חוזה גאורגייבסק
חוזה גאורגייבסק (בגאורגית: გეორგიევსკის ტრაქტატი, ברוסית: Георгиевский трактат) היה הסכם בילטרלי שנחתם בין האימפריה הרוסית לממלכת כארתלי-קאחתי במזרח גאורגיה ב-24 ביולי 1783. על פי ההסכם הפכה כארתלי-קאחתי למדינת חסות של האימפריה הרוסית, שהבטיחה לדאוג לשלמותה הטריטוריאלית של הממלכה הגאורגית ואת המשך שושלת בגרטיוני השלטת שלה בתמורה לזכויות יתר של הרוסים בניהול ענייני החוץ של גאורגיה. כמו כן התכחשה ממלכת כארתלי-קאחתי לתלות כלשהי בממלכת פרס (שהייתה כפופה לה במשך מאות שנים) או מדינה אחרת. על פי ההסכם כל מלך גאורגי חדש שימונה היה צריך לקבל את אישור הצאר הרוסי לפני הכתרתו.
.JPG) | |
| חותמים |
האימפריה הרוסית, ממלכת כארתלי-קאחתי  |
|---|---|
| מקום יצירה |
Georgiyevsk |
| תאריך יצירה |
24 ביולי 1783 (יוליאני) |
  | |
תנאי החוזה
עריכהבסעיפים 1, 2, 4, 6 ו-7 מוגדרת קיסרית רוסיה כשליט העליון היחיד של ממלכת כארתלי-קאחתי. רוסיה התחייבה לשמור על הריבונות הפנימית של כארתלי-קאחתי ועל שלמותה הטריטוריאלית. כמו כן רוסיה התחיבה לראות באויבי ממלכת כארתלי-קאחתי כאילו היו אויביה של רוסיה. הגאורגים מצדם התחייבו שמאותה עת כל מלך גאורגי שימונה ישבע אמונים לצאר הרוסי, יתמוך באימפריה הרוסית במלחמותיה ולא יקיים יחסים דיפלומטיים עם מדינות אחרות ללא הסכמת הרוסים מראש.
את הסכמתם של הגאורגים לקבל עליהם חסות רוסית ניתן להבין על רקע הצורך בהגנה מפני פלישות מדרום, מצד הע'ותמנים והפרסים. ייתכן שהברית עם רוסיה נתפסה כדרך היחידה להרתיע או להתנגד לתוקפנות הפרסית והעות'מאנית, תוך יצירת קשר למערב אירופה. הסכמי חסות דומים נחתמו קודם לכן עם שליטים עות'מאניים ופרסים, שבעקבותיהם התאסלמו לעיתים קרובות והתגוררו בבירותיהם. לפיכך, לא היה מדובר בחידוש משמעותי במדיניות הגאורגית של "קנית" שלום ושקט תמורת הכרה בעליונותו של שכן חזק. אף על פי שמבחינה התרבות הנוצרית אורתודוקסית הייתה רוסיה שונה. בהקדמה ובסעיף 8 של האמנה הוכר הקשר של הנצרות האורתודוקסית של הגאורגים לרוסים, שחיזק את הקשר בין השניים. ראש הכנסייה הגאורגית, קתוליקוס של גאורגיה וראש הכנסייה הגאורגית ל"סינוד הקדוש" של הכנסייה האורתודוקסית הרוסית. הפרימוס של הקתוליקוס של גאורגיה, הפך לארכיבישוף הקבוע השמיני של רוסיה וחבר בסינוד הקדוש של רוסיה.
סעיפים נוספים קובעים כי בין הארצות יהיה גבול פתוח לתנועת סחורות, נוסעים ומהגרים, ומבטיחים שרוסיה תימנע מלהתערב בענייני הפנים של כארתלי-קאחתי, בכלל זה בענייני מיסוי.
תוצאות
עריכההחוזה לא הגשים את התקוות שתלו בו הגאורגים. עוד בימיו של המלך ארקלה השני סבלה גאורגיה מפלישות הרסניות של הפרסים, ורוסיה לא התערבה להגנתה אלא באיחור ובאופן חלקי. בינואר 1801, בעקבות סכסוכים בין בני שושלת בגרטיוני על השלטון בכארתלי-קאחתי, הכריז הצאר פאבל הראשון, יורשה של קתרינה, על סיפוח כארתלי-קאחתי לרוסיה באופן חד-צדדי, בניגוד לחוזה גאורגייבסק. פאבל מת זמן קצר לאחר מכן, ויורשו אלכסנדר הראשון, ששקל לבטל את המהלך, אישר מחדש את הסיפוח ב-12 בספטמבר 1801. יורש העצר האחרון של כארתלי-קאחתי, דוד בגרטיוני, הוגלה לסנקט פטרבורג ב-1803.
קישורים חיצוניים
עריכה
- חוזה גאורגייבסק, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
