חואקין סורויה

אמן ספרדי

חואקין סורויהספרדית: Joaquín Sorolla, נהגה: [xoaˈkin soˈɾoʎa];‏ 27 בפברואר 1863 - 10 באוגוסט 1923) היה צייר ספרדי מוערך מאוד בארצו.

חואקין סורויה
Joaquín Sorolla
סורויה, 1908 בערך. הדפס פלטינום מאת גרטרוד קסביר (אנ')
סורויה, 1908 בערך. הדפס פלטינום מאת גרטרוד קסביר (אנ')
לידה 27 בפברואר 1863
ולנסיה, ספרד עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 10 באוגוסט 1923 (בגיל 60)
מדריד, ספרד עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Joaquín Sorolla y Bastida עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה Cementeri General de València עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים Real Academia de Bellas Artes de San Carlos de Valencia עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ? – 10 באוגוסט 1923 עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה ציור עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם באמנות פוסט-אימפרסיוניזם, נטורליזם, ריאליזם חברתי, אימפרסיוניזם עריכת הנתון בוויקינתונים
הושפע על ידי Francisco Pradilla y Ortiz, Gonzalo Salvá Simbor עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות ידועות Sad Inheritance, White slave trade, Chapel on the Láchar estate עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה הצלב הגדול של המסדר האזרחי של אלפונסו XII (1902)
אביר בלגיון הכבוד עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Clotilde García del Castillo עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Joaquín Sorolla García, Elena Sorolla i García, María Sorolla García עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

חואקין סורויה נולד בולנסיה שבספרד, כבן ראשון במשפחתו של סוחר. בהיותו בן שנתיים, שני הוריו נפטרו, במגפת הכולרה. הוא ואחותו הצעירה ממנו אומצו על ידי אחות אמו ובעלה.

הדוד המנעולן העסיק את חואקין המתבגר בסדנתו, אך הצעיר נמשך לציור. בגיל 14, בבית הספר התיכון, כישרונו התבלט מאוד ובעידוד מנהל בית הספר, חואקין התחיל ללמוד ציור, בהדרכתם של מורים מקומיים. בגיל 18 עבר למדריד, למד בסדנאות של מוזיאון הפראדו והושפע רבות מעבודותיהם של ולאסקז וגויה.

אחרי השלמת שרותו הצבאי, סורויה זכה במלגה, אשר איפשרה לו להמשיך את לימודי הציור ברומא ובפריס.

בשנת 1888 הוא חזר לולנסיה ונשא לאשה את קלוטילד גרסיה דה קסטיליו, אותה הכיר שם, בנעוריו המוקדמים.

בשנת 1890, בחיפושיו אחר הזדמנות להתפתח, סורויה ומשפחתו עברו למדריד. ב-1910 הוא בנה שם בית ובו היה ממוקם גם הסטודיו שלו. סביב הבית עיצב גן אשר היווה רקע לחלק מציוריו, משום שהשתלב היטב בסגנון הציור שלו, שהתרכז במופעים של אור וצל.

התפתחות אומנותית והכרה נרחבתעריכה

סגנונו היה פירוש אישי של אימפרסיוניזם. כמיטב הציירים האימפרסיוניסטים, הוא צייר בשטח, מול הנוף,[1] תוך ניסיון ללכוד את האור, הצללים והתנועה. הוא שאב את השראתו מריצודי השמש על המים. ציוריו מצטיינים בניגודיות חריפה בין אור לצל, צבעים זוהרים ומשיכות מכחול נמרצות. אולם, הוא השתמש גם בצבעים שאינם קיימים אצל האימפרסיוניסטים. גם משיכות המכחול שלו ארוכות, כמיטב המסורת האיטלקית. הנושאים נלקחו מחיי היום יום, רובם על החוף הולנסי של נעוריו. בשלב מאוחר יותר, סורויה צייר גם פורטרטים של דמויות מפורסמות וגם של פשוטי העם. בציורים אלה מבחינים היטב בהשפעת יצירותיו של ולאסקז.

החל משנת 1890, הקריירה של סורויה נסקה, וב-1900 הוא נחשב לצייר הספרדי החי המפורסם ביותר.

בשנת 1899 הוא סיים את יצירתו "מורשת עצובה". הציור הביא לידי ביטוי גישה של ריאליזם חברתי, תוך תיאור ילדים נכים הרוחצים בים, תחת השגחתו של נזיר.

בשנת 1900 הציור הוצג בפריז, בתערוכה העולמית, שם זכה להצלחה אדירה. לסורויה הוענק הפרס הראשון ומדליה של כבוד. אותה רמה של הערכה קיבל הציור גם בתערוכה הלאומית במדריד, שנה לאחר מכן. תערוכה מיוחדת בפריז, מיצירותיו של סורויה, בשנת 1906, זיכתה אותו במינוי בלגיון הכבוד הצרפתי.

בשנת 1907 סורויה הוזמן לצייר פורטרט של המלך הספרדי אלפונסו השלושה עשר.

ב-1909 סורויה נחל הצלחה גדולה בניו יורק, עם ציוריו עבור החברה ההיספנית. בעקבות הצלחה זו, הוא הוזמן לבית הלבן, לצייר פורטרט של הנשיא המכהן, וויליאם הווארד טאפט.

הצלחותיו נמשכו ועבודותיו הוצגו במינכן, בפריז, בשיקגו, בווינה, בוונציה ובבואנוס איירס.

מורשתעריכה

סורויה חי חיים אישיים וחברתיים מאוד מסודרים, בניגוד לדימוי הבוהמי של הצייר ה"קלאסי". הוא הקדיש שעות רבות בכל יום לעיסוק בציור. סורויה הספיק לצייר 3000 ציורי שמן ו-20,000 רישומים. ניתן לשייך אותם למספר סגנונות - אימפרסיוניזם, פוסט אימפרסיוניזם ריאליזם ונטוראליזם.

תרומתו לאומנות הספרדית הוכרה כבר בחייו וכאשר נפטר, ב-1923, הוא נקבר בטקס ממלכתי .

לאחר מותו, אלמנתו הורישה את הבית, הרהיטים וחלק מיצירותיו, לעם הספרדי. הבית והגן הפכו למשכנו של מוזיאון סורויה במדריד.

גלריהעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא חואקין סורויה בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Peel, Edmund, The Painter Joaquin Sorolla, London: Philip Wilson Publishers, Ltd, 1989, עמ' 13