חדווה רבינזון בכרך
חדווה רבינזון בכרך (נולדה ב-27 באפריל 1938, כ"ו בניסן ה'תרצ"ח) היא סופרת, משוררת ומתרגמת ישראלית.
 | |
| לידה |
27 באפריל 1938 (בת 85)  |
|---|---|
| מדינה |
ישראל |
| השכלה |
אוניברסיטת בר-אילן |
  | |
ביוגרפיה עריכה
חדווה רבינזון נולדה בבוקרשט, ברומניה כבת יחידה למשורר הרב חיים אברהם ישראל רבינזון ושולמית רבינזון (לבית גרמן).
בשנת 1944 עלו בני המשפחה באנייה קזבק, אנייה טורקית שהפליגה מקונסטנצה לקונסטנטינופול, ומשם הפליגו לישראל באניית משא לבקר. לאחר שהות במחנה המעצר בעתלית התגוררו ברחוב, עד שמשפחה אספה אותם לביתה. לאחר זמן קבלו ההורים משרת הוראה בכרכור.
חדווה למדה שנה באוניברסיטה לפני גיוסה לצה"ל, ואחר כך שירתה בחיל המודיעין. לאחר שירותה הצבאי המשיכה בלימודיה בירושלים ושם פגשה בבעלה, גד בכרך. הם נישאו בשנת 1962. חדווה עבדה באותה תקופה במשרד החוץ, במחלקות ביטחון והסברה. בשנת 1963 קיבל בעלה מלגה מארגון ממשלתי צרפתי בשם ASTEF להתמחות בתחבורת רכבות ובתחבורה יבשתית. חדווה הצטרפה אליו לפריז, בתחילה קיבלה עבודה במחלקה לקהילות ישראל, בה למדה על הקהילות השונות באירופה וברחבי העולם, ואחר כך נכנסה לעבוד בקונסוליה בפריז, ליד הקונסולית של אותה תקופה, נטשה רפאל.
ללידת ילדיה חזרה לישראל, ושם החלה לעסוק בהוראה לאחר סיום תעודת הוראה, עבדה ברשת אורט בהעברת בגרויות בספרות, אנגלית וחיבור.
בתחילת שנות ה-70 החל גד בכרך לעבוד בארצות מתפתחות, במסגרת פרויקטים של הבנק העולמי בתכנון תחבורה. חדווה ושני הילדים הצטרפו אליו, וגרו תקופה ארוכה בגיאנה הבריטית. החלה לעבוד בתרגומים מ-5 שפות, בצה"ל ואחר כך במוסדות ההסתדרות כמנהלת אינפורמציה, ותרגמה משפות על תוכניות פנסיה, חוקי עבודה ומשברי עבודה בארצות שונות, וחלקה אותם לאקטוארים של איגודים מקצועיים. שהתה בישראל תקופות ארוכות מדי פעם עד כמעט 9–10 חדשים, כי עבודת בעלה דרשה שהותו בארץ אחרת. למרות זאת הקשר ההדוק נשמר כל חייהם. לאחר עבודתו בקולומביה הפסיק לעסוק בזאת והקים בארץ מכללה למנהלי חברות תחבורה.
בשנת 1999 באה ללנסינג, מישיגן, לעזור למשפחת בנה בלידת בנם הראשון, ואז נשלחה מטעם האיגוד לקונגרס ארגון האקדמאיות העולמי שנערך באוטאווה, קנדה, שם נבחרה לוועדת הפרויקטים. חדווה הייתה היחידה שנבחרה לשתי קדנציות (מקסימום) קרוב ל-7 שנים. בתחילה בדקה פרויקטים של ארגוני אקדמאיות במדינות באירופה (בעיקר במזרח) טורקיה ומצרים, ובקדנציה השנייה בכמה מדינות באסיה והמשיכה גם בטורקיה. בזכות זאת הכירה אנשים ובעיקר נשים מרחבי העולם, גם במדינות שלא בדקה וראתה את תרומת הנשים לחברה בארצותיהן. כאשר חזרה לישראל נבחרה לאחראית על נושאי חוץ בארגון האקדמאיות בארץ[1], אך כשבעלה חלה נאלצה לעזוב תפקיד זה, ונשלחה למועצת ארגוני נשים הקרוב יותר, והיא משמשת גם היום בתפקיד הקשרית התרבותית עם העולם הלא יהודי, בוועדה לקשרי חוץ של מועצת ארגוני נשים.
בגיל 62 קיבלה תואר דוקטור (בהצטיינות) בספרות משווה באוניברסיטת בר-אילן, על עבודה שכותרתה "אקזיסטנציאליזם באספקלריית התאולוגיה: השתקפותם ההדדית, עימותם ודרכי התגלמותם ביצירת סופרת "תאולוגית" - פלנרי א'וקונור". כמו כן למדה כ-5 שנים באוניברסיטאות שונות אנתרופולוגיה ומדע הדתות, כדי "להבין את האנשים שאני פוגשת". העיסוק המדעי שלה, גם היום, הוא מחקרים בנושאי "מסורות אתניות ודרכי הבעתן ביצירה" מן הארץ וממקומות שונים בעולם.
במסגרת נסיעותיה לארצות השונות (לא לכל מקום, חלק מן העבודה נעשה באינטרנט) הכירו לה חברותיה באותן ארצות משוררים ומשוררות. ושלחו לה ספרי שירה ואנתרופולוגיה והיסטוריה. כמו כן לקח אותה לקונגרסים של אנשי ספרות פרופסור ארנסטו קאהן, שהוא ראש ארגוני משוררים דרום אמריקנים דוברי ספרדית וגם היה סגן יושב ראש של "רופאים נגד אטום" חתני פרס נובל. היא החלה להיות מוזמנת לקונגרסים של משוררים וסופרים בארצות שונות. שם הקריאה שיריה באנגלית, ועיתונאים ספרותיים מארצות שונות החלה לפרסם שיריה בעיתונות ספרותית.
נשואה לגד בכרך, מתגוררת בנתניה ולה שתי בנות ובן.
יצירתה עריכה
יצירתה מוטבעת בנופי הארץ, והמילה נוף מופיעה בכותרות רוב ספריה כגון "נופי ארץ ואני", "אני אתה ואת – נופים של נגיעות" או "אני משב הרוח, פכפוך המים, מעוף הציפור – אני כל שירי". בספר "לרקוד את הגשם" ספר סיפורים קצרים, שתורגם גם לאנגלית ויצא לאור בארצות הברית, הלכה ממקום למקום בארץ ועל רקע נופי המקום כתבה סיפורים בדיוניים על שלל דמויות בארץ, מכל הדתות ומכל העדות ובקשה לבטא את "הכאב והיופי בנפשם" כדבריה.
פרסים עריכה
- פרס יהדות רומניה ע"ש ינקולוביץ - 2001[2]
- פרס ארגון WPA (World Poetry Almanac) כמשוררת הטובה ביותר לשנת 2010
- פרס IPITRIC (INTERNATIONAL POETS CONGRESSES ) כמתרגמת הטובה ביותר לשירה לשנת 2010
- פרס INTERNATIONAL TRANSLATION CENTER בסין כמתרגמת הטובה ביותר לשירה.
קישורים חיצוניים עריכה
- חדווה רבינזון בכרך, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
- חדווה רבינזון בכרך באתר אגודת הסופרים העברים במדינת ישראל
- דקל שי שחורי, רבינזון-בכרך חדווה, ב"לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית"
- מידע על חדווה רבינזון-בכרך בקטלוג הספרייה הלאומית
- הספרים של חדווה רבינזון בכרך, באתר "סימניה"
- "סופרים קוראים" - חדווה רבינזון בכרך