חול המועד
חול המועד (בראשי תיבות: חוה"מ) הוא כינוי ביהדות למועדים מהתורה שבהם לא ציוותה התורה על איסור מלאכה. לפיכך, ימים אלה נחשבים מבחינה הלכתית במעמד שבין יום טוב ליום חול. ימים כאלה קיימים בשני חגים בלבד, הנמשכים שבוע בסך הכל: חמישה ימים בין היום הראשון של פסח לשביעי של פסח ושישה ימים אחרי היום הראשון של סוכות.
בחול המועד ישנן הגבלות הלכתיות שונות על מלאכה, אך הן מעטות ביחס למלאכות האסורות ביום טוב ולמלאכות האסורות בשבת. בנוסף ישנן הגבלות על נוהגי אבלות שונים. את ימי חול המועד מכבדים באכילה ושתייה ובלבישת בגדים חגיגיים. רבים מנצלים ימים אלו כדי לנפוש ולבלות, ובישראל מקומות עבודה רבים מוציאים את העובדים לחופשה מרוכזת בימים אלו[1].
בשל יום טוב שני של גלויות, בחו"ל נגרע יום אחד מחול המועד (שהוא היום הראשון של חול המועד בארץ ישראל). במרבית השנים חלה שבת באחד מימי חול המועד[2], והיא מכונה 'שבת חול המועד'.
המצוות המיוחדות לחג כולו נוהגות בימי חול המועד. בחול המועד סוכות חלות מצוות הישיבה בסוכה, נטילת לולב ואמירת הלל, ובחול המועד פסח חל איסור חמץ.
במקורות
עריכהבפרשת המועדות המופיעה בספר ויקרא (פרשת אמור) נאמר כי חג הסוכות וחג הפסח חלים שמונה ושבעה ימים (בהתאמה), כאשר היום הראשון והאחרון בהם הם 'מקרא קודש' או 'שבתון', אך אין התייחסות לתוכן הימים שביניהם, מלבד ציווי להקרבת קורבנות מיוחדים בימים אלו.
חול המועד סוכות
עריכה- ”בחמשה עשר יום לחדש השביעי הזה, חג הסכות שבעת ימים לה'. ביום הראשון מקרא קודש – כל מלאכת עבודה לא תעשו. שבעת ימים תקריבו אישה לה', ביום השמיני, מקרא קודש יהיה לכם, והקרבתם אישה לה', עצרת הוא, כל מלאכת עבודה לא תעשו.” (ספר ויקרא, פרק כ"ג, פסוקים ל"ד–ל"ו)
- ”אך בחמשה עשר יום לחדש השביעי, באספכם את תבואת הארץ, תחוגו את חג ה' שבעת ימים; ביום הראשון שבתון וביום השמיני שבתון.” (ספר ויקרא, פרק כ"ג, פסוק ל"ט)
חול המועד פסח
עריכה- ”ובחמשה עשר יום לחדש הזה, חג המצות לה', שבעת ימים מצות תאכלו. ביום הראשון מקרא קודש יהיה לכם – כל מלאכת עבודה לא תעשו. והקרבתם אישה לה' שבעת ימים; ביום השביעי מקרא קודש – כל מלאכת עבודה לא תעשו.” (ספר ויקרא, פרק כ"ג, פסוקים ו'–ח')
בתורה שבעל פה
עריכהבתורה שבעל פה, ישנה מסכת מיוחדת במשנה ובגמרא העוסקת בחלקה הגדול בדיני חול המועד – מסכת מועד קטן. בספרא ובגמרא מסכת חגיגה הובאו מדרשי הלכה על פיהם חול המועד אסור במלאכה. חלק מהראשונים הבינו ממדרשי ההלכה כי חלק מאיסורי המלאכה בחול המועד הם איסורים מהתורה, אך הדעה המקובלת בין הפוסקים היא כי דרשות אלו הן אסמכתאות, ולעיקר איסור המלאכה בחול המועד תוקף של דרבנן, ולא מהתורה[3]. שיטת הרמב"ן היא להבחין בין מלאכה שאינה לצורך המועד או לצורך דבר האבד, שהיא אסורה מהתורה, ואילו מלאכת אומן לצורך המועד או מלאכת דבר האבד הכרוכה בטירחה אסורה רק מדרבנן[4].
איסור מלאכה
עריכה- ערך מורחב – איסורי מלאכה בחול המועד
לפי ההלכה, ישנן מלאכות שאסור לעשותן בחול המועד. בתלמוד, איסור זה נדרש מהמקרא[5], אולם ישנה מחלוקת בין הראשונים אם האיסור הוא מדאורייתא, כלומר נובע מפרשנות של המקרא, או מדרבנן, כלומר חידוש של חז"ל שרק הסמיכו אותו על המקרא[6].
קיימת מחלוקת בפוסקים, האם ל"ט המלאכות האסורות בשבת ויום טוב משום יצירה, אסורות באופן כללי גם בחול המועד מלבד אותן מלאכות שהותרו, או שבחול המועד אסורות רק מלאכות שיש בהן טרחה. על כל פנים, מסחר[7] ודברים שיש בהם טרחה מרובה אסורים.
מלאכות שהותרו בחול המועד
עריכהבחול המועד הותרו שבעה סוגי מלאכות:
אוכל נפש
עריכה- ערך מורחב – מלאכת אוכל נפש
הכנת מזון למועד. מותר מעשה אומן, מותר לתכנן מראש מלאכה זו במועד, ויש אומרים שמותר לעשותה בשכר לאחרים[8]. מותר גם לעשותה בפומבי, אם ניכר שעושה לצורך המועד.
מכשירי אוכל נפש
עריכה- ערך מורחב – מכשירי אוכל נפש
שימוש בציוד להכנת מזון וטיפול בצרכי הגוף, וכן לשם רפואה והיגיינה, גם תיקון הציוד מותר, ומותר לעשות בשכר לאחרים. אך אם תכנן מראש מלאכתו למועד, מותר רק מעשה הדיוט[9].
מכשירי מכשירים, כגון תיקון רשתות שצדים בהם עופות מותר לעשות בהם רק מלאכת הדיוט ולא מלאכת אומן[10].
שאר צורכי המועד
עריכהלדוגמה שטיפת רצפה או תיקון רכב – מותר מעשה הדיוט בלבד, ובתנאי שלא תכנן מלאכתו למועד. אסור לעשות לאחרים בשכר.
מלאכת דבר האבד
עריכה- ערך מורחב – דבר האבד
מלאכה שאם לא תיעשה, ייגרם לאדם נזק או הפסד. מותר גם מעשה אומן, ולאחרים בשכר. כל זאת רק בתנאי שלא דחה את המלאכה בכוונה לחול המועד כשהיה יכול לעשותה מקודם.
מלאכה לצורך מצווה
עריכהמעשה אומן מותר אם עלול להפסיד את ההזדמנות לקיום המצווה, ואפילו אם תכנן מראש את המלאכה למועד. לעשות בשכר לאחרים, מותר רק אם זמן המצווה במועד, וישתמש ברווח לשמחת המועד. מעשה הדיוט מותר גם לצורך אחרי החג, אם לא יהיה לו זמן.
צורכי רבים
עריכהלדוגמה לתקן דרכים או מקווה. מותר גם מעשה אומן לצורך המועד, לתכנן מראש מלאכתו למועד, ולעשות לאחרים בשכר.
פועל שאין לו מה לאכול
עריכהמותר לו לעשות כל מלאכה בשכר עבור אחרים. ומותר לשכור אותו גם למלאכות האסורות בחול המועד[11]. ישנה מחלוקת בין האחרונים האם מדובר על פועל שאין לו מה לאכול כלל, אפילו לחם ומים[12], או שמדובר על פועל שאין לו את הצרכים הדרושים לו לחג, כגון בשר ויין[13].
מנהגי כבוד החג
עריכהאבלות
עריכהאין מתאבלים ואין מספידים נפטרים בחול המועד.
הנחת תפילין
עריכהדין הנחת תפילין בחול המועד אינו מפורש בחז"ל, יש שכתבו לדייק מדבריהם שיש להניח[14], ואכן רוב הראשונים נהגו להניח[15], אך ראשונים רבים אחרים סברו שאין להניח תפילין בחולו של מועד[16]. רבי יוסף קארו בספרו 'בית יוסף' כתב שמאחר ובתלמוד לא נתפרש דין זה, יש לעשות על פי פסק רבי שמעון בר יוחאי בזוהר ולא להניח.[17].
כיום, המנהג הנפוץ בארץ ישראל שאין מניחים תפילין בחול המועד, כפי שאין מניחים בשבת ויום טוב, אמנם יש שמניחים בצנעה, ובשנים האחרונות יש שהקימו מניינים נפרדים להניח תפילין, בהסכמת פוסקים מסוימים[18]. בחוץ לארץ רבים מניחים תפילין, חלקם בברכה[19], וחלקם בלי ברכה[20], ויש, בעיקר מבין החסידים, שאין מניחים. קיימים מנהגים נוספים בעניין כגון מנהג המחלק בין רווקים לנשואים, ועוד.
איסור כביסה, גילוח ותספורת
עריכהחכמים אסרו לכבס, לגלח ולהסתפר בחול המועד. סיבת האיסור היא מפני כבוד הרגל (חג), כדי שאנשים לא ידחו את הכביסה, התספורת והגילוח לחג, ויכנסו לחג כשהם מנוולים בשיער מגודל[21]. מי שלא התגלח או הסתפר מסיבות מובנות, כגון שהיה שבוי או בבית כלא, התירו לו חכמים לגלח במועד. בימינו, כשרבים נוהגים להתגלח בכל יום, יש מתירים להתגלח כיוון שגם מי שהתגלח בערב החג צריך להתגלח שוב בתוך המועד, על מנת שלא יראה מנוול במועד, אך פוסקים רבים אוסרים זאת[22].
קציצת ציפורניים
עריכהנחלקו התנאים האם מותרת קציצת ציפורניים בחול המועד. לדעת רבי יהודה אסור הדבר, ואילו לדעת רבי יוסי היא מותרת. ההלכה נפסקה כדעת רבי יוסי[23]. בתלמוד מובא שיש איסור לקצוץ בקוצץ ציפורניים, אך לדעת הרי"ף והרא"ש איסור זה נאמר לגבי דיני אבלות ולא לגבי חול המועד. בשולחן ערוך נאמר שקציצת ציפורניים מותרת, ואילו הרמ"א כתב שקציצת ציפורניים אסורה[24]. הנוהגים כרמ"א מקלים בכמה מקרים: בקציצת ציפורניים בפה, בקציצתם לילד קטן, בקציצתם כאשר קצץ אותם בערב החג, בקציצתם לצורך טבילת אישה, ויש מתירים לקצצם גם בערב שבת למי שרגיל בכך[25].
ראיית נגעים בחול המועד
עריכההכהן אינו מטמא את הנגע במועד, משום שמביאו לידי צער[26], ונחלקו התנאים אם יכול לראות כדי לטהר[27] ואם יהיה טמא ישתוק, או שברגע שראה אסור לו מצד הלכות נגעים לשתוק.
סדר התפילה
עריכהבתפילות שחרית, מנחה וערבית מתפללים תפילת שמונה עשרה רגילה ומוסיפים בה את תפילת יעלה ויבוא. אחרי חזרת הש"ץ של תפילת שחרית, קוראים את ההלל (בפסח הלל בדילוג ובסוכות הלל שלם, ונוספת נטילת לולב לפני ההלל והושענות אחרי), ולאחר מכן קוראים בתורה ומחלקים את הקריאה לארבעה קוראים. אחרי קריאת התורה מתפללים תפילת מוסף של חג. גם בברכת המזון מוסיפים יעלה ויבוא.
הנחת תפילין
עריכהבימות החול הרגילים נוהגים להניח תפילין בזמן תפילת שחרית. בחול המועד נחלקו המנהגים, יש נוהגים להניח את התפילין כרגיל אבל לחלוץ אותם לפני ההלל ויש הנוהגים שלא להניח תפילין כלל וכך המנהג הרווח בארץ ישראל.
שבת חול המועד
עריכהגם בשבת מתפללים תפילת עמידה בשחרית, מנחה וערבית בלא שינויים, למעט יעלה ויבוא. בקהילות אשכנז ואיטליה אומרים פיוטים בברכות קריאת שמע. אומרים הלל[28], ובסוכות ברוב הקהילות אומרים הושענות[29], אלא שנוהגים שלא להקיף את הבימה כבשאר ימים. בקהילות האשכנזים, קוראים מגילת שיר השירים בשבת חול המועד פסח, ומגילת קהלת בשבת חול המועד סוכות[30].
בקריאת התורה בשחרית קוראים פרשה מיוחדת לשבת חול המועד (ספר שמות, פרק ל"ג, פסוק י"ב עד פרק ל"ד, פסוק כ"ו), ולמפטיר קוראים בקרבנות החג כמו בשאר הימים. בחול המועד סוכות, מפטירים ברוב הקהילות ספר יחזקאל, פרק ל"ח, פסוק י"ח עד פרק ל"ט, פסוק ט"ז; אצל התימנים והאיטלקים מפטירים ספר יחזקאל, פרק ל"ח, פסוקים א'–כ"ג. בחול המועד פסח, מפטירים ספר יחזקאל, פרק ל"ז, פסוקים א'–י"ד (והתימנים מתחילים פרק ל"ו, פסוק ל"ז). תפילת מוסף היא בנוסח של יום טוב, אך מזכירים בו שבת.
במנחה קוראים את תחילת הפרשה של הפרשה הבאה – בסוכות פרשת וזאת הברכה, ובפסח – בשנה פשוטה פרשת שמיני, ובשנה מעוברת פרשת אחרי מות או פרשת קדושים.
עלייה לרגל
עריכה- ערך מורחב – עלייה לרגל
בזמן בית המקדש, מי שאיחר מלהקריב עולת ראייה ביום טוב הראשון, היה יכול להשלים ולהקריב בימי חול המועד.
כיום, רבבות נוהרים אל רחבת הכותל המערבי בימי חול המועד כדי לקיים זכר למצוות העלייה לרגל. פעם בשבע שנים מגיעים במוצאי שנת השמיטה, בחול המועד סוכות, לקיום זכר למצוות הקהל.
כמו כן, אלפים מגיעים בחול המועד למעמד ברכת הכהנים לכותל המערבי המסורתי, בו מאות כוהנים מברכים את העם. עם זאת לדעת חלק מהפוסקים קיום זכר לעליה לרגל הוא רק בראיית רצפת הר הבית כך כתוב גם בשו"ת תשובות והנהגות שכתב הרב משה שטרנבוך[דרוש מקור] וכן הורה רב העיר העתיקה הרב אביגדור נבנצל[דרוש מקור].
לקריאה נוספת
עריכה- בנימין שלמה המבורגר, שרשי מנהג אשכנז, כרך ה, בעניין הנחת תפילין בחול המועד, בני ברק תשע"ח.
קישורים חיצוניים
עריכה- הלכות חול המועד בקיצור שולחן ערוך
- חול המועד, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- הרב מרדכי אליהו, הלכות חול המועד, באתר ישיבה
- הלכות חול המועד, אתר דין
- ברוך גיאן, סתם יום של חול... המועד, בבלוג "עונג שבת", אפריל 2015
- הרב אוהד פיקסלר, כיבוס בחול המועד, באתר ישיבת הר עציון
- קריאת התורה בפסח, באתר "פרשת השבוע"
- קריאת התורה בסוכות, באתר "פרשת השבוע"
- חול המועד, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- מידע על חול המועד בקטלוג הספרייה הלאומית
- הערך "חול המועד", במיקרופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה
- מאמרים בנושא חול המועד, באתר ספריית אסיף
הערות שוליים
עריכה- ^ חיים ביאור, חול המועד פסח: האם עובד יכול לסרב לצאת לחופשה מרוכזת?, באתר TheMarker, 29 במרץ 2015
- ^ כ-71.4% מהשנים בסוכות וכ-60.5% מהשנים בפסח.
- ^ הרב יחיאל מיכל הלוי אפשטיין, ערוך השולחן, אורח חיים, סימן תק"ל
- ^ חידושי הרמב"ן מסכת מועד קטן, פסקי דיני מלאכת יום טוב וחש"מ
- ^ תלמוד בבלי, מסכת חגיגה, דף י"ח, עמוד א'.
- ^ ראו תוספות לתלמוד בבלי, מסכת חגיגה, דף י"ח, עמוד א', במשנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות שביתת יום טוב, פרק ז', הלכה א', ברמב"ן בסוף פסקי חול המועד, בנימוקי יוסף מועד קטן דף א עמוד א, ועוד.
- ^ בתלמוד בבלי, מסכת מועד קטן, דף י', עמוד ב' מוזכר איסור פרקמטיא בחול המועד.
- ^ ביאור הלכה על שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תקמ"ב, סעיף א' דיבור המתחיל אפילו.
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תק"מ, סעיף ח' ומשנה ברורה, סימן תק"מ, סעיף קטן כ"ז.
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תקמ"א, סעיף א' ומשנה ברורה, סימן תקמ"א, סעיף קטן ב', על פי המגן אברהם. כעין דבריו ראו בחידושי הרמב"ן למועד קטן.
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תקמ"ב, סעיף ב'.
- ^ זו דעת המגן אברהם לשולחן ערוך, אורח חיים, סימן תקמ"ב, סעיף ב'.
- ^ זו דעת האליה רבה לסימן תקמב, מובא במשנה ברורה, סימן תקמ"ב, סעיף קטן ז'.
- ^ "כותב אדם תפילין ומזוזות לעצמו" היינו לצורך המועד. תלמוד בבלי, מסכת מועד קטן, דף י"ט. תלמוד ירושלמי, מסכת מועד קטן, פרק ג', הלכה ד'
- ^ הרא"ש אומר שבירושלמי מפורש שצריך בחוה"מ ולכן לא נגיד שהוא חולק על הבבלי (הל' תפילין סי' טז) והמרדכי (הל' תפילין יג.) כתב בשם ר"י דנראה ראיה גמורה מן הירושלמי דחול המועד חייב בתפילין ובסמ"ק (סי' קנג יד.) וכן בספר התרומה. אבי הטור (הרא"ש)היה מניח בברכה והוא כותב שיש ספק ולכן מניח בלי ברכה (טור אורח חיים הלכות תפילין סימן לא) הרמ"א אומר שמניחין ומברכין רק לא בקול רם (בית יוסף אורח חיים סימן לא) והמשנה ברורה שחולצים לפני ההלל (שם ז)
- ^ לסיכום שיטות הראשונים, עיין בנימין שלמה המבורגר, שרשי מנהג אשכנז, כרך ה, עמ' 89 ואילך.
- ^ "ומאחר שבתלמודא דידן לא נתבאר דין זה בפירוש מי יערב לבו לגשת לעבור בקום עשה על דברי רבי שמעון בן יוחי המפליג כל כך באיסור הנחתן (בית יוסף אורח חיים סימן לא) זוהר חדש כרך ב (מגילות) מגילת שיר השירים (דף ח עמוד ב)
- ^ בנימין המבורגר, שרשי מנהג אשכנז, חלק ה, בני ברק תשע"ח, עמ' 875 ואילך.
- ^ כהוראת הרמ"א, המפה, שולחן ערוך, אורח חיים, סימן ל"א, סעיף ב'.
- ^ כהכרעת המשנה ברורה, סימן ל"א, סעיף קטן ב' ואחרונים אחרים שם.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מועד קטן, דף י"ד, עמוד א'.
- ^ הרב אליעזר מלמד, פניני הלכה, כרך מועדים, פרק יא הלכות ט-י. אגב, בסנהדרין של פריז סירב הרב יוסף דוד זינצהיים להתיר גילוח הזקן בחול המועד לבאי האספה, מלבד אלו שנאלצו להיפגש עם המלכות (ראו: יוסף ירא, ליקוטים מכתבי הרב חננאל ניפי, בתוך ספר זיכרון לאברהם אליהו (הרכבי) עמוד 471. מופיע גם כאן. הרב זינצהיים במכתבו לרב חננאל ניפי, סירב להתיר גילוח הזקן באופן גורף בחול המועד ולהסתמך בזה על דעת רבינו תם שאין איסור גילוח בחול המועד למי שכבר גילח בערב החג. וע"ע בספרו יד דוד על מסכת מועד קטן).
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מועד קטן, דף י"ז, עמוד ב'.
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תקל"ב, סעיף א'.
- ^ על פי נחלת שבעה, מובא בבאר היטב. אמנם בשבות יעקב חלק על כך.
- ^ כך הוא הדין גם בחתן בתוך שבעת ימי המשתה.
- ^ שאז שמחה היא לו – שיכול לחזור למחנה, אולם יש תנאים הסבורים להפך, שדווקא עצבות היא לו משום שרק בימי ההיטהרות מן הצרעת נאסר בתשמיש המיטה.
- ^ בסוכות הלל שלם ובפסח בדילוג
- ^ בנוסח איטליה ובקצת קהילות נוסח אשכנז אומרים את ההושענות אחרי מוסף כרגיל. במנהג חב"ד ולפי מנהג הגר"א, אין אומרים הושענות בשבת כלל.
- ^ בקצת קהילות אחרות, קוראים מגילות אלה בהזדמנות אחרת במשך החג.
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.