיטה המקובלת, מקיימים חלק מהן ביום ששי וחלק מהן ביום ראשון. מצב זה מכונה "פורים משולש" מכיוון שמצוות החג מתפרסות על שלושה ימים רצופים. פורים משולש הוא אירוע נדיר יחסית הקורה רק בכ-11.5% מהשנים, באותן שנים בהן חל ערב פסח בשבת (שנות השא, זחא והחא).

 
"חייב אדם לבסומי עד דלא ידע..."

הבעיה העיקרית היא קריאת המגילה, שאינה יכולה להיעשות בשבת. במשנה, מסכת מגילה, פרק א', משנה ב' נאמר שכאשר פורים חל בשבת, מקדימים לקרוא את המגילה ביום שישי, י"ד באדר (שבו קוראים גם בני הפרזים). בתלמוד מבואר כי אף שמעיקר הדין אין מניעה לקרוא מגילה בשבת, גזרו חז"ל "שמא יעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים", ולכן אסרו לקוראה בשבת[24]. הקריאה אינה יכולה להידחות ליום ראשון, מפני שאין קוראים את המגילה לאחר יום ט"ו באדר[25]. הסבר אחר לאיסור הקריאה בשבת נובע מהזיקה בין קריאת המגילה למצוות מתנות לאביונים, שאינן יכולות להינתן בשבת (שהשימוש בכסף אסור בה)[24]. טעם זה מחייב גם את הצמדת הענקת המתנות לאביונים לקריאת המגילה, ולכן שתי המצוות מתקיימות ביום שישי.

מועד עריכת סעודת פורים פחות ברור. אף על פי שלכאורה אין מניעה לקיים סעודה זו בשבת, נאמר בתלמוד הירושלמי שאין לקיימה בשבת, כדי לא לערב בין שמחת הפורים, הנקבעת בידי אדם, לשמחת השבת, הקבועה ועומדת מששת ימי בראשית. בשל כך, קובע הירושלמי, יש לדחות את הסעודה ליום ראשון[26]. נימוק נוסף שלא לעשות את הסעודה בשבת הוא שהסעודה תלויה במשלוח מנות (שנועד לצורכי הסעודה), ואין לשלוח מנות בשבת (או בשל איסור הוצאה מרשות לרשות או בשל איסור קניין בשבת)[27]. כיוון שאין התייחסות לנושא בתלמוד הבבלי, רוב פוסקי ההלכה הראשונים פסקו לפי התלמוד הירושלמי, וכתבו שמאחרים את הסעודה ליום ראשון[28]. מקצת מהראשונים קיבלו את דעת הירושלמי שלא לעשות סעודה בשבת, אך הכריעו שעדיף להקדים אותה ליום שישי, יחד עם קריאת המגילה[29]. ברם, ראשונים רבים דחו את דברי הירושלמי, וקבעו שיש לערוך את הסעודה בשבת[30]. התפרסמו במיוחד דברי רבי לוי בן חביב, רבה של ירושלים במאה ה־16, שהכריע כראשונים אלה, ונהג למעשה לערוך סעודת פורים ולשלוח מנות בשבת עצמה[31]. רוב הפוסקים דחו את ראיותיו של רבי לוי בן חביב, וטענו שהתלמוד הבבלי לא הכריע בסוגיה זו ולכן יש לפסוק לפי התלמוד הירושלמי[32], וכך המנהג הרווח כיום – לערוך את סעודת הפורים ולשלוח מנות ביום ראשון[33]. בניגוד לכך, חלק מיוצאי תימן נוהגים כשיטת רבי לוי בן חביב, משום שגם מדברי הרמב"ם משתמעת שיטתו.[דרוש מקור]

בתלמוד הבבלי נאמר שיש לשאול ולדרוש בהלכות פורים בשבת זו[34]. לדעת הרמב"ם זהו חיוב מיוחד משום שנגרעה קריאת המגילה[35], ואילו לדעת השולחן ערוך זה חיוב בפורים שכזה ככל המועדים[36].

סדר הדברים לפי הדעות שהתקבלו להלכה ולפי המנהג הרווח:

כפרים המקדימים את פוריםעריכה

הלכה עתיקה שאינה מתקיימת בימינו מתייחסת לדינם של "כפרים", שהם מקומות יישוב קטנים מאוד (שאין בהם עשרה "בטלנים" – אנשים הבטלים ממלאכת כפיים כדי לעסוק בצורכי ציבור או בלימוד תורה ובתפילה). במקומות אלו הייתה המגילה נקראת בתקופת חז"ל גם לפני י"ד באדר, כדי שהקריאה תתקיים בימי שני וחמישי, שבהם היו אנשי הכפרים מגיעים לשווקים. כך יכלו לקיים את מצוות מקרא מגילה מבלי שתיפגע פרנסתם. בשיטה זו יכלו להקדים את קריאת המגילה עד יום י"א באדר[37].

קטעי וידאו על פורים

פורים קטןעריכה

פורים קטן הוא כינוי לימי הפורים בחודש אדר א' בשנה מעוברת. בשנה כזאת יש שני חודשי אדר, אדר א' ואדר ב', וחג הפורים נדחה לחודש אדר ב'. אמנם יש דעות בתלמוד שעל החג לחול באדר א', כפי שפוסקים הקראים (שהרי במגילת אסתר כתוב שפורים נחוג ב"חודש השנים עשר" מניסן, ובשנה מעוברת החודש השנים עשר הוא אדר א' ולא אדר ב'), אך לא כך נפסק להלכה.

פורים קטן אסור בתענית, ואין אומרים בו תחנון. בשולחן ערוך נפסק שירבה בו קצת בסעודה[38]. היו מגדולי הראשונים (כגון רבי יחיאל מפריז) שערכו סעודה גדולה גם בפורים קטן וקראו למוזמנים ל"שמחת פורים", ויש שנהגו אף במשלוח מנות. אין נהוגות בו שאר מצוות פורים, כגון קריאת מגילה או מתנות לאביונים.

פורים שניעריכה

  ערך מורחב – פורים שני

ישנן קהילות ומשפחות שהנהיגו להן ולצאצאיהן לקיים פורים נוסף משלהן, בתאריך שבו קרה להן נס הצלה מיוחד. ציון חג זה מכונה 'פורים שני'.

ייחודו של פוריםעריכה

  • פורים הוא החג היחיד בלוח השנה העברי שפוצל לשני ימים (ולעיתים אף לשלושה, בפורים המשולש) המשתנים ממקום למקום. בערים שהיו מוקפות חומה בימי יהושע בן נון, חוגגים את החג יום אחד אחרי יישובים וערים שלא היו מוקפים חומה בזמן יהושע בן נון. שאר חגי ישראל נחגגים בכל המקומות באותו זמן (אם כי בחוץ לארץ מוסיפים יום טוב שני של גלויות).
  • פורים הוא חג שמדגיש ומעודד שתיית יין, כמאמר חז"ל: "חייב אדם לבסומי עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי" (תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף ז', עמוד ב').
  • בפורים תיקנו עשיית מעשים גשמיים, כסעודה וכמעשי רעות, להודיה על הנס, שלא כמו בפסח ובחנוכה שבהם תיקנו תפילת הודיה - קריאת ההלל, כדי להודות על הניסים. על פי הרב מרדכי יפה, סיבת הדבר היא כי בפסח ובחנוכה הייתה הצלה רוחנית, להבדיל מחג הפורים שבו הייתה הצלה גשמית (פיזית).[דרוש מקור]
  • על־פי מדרש מפורסם, "כל המועדות בטלים לעתיד לבוא, חוץ מפורים שאינו בטל, שנאמר: 'וזכרם לא יסוף מזרעם'"[39]. יש מסבירים כי בפורים מתגלה שגם על ידי אכילה ושכרות ניתן להגיע לקדושה.[דרוש מקור]
  • דרשה המובאת בתיקוני הזוהר מציינת את חשיבותו היתרה של החג, בכך שהיא מקשרת את פורים ליום הכיפורים:
    "פּוּרִים אִתְקְרִיאַת עַל שֵׁם יוֹם הַכִּפּוּרִים, דַּעֲתִידִין לְאִתְעַנְגָא בֵּיהּ, וּלְשַׁנּוּיֵי לֵיהּ מֵעִנּוּי לְעֹנֶג."
    תרגום: "פורים נקרא על שם יום הכיפורים, שעתידים להתענג בו, ולשנות אותו מעינוי לעונג."
    (תיקוני זהר נ"ז, ב')
  • הדמות המרכזית באירועים שהובילו לביטול הגזירה היא אישה, אסתר המלכה, שהפכה לאישה החזקה ביותר באימפריה הפרסית. גם עצם הפיכתו של מאורע ההצלה לחג היסטורי נזקף, על פי רבי שמואל בר יהודה בתלמוד הבבלי, ליוזמתה של אסתר, שביקשה מחכמי ישראל באותה תקופה: "קבעוני לדורות". חכמי ישראל דחו את בקשתה בטענה שהדבר יגרום לקנאת אומות העולם בישראל, אך אסתר השיבה שהמאורע ממילא נרשם בספר דברי הימים למלכי פרס ומדי[40]. בנוסף, נשים חייבות בכל מצוות החג אף שאלו מצוות עשה שהזמן גרמן שבדרך כלל נשים פטורות מהן, מכיוון שאף הן היו באותו הנס (לפי הרשב"ם הן היו עיקרו של הנס, לפי בעלי התוספות הן ניצלו בזכות הנס, ולפי הריא"ז הן היו זרז לנס)[41].

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

מידע כלליעריכה

היסטוריה של החגעריכה

הלכותעריכה

מחשבה והגותעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ על-פי מסורת ישראל - בשנים ג'ת"ו-ג'ת"ז, 354-355 לפני ספירת הנוצרים.
  2. ^ מגילת אסתר, פרק ט', פסוק כ"ו
  3. ^ החיוב ההלכתי של ההשתכרות אינו ברור, והרבה פוסקים כתבו שאפשר להסתפק בשתיית יין מרובה. ראו שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרצ"ה, סעיף ב' עם הפרשנים.
  4. ^ מגילת אסתר, פרק ט', פסוק י"ז
  5. ^ מגילת אסתר, פרק ט', פסוק י"ח
  6. ^ במגילה אין הדגשה של המילה פורים
  7. ^ Jona Schellekens,Accession Days and Holidays: The Origins of the Jewish Festival of Purim, Journal of Biblical Literature Vol. 128, No. 1 (Spring, 2009), pp. 115-134
    ראו בעיקר עמ' 116, 132
  8. ^ על מגילת אסתר כסיפורת בדיונית ראו Adele Berlin, The Book of Esther and Ancient Storytelling
    לעניין האטיולוגיה ראו שם, עמ' 7
  9. ^ Kirsten Nielsen, "The Book of Esther", in The Hebrew Bible Today: An Introduction to Critical Issues, ed. Steven L. McKenzie and M. Patrick Graham (Louisville: Westminster John Knox, 1998), pp. 187, 189–190.
  10. ^ Julius Lewy, "The Feast of the 14th Day of Adar", Hebrew Union College Annual 14 (1939), pp. 127-151, JSTOR website, (free subscription required)
  11. ^ בצלאל לנדוי, תענית אסתר במסורת ישראל, דעת, מחניים, גיליון ס"ז, ‏1962
  12. ^ תומכי שיטה זאת כוללים למשל את פרופסור יוסף תבורי, בספר "מועדי ישראל בתקופת המשנה והתלמוד" ואת פרופסור בצלאל בר כוכבא ב"סיני", תשרי-טבת תשנ"ח, "חג הפורים בימי הבית השני ומגילת אסתר ב"אסיה"; "גישה היסטורית" ו"היסטוריה אורתודוקסית", עמודים לז-פה
  13. ^ פרופסור אהרן אופנהיימר, למשל.
  14. ^ המקדימים מציינים שתוכנם והיקפם של כתבים אלו הוא כזה שאין להתפלא על אי אזכור פורים, ושגם חנוכה לא זכה בהם לאזכור נרחב, ולכן אין מהם ראיה
  15. ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תר"צ, סעיף י"ח.
  16. ^ תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף ה', עמוד א'
  17. ^ תוספות על תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף י"ח, עמוד א'.
  18. ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרצ"ו, סעיף ח'.
  19. ^ במקרה אחשוורוש מצווה להביא את ושתי, במקרה היא מסרבת, במקרה נבחרת אסתר במקומה, במקרה מרדכי שומע את מזימת בגתן ותרש וכו'.
  20. ^ סדר עבודת ישראל, נוסח פולין, רעדלהיים תרכ"ח, עמ' 673.
  21. ^ תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף י"ד, עמוד א'.
  22. ^ בית הבחירה מאירי, מסכת מגילה דף יד עמוד א
  23. ^ פורים שני קויים בבני-ברק הנוהגת כ"עיר חומה", מעריב, 21 במרץ 1962.
  24. ^ 1 2 תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף ד', עמוד ב'.
  25. ^ תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף ב', עמוד א'. שם כתוב שמסיקים זאת מהפסוק "ולא יעבור" במגילה.
  26. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת מגילה, פרק א', הלכה ד'.
  27. ^ כלבו, סימן מה, בסוף; בית הבחירה למאירי, מגילה ה. ד"ה סעודת פורים.
  28. ^ רי"ף מגילה ג ע"א; ר"ן על הרי"ף שם; פסקי הרא"ש מגילה, פרק א', סימן ז; כלבו, סימן מה, ועוד, ובעקבותיהם פסק כך בשולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרפ"ח, סעיף ו'.
  29. ^ בית הבחירה למאירי, מגילה ה. ד"ה סעודת פורים; רבי עובדיה מברטנורא, משנה, מסכת מגילה, פרק א', משנה ב' ודרכי משה אורח חיים, סימן תרפ"ח, אות ג, בשם יש אומרים.
  30. ^ שיטת הרא"ה המובאת בר"ן על הרי"ף מגילה ג.; חידושי הרשב"א, מגילה ה. ד"ה גרסינן; חידושי הריטב"א שם ד"ה עוד; וכן פירשו רבים בדעת הרמב"ם שלא הזכיר שיש לשנות את מועד הסעודה כשחל בשבת.
  31. ^ שו"ת מהרלב"ח, סימן ל"ב.
  32. ^ מגן אברהם סימן תרפ"ח, ס"ק י; שו"ת נודע ביהודה קמא, אורח חיים מא; משנה ברורה, סימן תרפ"ח, סעיף קטן י"ח .
  33. ^ רבים מהפוסקים האחרונים כתבו שראוי להחמיר גם כדבריו, ולצד הסעודה העיקרית ביום ראשון, לשלוח משלוח מנות אחד ולערוך סעודה גם בשבת עצמה. (למשל, רבי יוסף חיים זוננפלד, ‏סדר הפורים המשולש, ירושלים תר"ע, באתר אוצר החכמה)
  34. ^ תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף ד', עמוד א'.
  35. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות מגילה וחנוכה, פרק א', הלכה י"ג.
  36. ^ ראו ביאור הגר"א לשולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרפ"ח, סעיף ו'.
  37. ^ משנה, מסכת מגילה, פרק א', משנה א'
  38. ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרצ"ז.
  39. ^ ילקוט שמעוני תתקמד, וגם בסילוק של ר' אלעזר הקליר לשבת זכור.
  40. ^ תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף ז', עמוד א'
  41. ^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ק"ח, עמוד א'


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.