חדקניים
חדקניים (שם מדעי :Acipenseridae) היא משפחת דגים מסדרת החדקנאים. החדקניים הם דגי גרם המצויים בעיקר באזורים עם אקלים סובטרופי וסובארקטי בחצי הכדור הצפוני. חלק מהמינים במשפחה חיים רק באגמים ונהרות עם מים מתוקים, בעוד אחרים מתרבים ומתבגרים בים או במים מליחים ומהגרים במהלך חייהם לסביבות מים מתוקים.[1]
![]() | |
---|---|
![]() | |
מיון מדעי | |
ממלכה: | בעלי חיים |
מערכה: | מיתרניים |
על־מחלקה: | מקריני סנפיר |
מחלקה: | מקריני סנפיר |
סדרה: | חדקנאים |
תת־סדרה: | Acipenseroidei |
משפחה: | חדקניים |
שם מדעי | |
![]() בונפרטה, 1831 | |
![]() |
לחדקניים צורה מאורכת. הם חסרי קשקשים. חלק מהמינים במשפחה, אך לא כולם, בולטים בגודלם יוצא הדופן. משקל הבלוגה, שחי בים השחור, בים הכספי ובים אזוב, יכול להגיע עד ל-1,000 ק"ג, והוא הדג הגדול ביותר שחי במים מתוקים. לעומת זאת, חדקן גמדי, שחי בימת אראל, מגיע למשקל של עד כ-50 גרם.[1]
רוב החדקנים ניזונים ממזון הנמצא על הקרקעית: בעזרת החוטם הארוך הם בוחשים באדמה רכה ובעזרת המחושים הם מאתרים רכיכות ודגים קטנים. מכיוון שאין להם שיניים הם אינם מסוגלים לתפוס טרף, על אף שפרטים גדולים במיוחד יכולים לבלוע טרף שלם, כולל דגי סלמון וגורי כלב ים.
החדקנים גדלים לאט ומגיעים לבגרות בשלב מאוחר בחייהם, דבר ההופך אותם לפגיעים לזיהומים ולשינויים בסביבת החיים. רוב המינים של החדקן נחשבים כיום למינים בסכנת הכחדה עד סכנת הכחדה חמורה.
החדקן הוא אחד ממיני הדגים העתיקים בעולם. לפי תיעוד המאובנים, הופיעו החדקנים לראשונה לפני כ-250 מיליון שנה,[1] ומאז עברו מעט מאוד שינויים, עובדה שהקנתה להם את התואר מאובנים חיים.
למינים מסוימים של החדקן חשיבות כלכלית לאדם, והם גדלים בחוות דגים ומביציהם מכינים קוויאר.
מיון
עריכה- משפחה חדקניים (Acipenseridae)
- תת-משפחה Acipenserinae
- תת-משפחה Scaphirhynchinae
- סוג סקפירינכוס (Scaphirhynchus) בו 3 מינים.
- סוג פסודוסקפירינכוס (Pseudoscaphirhynchus) בו 3 מינים.
קישורים חיצוניים
עריכה- חדקניים, באתר ITIS (באנגלית)
- חדקניים, באתר המרכז הלאומי למידע ביוטכנולוגי (באנגלית)
- חדקניים, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
- חדקניים, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- חדקניים, באתר GBIF (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 3 Silas S.O. Hung, "Recent advances in sturgeon nutrition, Animal Nutrition 3(3), 2017