חוב הוא תשלום שאדם (או מוסד) חייב לשלמו לגורם אחר, הנושה. חוב נוצר בדרכים שונות, ובהן קבלת הלוואה, רכישה באשראי, חיוב בפיצוי על נזק ועוד. בהשאלה משמש המושג חוב גם להתחייבות לא כספית, כגון חוב מוסרי.

עסקים לוואות קצרות מועד מלווים כסף ללקוחות, אשר לאחר מכן חייבים חוב לחברת הלוואות עד ליום תשלום המשכורת.

חוב כלכלי נובע לרוב מהסכם בין החייב לנושה, בו מתחייב הנישום לשלם לנושה סכום כסף, או לתת לו נכס או שירות, בעל ערך כלכלי במועד עתידי מסוים. (לעיתים קרובות, בתמורה להלוואה כספית, סחורה או שירותים אחרים אשר התשלום עליהם לא נעשה באופן מיידי) חוב יכול לנבוע, בין השאר, מהסכם הלוואת כספים, קניית סחורות או אספקת שירותים.

סוגי חוב

עריכה

פרטים

עריכה

סוגים נפוצים של חובות של יחידים ומשקי בית כוללים הלוואות משכנתה, הלוואות רכב, חובות בכרטיסי אשראי ומיסים. עבור יחידים, חוב הוא אמצעי לשימוש בהכנסה הצפויה ככוח הקנייה העתידי בהווה לפני שהושג בפועל. בדרך כלל, אנשים במדינות מתועשות משתמשים בחובות צרכניים כדי לרכוש בתים, מכוניות ודברים אחרים יקרים מכדי לקנות במזומן.

חוב משקי בית הוא החוב המשולב של כל משקי הבית במדינה. הוא כולל חובות צרכניים ומשכנתאות. עלייה משמעותית בגובה החוב משקי בית, הוביל למשברים כלכליים חמורים, למשל המשבר הכלכלי העולמי ב-2008.

עסקים

עריכה

חברה עשויה להשתמש בסוגים שונים של חובות כדי לממן את פעילותה כחלק מאסטרטגיית המימון הארגונית הכוללת שלה. ישנן סוגים שונים של הלוואות שעסק יכול לקבל.

ממשל

עריכה
  ערכים מורחבים – חוב ציבורי, חוב חיצוני

מקרה נפוץ של חוב ניתן לראות באיגרת חוב - הבטחה של מדינה או חברה לשלם חוב למחזיק האיגרת בהתאם לתנאיה. חוב עשוי להתגבש מכוח חוק או פסק דין, למשל חוב מזונות או חוב למדינה או לרשות מקומית, כגון חובות מס ובהם, מס הכנסה, ארנונה ועוד. הטלת קנס כספי על אדם יוצרת חוב כלפי הרשות שהטילה את הקנס. בדיני חיובים נהוג להבחין בין חיובים רצוניים (חוזים, מתנה) וחיובים בלתי רצוניים (נזיקין, עשיית עושר). חוב אינו רק נחלת המגזר הפרטי. חוב ציבורי הוא חוב של המגזר הציבורי, שעשוי לנבוע מכוח חוק או הסכם.

החוב החיצוני הוא הסכום הכולל שחייבת מדינה כלשהי כלפי בעלי חוב במדינות אחרות. הלכה למעשה מדובר בסכום הכולל שחייבים באופן קולקטיבי כלל אזרחי המדינה - בין בחוב פרטי או בחוב ציבורי - לממשלות זרות, אזרחים זרים, תאגידים זרים או מוסדות זרים[1], הן במטבע חוץ והן במטבע מקומי.

חוב חיצוני נוצר כתוצאה מלקיחת הלוואת חיצונית במטבע חוץ, למשל, כדי לממן ייבוא[1].

על פי קרן המטבע הבינלאומית, סך החובות הממשלתיים - אחד החלקים המרכזיים בחוב החיצוני העולמי - הוא 65.7 טריליון דולר נכון לסוף שנת 2018[2].

מדידת חוב וחבות יתר

עריכה

המחקרים מציעים שלוש הגדרות אופרציונליות למהי חבות יתר[3]:

הגדרה אובייקטיבית כוללת מדידה של יחס בין חוב לנכסים, יחס חוב להכנסה פנויה ודירוג אשראי. ההגדרה האדמיניסטרטיבית היא הגישה הנפוצה ביותר למדידת חבות יתר בקרב משקי הבית בקרב מדינות בעולם.

הגדרה אדמיניסטרטיבית הכוללת ספירת אירועים של פיגור בתשלומים בתקופת זמן, מספר בקשות לפתיחת תיקים בהוצאה לפועל, ובקשה לפשיטת רגל.

הגדרה סובייקטיבית הכוללת הערכת נציג משק הבית לגבי הקשיים הכלכליים והיכולת לעמוד בתשלומי החובות.

הבטחת חוב

עריכה

מלווים עשויים לדרוש מהלווה בטוחה להבטחת פירעון החוב. הבטוחות הנפוצות הן ערבות, משכנתה ומשכון.

פירעון חוב

עריכה

על החייב מוטלת חובה לפירעון חוב כלכלי. אי־פירעון החוב עלול לגרור נקיטת הליכים משפטיים והטלת סנקציות במישור האזרחי. במקרים בהם חייב מתקשה בהחזרת החובות כספיים לבנק או לכמה נושים חותם על הסדר חוב שלרוב כולל פריסת החוב לתשלומים.

פירעון לשיעורין

עריכה

פירעון החוב יכול להיעשות בתשלום בודד, או לשיעורין. (כלומר, בחלקים לאורך תקופה)

בהחזר חוב לשיעורין עשוי לדרוש הנושה ריבית מהלווה, בתמורה לדחיית התשלום. דוגמה לתשלום חוב לשיעורין לתקופה ארוכה ניתן לראות בלוחות סילוקין למשכנתאות, ובתשלומי חלק מאיגרות החוב.

חוב שלא נפרע

עריכה

לעיתים לחייב אין יכולת לפרוע את מלוא חובותיו. במצב זה החייב יכול להיות מוכרז כפושט רגל, וחברה חייבת עלולה להיכנס להליכים של כינוס נכסים או להליכי פירוק. מבחינת הנושה הוא יכול למחוק חובות ולהתייחס לחוב כחוב אבוד.

גביית חוב

עריכה

חוב שנוצר מכוח פסק דין או שטר ניתן לגבות בהליכי הוצאה לפועל. רשויות המקומיות רבות בישראל נעזרות בשירותיהן של חברות גבייה או משרדי עורכי דין פרטיים, ללא כל הסמכה חוקית, ללא נוהלי עבודה מסודרים וללא פיקוח ראוי[4].

ראו גם

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא חוב בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה