פתיחת התפריט הראשי
חוזה גאורגייבסק

חוזה גאורגייבסקגאורגית: გეორგიევსკის ტრაქტატი, ברוסית: Георгиевский трактат) היה הסכם בין האימפריה הרוסית לממלכת כארתלי-קאחתי שנחתם ב-24 ביולי 1738. על פי ההסכם הפכה כארתלי-קאחתי למדינת חסות של האימפריה הרוסית. הרוסים מצידם הבטיחו לדאוג לשלמותה הטריטוריאלית של הממלכה הגאורגית ואת המשך שלטונה של שושלת בגרטיוני. מצד שני, על פי החוזה, הייתה לרוסים זכות קדימה בניהול יחסי החוץ של כארתלי-קאחתי. כמו כן התכחשה הממלכה המזרח גאורגית מתלות כלשהי ממלכת פרס (שהייתה ריבונית במש מאות שנים) או מדינה אחרת. כל מלך חדש שימונה יצטרך לקבל את אישור הצאר הרוסי לפני הכתרתו.

תנאי החוזהעריכה

בסעיפים 1, 2, 4, 6 ו-7 מוגדרת קיסרית רוסיה כשליטה העליונה של מלכי כארתלי-קאחתי, והיא מתחייבת לשמור על ריבונותם בענייני פנים ועל שלמותה הטריטוריאלית של ארצם, ומבטיחה "לראות באויביהם כאילו היו אויבייה". את הסכמתם של הגאורגים לקבל עליהם חסות זו יש לראות על רקע הצורך בהגנה מפני פלישות מדרום, מצד הע'ותמנים והפרסים. הסכמי חסות דומים נחתמו קודם לכן עם שליטים עות'מאנים ופרסים.

סעיף 8 נוגע לענייני דת, ולפיו צורף ראש הכנסייה הגאורגית ל"סינוד הקדוש" של הכנסייה האורתדוקסית הרוסית.

סעיפים נוספים קובעים כי בין הארצות יהיה גבול פתוח לתנועת סחורות, מהגרים ותיירים, ומבטיחים שרוסיה תימנע מלהתערב בענייני הפנים של כארתלי-קאחתי, בכלל זה בענייני מיסוי.

תוצאותעריכה

החוזה לא הגשים את התקוות שתלו בו הגאורגים. עוד בימיו של ארקלה השני סבלה גאורגיה מפלישות הרסניות של הפרסים, ורוסיה לא התערבה להגנתה אלא באיחור ובאופן חלקי. בינואר 1801, בעקבות סכסוכים בין בני שושלת בגרטיוני על השלטון בכארתלי-קאחתי, הכריז הצאר פאבל הראשון, יורשה של קתרינה, על סיפוח כארתלי-קאחתי לרוסיה באופן חד-צדדי, בניגוד לחוזה גאורגייבסק. פאבל מת זמן קצר לאחר מכן, ויורשו אלכסנדר הראשון, ששקל לבטל את המהלך, אישר מחדש את הסיפוח ב-12 בספטמבר 1801. יורש העצר האחרון של כארתלי-קאחתי, דוד בגרטיוני, הוגלה לסנקט פטרבורג ב-1803.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא חוזה גאורגייבסק בוויקישיתוף
  ערך זה הוא קצרמר בנושא גאורגיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.